הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשפ"ה–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי, חברותיי, אדוני השר הרלוונטי, אנחנו מביאים היום הצעת חוק, שזו הפעם – אני מעריך – השישית, השביעית, בעשור האחרון שמונחת בתצורות דומות. היא הוצגה גם על ידי חברי כנסת מהקואליציה הנוכחית שמבינים ששוק חופשי לא מחייב הסתרת נתונים. נהפוך הוא, השקיפות והגילוי הנאות לכל שרשרת ייצור המזון הם תנאי ליצירת שוק משוכלל שבו מורא האמת יהיה לא רק על המחירים, ההכנסות של החקלאים, ולא רק על ההוצאות של משקי הבית בנקודות המכירה, אלא גם על כל השרשרת.

אנחנו כופרים בכך שמדובר בשקיפות מלאה בקצוות השרשרת ובקופסה שחורה שאסור שייוודע מה נכנס פנימה ומה האלגוריתם הפנימי. אם כן, מדובר בהצעת חוק חשובה לצרכנים, לחקלאים, למאבק ביוקר המחיה בישראל, הצעת חוק לפיקוח על רווחי השוק בתוצרת החקלאית.

אדוני היושב-ראש, כולנו מכירים את התופעה: החקלאי מוכר עגבנייה, מלפפון או אבוקדו – הינה, עובר חבר כנסת בכיר שבזמנו הציע את ההצעה הטובה הזאת – במחיר נמוך, לעיתים נמוך עד - - -

אז אני לא זוכר. הזיכרון הוא מהשטן. לעיתים נמוך עד כדי פגיעה בכדאיות הכלכלית של הגידול. הצרכן, באותו זמן ממש, רוכש את אותה תוצרת במחיר גבוה, ולעיתים גבוה מאוד. בין היצרן לבין הצרכן מתקיים פער משמעותי, לעיתים בלתי סביר, שאין עליו די שקיפות, אין עליו פיקוח.

הצעה זו משתמשת בשני כלים: שקיפות ופיקוח. ראשית, היא מחייבת לפרסם לציבור את המחיר שקיבל החקלאי, את רווח השיווק, את המחיר הסופי לצרכן. אפשר לעשות את זה באמצעים שונים. שנית, היא מסמיכה את שר האוצר ואת שר החקלאות לקבוע רווח שיווק מרבי – לא בכל המקרים, לא בכל המוצרים, במקרים שבהם יימצא כי קיימת רווחיות חריגה, או אם תרצו, מחיר מופרז, שפוגעים בציבור.

חבריי וחברותיי, יש מי שיטען שמדובר בהתערבות חריגה בשוק, אבל האמת היא שהעולם הולך בדיוק בכיוון ההפוך מהסתרה וחוסר שקיפות. בשנים האחרונות קידם האיחוד האירופי מהלכים רחבי היקף להגברת השקיפות לאורך שרשרת המזון. יש כאן גם שילוב של תודעה שמחייבת שקיפות – תודעה דמוקרטית, הייתי אומר – עירוב של הציבור, וגם אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים את זה בקלות.

הנציבות האירופית קבעה כי קיים מחסור במידע על המחירים והרווחים בשלבים שבין החקלאי לבין הצרכן בשרשרת הייצור והשיווק, וכי מצב זה פוגע בכוח המיקוח של החקלאים ושל יעילות השוק – מיקוח של חקלאים מול כל מי שנמצא מעבר להם בשרשרת השיווק – ובסוף, במחיר הסופי. לכן, הונהגו באירופה מנגנוני דיווח ופרסום נתונים לאורך שרשרת ההספקה, לרבות בתחומי הפירות והירקות, לא רק בתחום הזה. גם במדינות נוספות קיימות מסגרות מעקב אחרי פערי התיווך והמחירים החקלאיים, ובמצבי קיצון קיימת התערבות במקומות שבהם יש כשל שוק מבחינת המחיר הסופי לצרכן.

ההבנה היא פשוטה: שוק חופשי, חבריי וחברותיי, אינו שוק נטול מידע. אדרבה, תחרות אמיתית מתקיימת כאשר לכל השחקנים יש מידע אמין ונגיש. כאשר רק חלק מהגורמים יודעים מה המחיר ששולם לחקלאי, מהו הרווח שנגזר בדרך, קשה לדבר על שוק משוכלל.

ומה בישראל? גם כאן, אדוני היושב-ראש, יש תקדימים חשובים. כבר בשנת 2014 חוקקה הכנסת את חוק קידום התחרות במזון שנועד להתמודד עם ריכוזיות ויוקר מחיה. אחד המרכיבים המרכזיים של החוק הוא חובת שקיפות מחירים ברשתות השיווק, שאפשרה לצרכנים להשוות מחירים בין חנויות וסניפים. החוק הכיר בכך ששקיפות היא כלי רגולטורי חשוב להגברת התחרות ולהורדת מחירים. לפני מספר שנים נוסף החוק לציון ארץ המקור, עוד נתון חשוב שמאפשר לצרכן להחליט מה הוא רוצה לקנות וגם באיזה מחיר.

הצעת החוק שלפנינו ממשיכה את אותו היגיון. אם הציבור זכאי לדעת בכמה נמכר מוצר ברשת אחת לעומת רשת אחרת, מדוע שלא ידע מה חלקו של החקלאי במחיר שהוא משלם? זה חלק מהמידע שחשוב לציבור משמעותי, ציבור פטריוטי, לאומי, במדינת ישראל. בכל מדינה זה נכון. כל מדינה רצינית שומרת על חקלאיה, על הייצור המקומי, לטובת ביטחון מזון. מדוע שהצרכן לא יוכל לראות כמה מתוך המחיר הסופי מגיע ליצרן וכמה נשאר בשרשרת השיווק?

אני רוצה להדגיש: אין כאן שום הטלת דופי, חס וחלילה, בעוסקים או בכלל העוסקים בשיווק; רשתות השיווק, הסיטונאים, המפיצים מספקים שירותים חיוניים, נושאים בעלויות ומנהלים סיכונים, זה ברור לגמרי. אבל כאשר מתגלים פערים קיצוניים, כאשר החקלאי מתקשה להתפרנס, והצרכן מצד שני משלם ביוקר, חובתה של המדינה לבדוק אם מתקיים כשל שוק שמחייב התערבות ממוקדת. החוק מתערב בנקודה הזאת.

יתרה מזאת, ההצעה אינה מטילה פיקוח גורף וקבוע – היא מעניקה לשרים סמכות לקבוע רווח מרבי בהתאם לנתוני השוק ולסוג התוצרת, ובכך מאפשרת פעולה גמישה ומידתית. החקלאים מתמודדים עם עלויות מים גבוהות, עבודה, ביטוח, ביטחון. הצרכנים מתמודדים, מצד שני, עם יוקר מחיה מהגבוהים בעולם המפותח. אין היגיון בכך ששני הקצוות של השרשרת, היצרן והצרכן, יישאו בנטל בעוד שהמידע על הנעשה באמצע ייוותר עמום וחסר שקיפות.

הצעת החוק אינה נגד השוק – היא בעד שוק הוגן יותר; היא אינה נגד התחרות – היא בעד תחרות מבוססת מידע; היא אינה בעד בירוקרטיה מיותרת, אלא היא בעד אחריות ציבורית במקום שבו קיים חשש לכשל שוק. למען החקלאים, למען הצרכנים, למען המאבק האמיתי ביוקר המחיה, אני קורא לחברות וחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה רבה.