נאומים בני דקה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז כפי שאמרת, באמת דייקת – הסכמי אוסלו המיטו על מדינת ישראל שלל אסונות: אסונות מדיניים, אסונות ביטחוניים ואסונות לאומיים. את מחירו של ההסכם הזה שילמנו בנהרות של דם יהודי במשך למעלה מ-30 השנים האחרונות. לכן החלטתי כי בכל יום שלישי אקדיש את הנאום בין הדקה שלי לסעיף אחר, לעיוות אחר ולסכנה אחרת שהביאו איתם הסכמי אוסלו החרפתיים, עד לביטולם המלא, בעזרת השם.

היום אני מבקשת לדבר על הטרור הסביבתי שהתאפשר בעקבות הסכמי אוסלו. אחד האבסורדים הגדולים של אוסלו הוא שהאוויר שאנחנו נושמים והמים שאנחנו שותים אינם מכירים בגבולות ובאזורי האחריות שנקבעו בהסכם. אבל בעוד הזיהום חוצה גבולות, סמכויות האכיפה של מדינת ישראל נותרו מוגבלות. כך נוצרה במשך השנים מציאות של שרפת פסולת פיראטית, זיהום נחלים, פגיעה בשטחים פתוחים והרס משאבי טבע בהיקפים עצומים. העשן הרעיל עולה משטחי הרשות, והוא מגיע לערים וליישובים שלנו. הנחלים המזוהמים ממשיכים לזרום, והילדים שלנו והאזרחים שלנו נושמים את הזיהום הזה הישר לריאות.

זהו טרור סביבתי – פגיעה מכוונת ואדישות לבריאותם של מאות אלפי אזרחי ישראל באיכות החיים שלהם ובמשאבי הטבע של מדינת ישראל. גם כאן אוסלו יצר את המציאות החרפתית והמוכרת. ישראל נושאת בתוצאות, אך מוותרת על הסמכות; ישראל משלמת את המחיר, אך הגבילה את יכולתה לפעול. תודה רבה.