פערים בתכנית החומש לשיקום הצפון בנושא התמיכה בחקלאות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר החקלאות. במסגרת עבודת המטה לגיבוש תוכנית השיקום, הפיתוח והצמיחה של הצפון, אשר החלה לפני למעלה משנתיים, גיבש משרד החקלאות וביטחון המזון תוכנית מקצועית רחבת היקף לחיזוק החקלאות באזור. התוכנית נבנתה על בסיס מיפוי צרכים מקיף שבוצע בשיתוף גורמי השטח, הרשויות המקומיות, הארגונים החקלאיים, מחוז הצפון במשרד החקלאות, האגפים המקצועיים במטה המשרד ומינהלת תנופה לצפון. היקף הצרכים התקציביים שהוצגו במסגרת עבודת המטה עמד על למעלה ממיליארד שקלים.

גיבוש תוכנית השיקום והצמיחה של הצפון נעשה במסגרת מהלך ממשלתי רחב, שנועד לתת מענה למכלול צורכי האזור בתחומי התיירות, התשתיות, הכלכלה, התעסוקה, החינוך, הרווחה, הקהילה, הבריאות, החקלאות ותחומים נוספים. בהתאם לכך, חלוקת תקציבי השיקום, הפיתוח והצמיחה נקבעה במסגרת החלטות הממשלה ובהובלת השר במשרד האוצר, חבר הכנסת זאב אלקין, באמצעות מינהלת תנופה לצפון, אשר מופקדת על גיבוש התמונה הכוללת ועל תעדוף המשאבים בהתאם לצרכים הלאומיים והאזוריים.

לצד זאת, יש לציין כי משרד החקלאות וביטחון המזון פועל לאורך שנים במסגרת תקציב בסיס מוגבל ובסיסי, אשר אינו מאפשר גמישות תקציבית כלל או השתתפות מלאה במימון החלטות ממשלה שונות. מגבלה זו יחד עם אילוצי התקציב הממשלתיים והצורך בחלוקת משאבים בין מגוון תחומי השיקום והצמיחה בצפון השפיעה על היקף התקציבים שיועדו לכל אחד מהתחומים במסגרת התוכנית הכוללת ובין היתר לחקלאות ולביטחון המזון.

על אף האמור הצליח משרד החקלאות וביטחון המזון לקדם תקציב משמעותי לחיזוק החקלאות באזור הצפון. במסגרת החלטת ממשלה מספר 3679, שהובלה על ידי שר החקלאות וביטחון המזון, חבר הכנסת אבי דיכטר, יחד עם השר במשרד האוצר, חבר הכנסת זאב אלקין, הוקצו כ-800 מיליון שקלים לטובת השקעות בחקלאות, לרבות פיתוח ענפי החקלאות השונים, תשתיות מים לחקלאות, טיפול בפסולת חקלאית והקמת תשתיות לניהול נגר באזור ההחלטה. תקציב זה מצטרף להחלטת ממשלה 3264, במסגרתה הוקצו 80 מיליון ש"ח לשנים 2026-2025, ולהחלטת ממשלה מספר 1786, במסגרתה הוקצו 19.5 מיליון ש"ח בשנת 2024. מדובר בהשקעה ממשלתית משמעותית ביותר, אשר צפויה להוביל לשינוי מהותי באזור ולהניח תשתית ארוכת טווח לחיזוק החקלאות, לפיתוח ההתיישבות הכפרית ולביסוס ביטחון המזון הלאומי.

לצורך גיבוש החלטת ממשלה מספר 3679 הוקם במשרד החקלאות וביטחון המזון צוות ייעודי בראשות הנהלת המשרד הבכירה. הצוות פועל למיפוי הצרכים שעלו מן השטח לגיבוש תוכניות עבודה רב-שנתיות ולהבאתן לאישור הממשלה. במסגרת עבודת המטה המקצועית גובשו תוכניות מפורטות בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים מתוך מטרה להבטיח מענה מיטבי לצורכי החקלאות וההתיישבות באזור הצפון.

בימים אלה פועל המשרד בעצימות גבוהה לגיבוש התוכניות המפורטות, הנהלים, מנגנוני התמיכה וכלי היישום הנדרשים לצורך הוצאת התוכנית לפועל, וזאת לצד ההתמודדות המתמשכת עם השלכות הלחימה והנזקים שממשיכים להיגרם לחקלאות באזור הצפון גם בימים אלה. התקציבים שאושרו במסגרת החלטת הממשלה מיועדים לשנים 2027-2026, אולם מדובר בתוכניות רב-שנתיות אשר ייושמו לאורך כמה שנים. בהתאם לאופי הפרויקטים, למורכבותם ולמצב הביטחוני באזור, עיקר ההתחייבויות התקציביות צפוי להתבצע במהלך שנת 2027 עד שנת 2029, כאשר ביצוען של חלק מהתוכניות יימשך עד לסוף שנת 2029.

חבר הכנסת קרויזר, אתה מקשיב? חבר הכנסת קרויזר, זו תשובה אליך. אני כבר בסוף, אבל לא נורא.

בד בבד ממשיך משרד החקלאות וביטחון המזון לבחון באופן שוטף את הצרכים המתעדכנים בשטח לנוכח המשך האתגרים הביטחוניים והכלכליים באזור במטרה להבטיח את פיתוחו של הצפון, את חיזוק החקלאות המקומית ואת תרומתה לביטחון המזון הלאומי. משרד החקלאות וביטחון המזון ימשיך לפעול לקידום ההשקעות הנדרשות בצפון ובאזורי המיקוד הלאומיים, ובהם חבל תקומה, מתוך מחויבות לחיזוק ההתיישבות, החקלאות וביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב בראש, לנושא - - -

אתה יודע, יש עכשיו אקלים מאוד מאוד פוליטי, מאוד מאוד סוער, ימין ושמאל, הרבה הרבה עניינים, כל מה שקורה לנו בגזרה הביטחונית, ואני לא יכולתי, באמת, ואני אומרת את זה ברמה האישית, שלא לשתף אתכם – ובכלל את הצופים שלנו ואת חברי הכנסת – במשהו שהוא קצת פחות פוליטי, אבל פשוט בער בי; באמת באמת בער בי, ואני פשוט מרגישה שאני חייבת לשתף בו את הציבור.

בשבועות האחרונים, אני מראה לך אדוני היושב-ראש, אני קראתי לעומק ובאמת בהתרגשות, את הספר "לא נשבר" - -

לא להראות, אוקיי. - - של בר קופרשטיין; של החטוף השב בר קופרשטיין, חשוב לציין. בר הוא מסוג האנשים שמזכירים לכולנו מהי ערבות הדדית ומהי מסירות נפש. אגב, עוד הרבה לפני שהוא נחטף, הוא נשא על כתפיו אחריות כבדה לפרנסת משפחתו, לאחר פציעתו הקשה של אביו, במקביל להתנדבותו בארגון ידידים ובארגון איחוד הצלה, והוא אף פינה את חדרו שלו בבית לטובת המטפל של אביו. בספרו, שאני קוראת בשבועות האחרונים, הוא מתאר את מסע ההישרדות שלו לאורך 738 הימים, שבהם הוחזק בשבי מרצחי החמאס האכזרים, באמת מאין כמותם, לאחר שנחטף ממסיבת הנובה, שבה שימש כסגן קצין הביטחון והציל מאות ישראלים, תחת אש, והעניק טיפול ראשוני מציל חיים לפצועים בשטח.

אחד הדברים שהכי ריגשו אותי בספר, ובאמת היו כל כך מיוחדים, זה שבר לא סיפר דרכו רק את הסיפור האישי שלו; הוא הקפיד להביא גם את קולם וסיפורם של הוריו היקרים, ואת ההתמודדות שעברו בזמן שנאבקו למען השבתו. בעיניי, כן, בעיניי, יש בכך ביטוי מרגש מאין כמותו למצוות כיבוד הורים – משהו שאני אישית כבת יחידה לאם חד-הורית מאוד מאוד מתחברת אליו. ודווקא ברגע שבו הוא היה יכול להתמקד באמת רק בתופת הבלתי-נתפסת והאכזרית והחולנית והמעוותת והסדיסטית שהוא עבר, ולהתמקד רק בגבורה שלו, באיך שהוא יצא מזה ושרד את זה, בר בחר לחלוק את הבמה עם ההורים שלו ולהנציח גם את מסע ההתמודדות שלהם.

וכך הוא מספר על אביו, טל, שנפצע קשה בתאונת דרכים והפך למשותק, ועדיין נאבק בכוחות אדירים, כדי לשוב לדבר ולהילחם למען השבת בנו. כך הוא מתאר גם את המסע של אימו, ג'ולי, הלביאה, שנאבקה ללא לאות בדרך של אמונה, קירוב לבבות ואהבת ישראל שאין לה סוף – הכול למען החזרת בנה.

במהלך קריאת הספר המשמעותי הזה כל כך – באמת, אני ממליצה לכל אזרח בישראל לקרוא, בין אם יש לו מצפון ובין אם אין לו. יש הרבה חסרי מצפון אצלנו, מה לעשות? – היה קטע אחד, באמת בלתי נתפס ומיוחד וקשה, שתפס אותי וטלטל אותי עד עמקי נשמתי. אני יכולה לומר לכם שאחרי מה שעברתי בפוליטיקה הישראלית ובמאבק בשכונות דרום תל אביב, אין הרבה דברים שמטלטלים אותי בימים אלו. הפוליטיקה הופכת אותך לצינית, מה לעשות? אבל הקטע הזה שבו בר מתאר את ההשלכות הקשות של עלילת הדם נגד לוחמי כוח 100, עלילה שהופצה כאן בתקשורת הישראלית, דווקא מכל העולם האנטישמי, דווקא כאן בתקשורת הישראלית, והדהדה כמובן, מטבע הדברים, בכל העולם – כי רק מחפשים שקרים אנטישמיים להפיץ – ולבסוף, לבסוף חדרה אפילו אל תוך מנהרות החמאס הנאציות, השטניות, החולניות והמעוותות. ברשותו של בר ובאישורו של בר היקר, אני באמת מבקשת לשתף אתכם בדברים – דברים באמת קצרים – מתוך הספר "לא נשבר" של בר קופרשטיין. וכך הוא אומר:

"ביום ה-270 הם מגיעים ל'חדר' שלנו בבת אחת, בלי התראה. ג'וקר ואנשיו נכנסים בזעם, בידיהם שוטים ואלות. מורידים מאיתנו את הבגדים ומשאירים אותנו בתחתונים. הם מושיבים אותנו על רצפת המנהרה עם הפנים אל הקיר ומתחילים להרביץ בכל הכוח. על אצבעותיהם טבעות משוננות, והם מנחיתים עלינו מכות איומות, בלי הפסקה, מצליפים, שורטים, חותכים ומכים. אנחנו מנסים להגן על עצמנו, והם לא עוצרים לרגע ומפרקים אותנו במכות בכל מקום בגוף, בעורף, בגב, בידיים וברגליים. משאירים עלינו חריצים, דם וסימנים כחולים. כואב נורא. 'מתפרסם בעולם שהחיילים שלכם הכו אסירים שלנו במחנה שדה תימן, אז עכשיו אתם תחטפו'. במשך שלושה ימים הם חוזרים ובאלימות חורצים לנו חתכים נוספים בעורף ובגב. הם עוצרים רק כשהם מתעייפים.

"כעבור שבוע הם מגיעים שוב ולוקחים את יוסף ואותי אל החדר שלהם. כבר בכניסה אני חוטף שני אגרופים לפנים שלי, כמו מצילתיים. אני עמום מהכאב ונופל לרצפה מהעוצמה. הם מושכים אותי ברגליים וגוררים אותי לאורך החדר כמו שק, דורכים עליי ומשפילים אותי. ולא מסתפקים בזה. הם קושרים את הרגליים שלי לצינור ברזל. אני בכאבים ובחרדות נוראיות. הם עומדים לכרות לי את הרגליים? אולי עכשיו מגיע הסוף שלי? הסוף של כולנו?"

סליחה, זה מפריע לי מאוד.

"בראש עוברות מחשבות מהחיים הקצרים שלי, כמו סרט נע, קטעי זיכרונות. ג'וקר נעמד מעליי: 'עד עכשיו לא עשינו כלום. עכשיו תרגישו על בשרכם מה עוברים האסירים שלנו אצלכם'. אני שומע את יוסף צועק מכאב אדיר ומרגיש איך אלה מכה בי בחוזקה. והמכות באות וחוזרות בכל הגוף, וממשיכות אל כפות הרגליים. אני מנסה לשים את רגל ימין שלי על רגל שמאל, שלפחות יכו רק רגל אחת, שלא אאבד את שתיהן. מעוצמת המכות נשברות לי אצבעות ברגליים. חודש ימים אני לא מצליח לדרוך על הרגל הזאת".

מהרגע שקראתי את הקטע הזה, אדוני היושב-ראש, המילים של בר פשוט לא יוצאות לי מהראש. הן לא יוצאות לי מהראש. אני אומרת לך, כשאני הולכת לישון, אני פשוט שומעת אותו – למרות שלא שמעתי אותו בזמן אמת – ואני רואה אותו, למרות שלא ראיתי אותו בזמן אמת. אני פשוט חווה את הסצנה הזאת שוב ושוב, ואני אומרת: מה הם היו צריכים לעבור שם.

המילים האלה, אדוני היושב-ראש, צריכות להדהד בראש של כולם, של כולם כאן – כאן, במיוחד בבית הזה, שלא לדבר על מחוץ לבית הזה – כי בזמן שבר קופרשטיין וחטופים נוספים הוחזקו במנהרות החמאס, הורעבו, עונו והוכו על ידי השטניים, על ידי המפלצות האכזריות האלה של חמאס, בכם, ערוץ 12, לא היה בכם אפילו לא טיפת מצפון. טיפה, טיפה של מצפון, פחד. איזושהי יראה ממה שעלול לקרות לאנשים האלה, כשבחרתם לפרסם עלילות דם. עלילות דם שקריות, חולניות מן היסוד, ולהחתים את שמה של מדינת ישראל כולה בעולם; לתת לשקר הזה עם הרגליים שלו לרוץ בכל העולם, ולהפוך את האנטישמיות הזאת אמיתית כביכול. לא היה בכם טיפת מצפון. לא היה בכם טיפת נשמה, טיפת אמונה, טיפת אלוקות. לא היה בכם כלום. אגב, עדיין אין בכם.

לא חשבתם לעצור לרגע ולהבין איך זה ישליך על החטופים האומללים המסכנים שלנו שמוחזקים בתת-תנאים וברעב על ידי בני השטן האלה; לא חשבתם לרגע איזו קיצוניות תעבור עליהם מהאנשים האלה, שאפילו דקה של שפיות לא עוברת להם בראש, למחבלים האלה; לא עצרתם לחשוב איך זה ישליך על הנאצים האלה שחטפו אותם, שרק מחפשים סיבה איך לכרות להם איברים, איך לאנוס אותם, איך לפגוע בהם, איך להרוג אותם. רק מחזיקים את עצמם מלהרוג אותם בעינויים. הרי הם רצחו תינוקות, הם רצחו אימהות, הם רצחו סבים וסבתות. אתם ידעתם את זה, אתם הייתם עדים לזה. לא עצרתם לרגע לחשוב.

אז כולם שואלים, באמת, כולם שואלים, ובצדק גמור הם שואלים: מתי תגיע ההתנצלות של ערוץ 12 בפני לוחמי כוח 100? אגב, אני אומרת במאמר מוסגר: אל תעצרו את הנשימה. ואגב, לעניות דעתי צריך לדרוש הרבה יותר מהתנצלות. צריך לדרוש שהם ייעצרו, צריך לדרוש שהם ייחקרו, צריך לדרוש שהם ייתנו את הדין על הדבר הזה, לא רק יתנצלו. התנצלות זה לא מספיק.

אבל אני שואלת שאלה נוספת: מתי תגיע ההתנצלות שלכם בפני בר קופרשטיין, בפני יוסף, בפני שאר החטופים שעדיין לא מצליחים ולא מעיזים לאסוף את הכוחות ולהתמודד עם מה שקרה ולכתוב ספר אמיץ שכזה כמו בר? מתי תגיע ההתנצלות בפני כלל החטופים, שהיו צריכים להתמודד עם ההשלכות האכזריות, הסדיסטיות, של הפרסומים השקריים, החולניים והמעוותים שלכם, שפשוט המצאתם ממוחכם הקודח והמעוות? איפה ההתנצלות שלכם בפני המשפחות שלהם, המשפחות האומללות שלהם, שעברו גיהינום עלי אדמות, בזמן שאתם הדהדתם עלילות דם שקריות מיסודן? ונגד מי, ריבון העולמים? נגד חיילי צה"ל, נגד גיבורי וקדושי ישראל שמוסרים את נפשם, שמסכנים את עצמם בשבילכם, בשביל הילדים שלכם, בשביל הנכדים שלכם, בשביל ביטחון המדינה הזאת.

מה עובר לכם בראש, אנשים חולים ומעוותים שכמותכם? הרי את הנזק ההסברתי שכבר נגרם למדינת ישראל, יהיה מאוד קשה לתקן. אני יודעת, אני עוסקת בהסברה. מאמינים לשקרים האין-סופיים שלכם, מאמינים להם. אבל את הסבל, את האלימות, את מכות הרצח, את ההצלפות, את הדקירות, את ההרעבות, את העינויים האין-סופיים, שלא נגרמו לכם – יושבים באולפנים הממוזגים שלכם ומשקרים בלי הרף – הם נגרמו לחטופים. אלו דברים שלעולם לא יהיה אפשר עוד להשיב; לעולם לא יהיה ניתן להשיב לאחור. אז שלא תעזו, צבועים שכמותכם, להטיף לנו, או לערוץ 14 לצורך העניין, על מוסר, על פטריוטיות, על ציוניות. מי אתם? שקרנים, בזויים, מסכני אדם, מסכני כוחות ביטחון המדינה, מסכני אזרחי מדינת ישראל. מי אתם שתטיפו לנו על משהו בכלל? חסרי מצפון וערלי לב שכמותכם.

אומר כאן: עם ישראל לעולם, לעולם לא ישכח ולעולם לא יסלח על מה שעשיתם. ואני מציעה לכל מי שאומר: אנחנו מחכים להתנצלות – אין צורך לחכות. אל תחכו, כי גם אם ההתנצלות המזויפת הזאת תגיע, יגיעו עוד מאות שקרים; יגיעו עוד מאות הדלפות; יגיעו עוד מאות תפירות. אל תחפשו. אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר הפוצע הזה: "לא נשבר" של בר קופרשטיין, שהוא בעיניי באמת מסמך היסטורי ופוצע של מדינת ישראל, שכולם צריכים לדעת עליו וכולם צריכים לקרוא אותו. תודה לך בר, על הכוחות שאספת כדי לשרוד וכדי לספר את האימה שעברת. תודה רבה.