פערים בתכנית החומש לשיקום הצפון בנושא התמיכה בחקלאות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, השרים, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום בשמם של חקלאי הצפון. כמי שמחזיק בכרם ענבים על גבול סוריה בגולן, אני מכיר את האדמה הזו דרך הידיים. אני מכיר את ריח השרפות של החודשים האחרונים. אני מכיר את התחושה של לצאת לשטח בידיעה שאתה מטרה ניידת, ובכל זאת להמשיך לעבוד, כי זו המשמרת שלך.

במשך חודשים ארוכים תחת אש, מול טילי נ"ט וכטב"מים, החקלאים בצפון לא עזבו את האדמה. הם קטפו תחת הפגזות, השקו את המטעים ברקע האזעקות, זמרו את הכרמים כשהשמיים בערו, והבטיחו שלכל אזרח במדינת ישראל יהיה אוכל על השולחן. הם לא שמרו רק על הביטחון התזונתי שלנו, הם שמרו בגופם על גבולות המולדת, כי איפה שיש תלם חרוש, איפה שיש ידיים עובדות – שם עובר הגבול של מדינת ישראל.

אייל אוזן, זיכרונו לברכה, חקלאי מגשר הזיו, נהרג מטיל נ"ט שנורה מלבנון, בעת שעבד במטעים שלו, סמוך למתת; עומר ויינשטיין, זיכרונו לברכה, נהרג מפגיעה ישירה במטע שבו עבד באזור מטולה; מינה שפיק חסון, זיכרונה לברכה, ובנה כרמי משפרעם, נהרגו במהלך מסיק זיתים סמוך לקיבוץ אפק. זכרם מחייב אותנו לא רק לזכור את גבורתם, אלא גם לפעול כדי שהחקלאות שעליה הגנו בגופם תזכה לעתיד בטוח ויציב.

לאחרונה אישרה הממשלה תוכנית חומש לשיקום וצמיחת הצפון לשנים 2026 עד 2030, תוכנית שמציבה יעד דמוגרפי שאפתני להביא עוד 100,000 תושבים לקו העימות. זה חזון שנכון לצפון, הוא נכון לקו העימות, חזון שמבטא אמון בעתיד האזור וביכולת שלו לצמוח ולהתפתח. אבל כשצוללים אל פרטי התוכנית, מגלים שחוליה מרכזית אחת חשובה עדיין לא קיבלה את המקום הראוי לה – החקלאות. חבריי, הנתונים מדברים בעד עצמם. בעוד שהממוצע הארצי הוא רק 1.8% מהתושבים שעוסקים בחקלאות, ביישובי קו העימות הכלולים בתוכנית, למעלה מ-12% מהתושבים הם חקלאים. חקלאות בצפון היא לא תחביב, היא לא סעיף תקציבי שולי – היא לב פועם של האזור, היא העוגן התעסוקתי, היא הכלכלה המקומית, ולפני הכול היא חומת המגן האנושית של מדינת ישראל. ולכן נשאלת השאלה כיצד ייתכן שבתוכנית אסטרטגית לחמש השנים הבאות החקלאות עדיין איננה מקבלת מענה מספק וארוך טווח. החקלאות אינה פועלת לפי תקציב שנתי או החלטות זמניות; מטע נוטעים לשנים, כרם מקימים לעשרות שנים. חקלאי לא יכול לקבל החלטות ארוכות טווח כשהמדינה מספקת לו אופק קצר טווח.

חוסר הוודאות הזה מסכן את עתידה של החקלאות בצפון. אי-אפשר לדבר על הבאת 100,000 תושבים חדשים לצפון כשאין ודאות מספקת עבור מנוע הצמיחה המרכזי באזור. אם אנחנו רוצים צפון חזק, משגשג, צומח, אנחנו חייבים להשלים את תוכנית החומש ולהכניס לתוכה פרק חקלאות משמעותי, מתוקצב ומעוגן עד שנת 2030. כי בלי חקלאות – אין התיישבות, ובלי התיישבות – אין גבול.

לכן, אדוני היושב-ראש, לאור הפערים הללו, שמאיימים על עתיד ההתיישבות, החקלאות וביטחון הצפון, אני וחבריי חברי הכנסת שהצטרפו מבקשים לקיים דיון דחוף בנושא כדי להבטיח שהחקלאים שהיו שם בשביל מדינת ישראל בשעתה הקשה יוכלו לדעת שגם המדינה תהיה שם עבורם בשנים הבאות. החקלאים הם קו ההגנה הראשון של הצפון במלחמה. עכשיו הגיע הזמן שהם גם יהיו הראשונים בראש סדר העדיפויות של השיקום. תודה רבה.