קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, פנינה תמנו שטה, שבי רגע. לפני שבוע או שבועיים ישבנו פה במליאה ודיברנו, השבוע הלכתי בערב לראות כדורגל בדירה של הבן שלי.
הוא לא מבין, בשביל זה הלכנו לראות. והוא אומר לי: קיבלת מכתב. אמרתי: בסדר, עוד איזה נודניק. אבל תקרא. אמרתי: אין לי משקפיים, אני לא יכול לקרוא. הוא הקריא לי.
תשמעי, אני לא יכול לקרוא, והוא הקריא לי. כתב את זה עובד אתיופי שעבד פה למטה, בקפיטריה, ועשה פלאפלים. הוא כותב איך הייתי ניגש ומזמין סביח, והוא ניסה לעשות לי את הסביח הכי טוב, ואז הוא אומר: שישה ילדים, ומה יהיה, וסדר לי בתעשייה האווירית. אמרתי לו: אוקיי, יש קורס מבנאים, אתה רוצה להיות מבנאי? הוא אומר לי: אני רוצה כל דבר. והוא כותב שם: ואללה, סידרת לי את האור בחיים. איך בלי מניירות, בלי אגו, בלי כלום, נתת לי צ'אנס בחיים שלי. אמרתי לילד: שמור, אני אתן את זה לפנינה, לאור השיחה שהייתה. לא הבאתי, אני אביא לך את זה למפגש הבא. אני אקח, תראי מכתב של בן אדם שמכיר תודה על מה שעשו, ולא עשיתי משהו מיוחד.
הוא גם יכול לתת, ולמען האמת, גם צריך אותו. זה שילוב של win-win. הבן אדם בא, ונתְנו לו תקווה בחיים. נתַנו לו תקווה בחיים, והוא מחזיר בעבודה ובתרומה, והילדים שלו יזכו קצת לחוגים וקצת לבתי מלון, והכול נחמד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – עכשיו הם רגועים.
לא משנה, אני לא אנצל את הזמן. אתה תעשה הפסקה כי - - -
לא, בסדר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – רק תגיד להם שם בצד, בשכונה שם, שיהיה טיפה - - -
בוא, תשמור עליי, בחייאת דינק, פה, בצד הזה, סימון הולך לתת לי מכות, נו.
סימון לא מרביץ? לא ראית אותו באירועים.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – מה? אווירת סוף קורס?
בסדר, במקרה הזה זה היה איתה, כי דיברנו - - -
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת שאירים לעגונה ולמסורבי גט שהתאלמנו), התשפ"ה–2025, פ/6096/25, של חברת הכנסת פנינה תמנו, מבקשת לתקן את הגדרת "אלמנה" בסעיף 238 לחוק כך שנשים עגונות או מסורבות גט שעונות על הגדרה נפרדת, יהיו זכאיות לקצבת שאירים מכוחו של בן זוגן, שעקב התנהלותו טרם הושלמו הליכי הגירושים – ואללה, כתבו לי את זה באותיות כאלה גדולות.
עוד מוצע כי הוראה זו תחול גם בעניינם של אלמנים מסורבי גט. רקע הצעת החוק: סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע את הזכאות לקצבת שאירים לאלמנה ולאלמן, כאשר לעניין הזה נקבע כי אלמנה היא מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, ואילו אלמן הוא מי שיש עימו ילד, או שהכנסתו אינה עולה על 57% מהשכר הממוצע במשק. למה את לא מתקנת, השוואת זכויות, אלמן-אלמנה? לאלמנה אין מבחני הכנסה, ולאלמן יש מבחן הכנסה, וברגע שהוא עובר את השכר הממוצע במשק, הוא לא זכאי לקצבת שאירים מהביטוח הלאומי. ואם מישהי שהיא מיליארדרית, והיא מתאלמנת, אין לה מבחן הכנסה, אדוני היושב-ראש, והיא מקבלת קצבת שאירים.
אני לא – בעוונותיי – אני לא שר העבודה, ואני לא ממונה על הביטוח הלאומי. לצערי, כבר שנתיים וחצי אין שם מנכ"ל. לצערי. זאת סוגיה אחרת. גובה קצבת השאירים של אלמנה הוא בין 1,400 שקלים ועד 3,400 שקלים בחודש, תלוי בתוספת לילדים ובגין גיל האלמנה.
כן. יחד עם זאת, החוק מוציא מהגדרת אלמנה או אלמן מי שהייתה נשואה למנוח לפחות שנה או חצי שנה אם היא בת 55 ומעלה. זה בא למה, לעוזרות פיליפיניות, תאילנדיות? פנינה, למה מי שנשוי פחות משנה? שלא יהיו עובדות זרות, עובדים זרים?
כשנגענו בפנסיות בזמנו, כשהלאימו את הקרנות ב-2003, הייתה דרישה של האוצר שמי שמתחתן מעבר לגיל מסוים עם עובדת זרה, אם הוא הולך לעולמו, הפנסיה שלה לא תעבור אליו.
סליחה, שהפנסיה שלו לא תעבור אליה.
תשמע, יש פה אירוע אחר, בני. כשבן אדם הולך לעולמו והוא מבוגר ולצורך העניין הוא אלמן, לקח אישה צעירה ממנו, עובדת זרה או משהו כזה, אין לו ילדים, שארים, כלומר הוא מיצה את הזכויות הפנסיוניות שלו – אם יש לו אישה, היא תמשיך לקבל 70% מהפנסיה שלו, שזה בערך 42%, כל עוד היא חיה, למעט אם יש לו ילדים עם מוגבלות, אז הילדים יקבלו את החלק היחסי מהפנסיה כל עוד הם חיים.
הקרנות היו בגירעון גדול. אני התנגדתי לזה, כי בקופה שאני הייתי בה לא היה גירעון – הייתי חבר בה, לא ניהלתי קופה – וקיבלו החלטה שנישואים שניים, בייחוד לעובדת זרה, לא יזכו אותה בפנסיה, כי היו לוקחים הרבה אלמנים, וזה היה משבש את כל הצד האקטוארי של הקופות. אם בן אדם בן 85 פתאום מתחתן עם בחורה בת 30 שהיא עובדת זרה, שהוא התאהב בה כשהיא באה לסייע לו – היא הייתה המטפלת שלו, ופתאום היא מקבלת עוד 50 שנה פנסיה ממה שהוא צבר, 60% מהפנסיה שלו, היא מקבלת 42% מה-100%, זה שיבש את הקרנות.
אני לא מכיר את הכללים. עם זאת, החוק מוציא מהגדרת "אלמנה" או "אלמן" מי שהייתה נשואה למנוח פחות משנה או חצי שנה אם היא בת 55 ומעלה ולא ילדה לו ילד; מי שהייתה נפרדת מבעלה לפחות שלוש שנים מתוך חמש שנים שקדמו לפטירתו; אישה שלא הייתה זכאית למזונות מהמנוח או שהמנוח לא היה נושא במזונותיה ב-12 החודשים שקדמו לפטירתו. הוראה זו נוסחה כעוגן בתפיסה החברתית בעת חקיקתו של החוק, שראתה בגבר המפרנס העיקרי של התא המשפחתי, ולפיכך, ככל שהיו בני הזוג נפרדים בפועל והיא לא הייתה נסמכת על שולחנו, הרי שאינה נדרשת לתמיכה זו לאחר מותו.
הצעת החוק מבקשת לתקן את הגדרת "אלמנה" בסעיף 238 לחוק כך שנשים עגונות או מסורבות גט שעונות על הגדרה נפרדת כפי שפורט לעיל, יהיו זכאיות לקצבת שאירים מכוחו של בן זוגן שעקב התנהלותו טרם הושלמו הליכי הגירושים. עוד מוצע, כי הוראה זו תחול גם בעניינם של אלמנים מסורבי גט. יובהר כי בהתאם להלכה הפסוקה, אלמנה שהמנוח היה חייב במזונותיה ערב פטירתו – בין אם שולמו בפועל או לא – יראו בה זכאית, וכן גם בנסיבות שבהן שולמו בעדה תוספת תלויים לקצבת נכות כללית או קצבת אזרח ותיק.
מבדיקה שנערכה עולה כי מדובר בעשר תביעות בשנה לכל היותר, אשר נדחות מאחר שבמועד הפטירה לא מתקיים ולו אחד מהתנאים כאמור. לאור האמור לעיל, הביטוח הלאומי תומך בהצעה, תוך תיאום עם משרדי הממשלה, לאור הצורך בקביעת הגדרות ברורות למצב של עגינות או מסורבות גט. ינון, אתה בטוח שאתה תרצה להתנגד?
את מרשה לי? אני רוצה לעזור לה ולהגיד לכולם להצביע בעד.
על כן, עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרדי העבודה, האוצר והמשפטים. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק.
1,066 מילים של חיים כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.