דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר בני שליטא

אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, משפחת שליטא היקרה, הרעיה עתליה, הבנות מיכל, שרון ועדיה, הנכדים וכל בני המשפחה ומוקירי זכרו – בני שליטא היה איש ההתיישבות, איש ארץ ישראל ואיש ציבור. סיפור חייו הוא במידה רבה גם סיפורה של הציונות המעשית. הוא נולד במנחמיה ב-13 בנובמבר 1934, ביום שבו נפטר הברון רוטשילד, ונקרא בנימין על שמו. הוא נולד למשפחה ששורשיה נטועים עמוק באדמת הארץ ובמפעל ההתיישבות. הוריו היו בני הדור שבחרו לעזוב חיים לא פשוטים בגולה ולבוא לארץ ישראל על מנת לבנות, לנטוע ולהקים בית לאומי לעם היהודי.

בני היה בן דור שידע מהי עבודה קשה; דור שקם לפני הזריחה לעבוד ברפת, בלול ובשדות, וראה בבניין הארץ שליחות ולא סיסמה. ערכי ההתיישבות, העבודה והציונות ליוו אותו לאורך כל חייו.

כמו שהזכרת, אדוני היושב-ראש, הוא שירת בצה"ל כלוחם ביחידת 101 בפיקודו של אריק שרון, ואת כל שאר חייו הקדיש לשירות הציבורי. בגיל 21 נבחר לראש המועצה הצעיר בישראל, ובמשך עשרות שנים עמד בראש היישוב. פעל ללא לאות למען תושביו, נאבק על פיתוח האזור ודאג לקידום ההתיישבות והחקלאות בגליל ובעמק הירדן.

סיפור כניסתו לחיים הציבוריים מלמד אולי יותר מכול על אופיו ועל נחישותו. לאחר שחרורו מהצבא טייל עם אחד מחבריו לצנחנים ברחובות מנחמיה. החבר הביט סביבו ואמר לו: איך אתה חי במקום כזה, כשהכול מוזנח? בני לא חשב פעמיים ונסע לירושלים לפגישה עם שר הפנים דאז ישראל רוקח, ובפניו רעיון נועז – להעניק למנחמיה מעמד של מועצה מקומית עצמאית. באותם ימים היה מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. בני הצעיר הסביר לשר את המציאות ביישובי הגליל ואת רצונם של התושבים לנהל את חייהם באופן עצמאי.

בסיום השיחה אמר לו השר: שמע, אתה לימדת אותי עכשיו את כל הפוליטיקה על רגל אחת. מה שלמדתי ממך עכשיו זה שיעור פוליטי שלא אשכח כל ימי חיי. ואכן, לא חלף זמן רב ומנחמיה קיבלה מעמד של מועצה מקומית יחד עם מושבות נוספות בגליל, ובני הנהיג את היישוב במשך עשרות שנים.

בשנת 1981 נבחר לכנסת מטעם הליכוד, וכיהן כחבר כנסת בכנסות העשירית והאחת-עשרה. הוא העריץ את מנחם בגין והלך בדרכו. למרות המחלוקות הפוליטיות שליוו את חייו, הוא ידע תמיד לראות את טובת המדינה מעל הכול, והוא העיד על עצמו: כחבר כנסת עזרתי לתנועה הקיבוצית ככל יכולתי בהצבעות במליאה, כי זכורות לי פגישותיי עם מיטב הנוער הקיבוצי בצנחנים בפיקודו של אריק שרון, ותרומתם למדינה גדולה מאוד, ואני סולח על הכול. אהבתי למדינה היא הגדולה ביותר, ובשבילה הינני מוכן לעשות הכול. המדינה בשבילי היא ערך עליון. מילים אלו משקפות את האיש שהיה, איש בעל דעות מוצקות ועקרונות ברורים, אך גם אדם שידע להעריך את תרומתם של אחרים, לכבד יריבים ולהעמיד את מדינת ישראל מעל כל מחלוקת.

גם לאחר שסיים את תפקידיו הציבוריים לא פרש מעשייה; הוא המשיך להתנדב בבית החולים פוריה, לפעול למען מנחמיה ולסייע לקהילה מתוך תחושת שליחות אמיתית. הוא לא חיפש כבוד או תפקידים, הוא פשוט המשיך לעשות למען הציבור כפי שעשה כל חייו.

ובנימה אישית: בני נבחר בשנת 1981, ואני התחלתי את דרכי הפוליטית ב-1981. יצא לי לפגוש אותו אז כפעיל ליכוד צעיר, מתחיל, עם מבטא רוסי כבד הרבה יותר מאשר היום, ואני מאוד הערכתי את היכולת שלו להסתכל בגובה העיניים לכל איש צעיר, לכל פעיל זוטר שרק התחיל את הדרך, וזכיתי להרבה כבוד. אחר כך, במעלה הדרך, נפגשנו כמה וכמה פעמים גם בתפקידים כבר יותר משמעותיים כמנכ"ל משרד ראש ממשלה, גם פה במזנון הח"כים. מה שזכור לי זה שהוא מעולם לא דיבר על עצמו; תמיד דיבר על ההתיישבות ועל הגליל, עמק הירדן, ואיך מפתחים ואיך משמרים את הרוב היהודי. באמת איש התיישבות בכל מעשיו, בכל החשיבה שלו, בכל ההתייחסות שלו למפעל הציוני.

משפחת שליטא היקרה, בשם הכנסת כולה אני מבקש להשתתף בצערכם. בני ז"ל הותיר אחריו מורשת של אהבת הארץ, מסירות לציבור, נאמנות לערכים ואמונה עמוקה במדינת ישראל. יהי זכרו ברוך.