דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר בני שליטא

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, משפחת שליטא היקרה, עתליה, הבנות, כל בני המשפחה, מאיר, חברנו, שאני לא חושב שאי פעם פגשתי את בני בלי שאתה לצידו. כשאתה מכיר מישהו הרבה שנים, אז לפעמים אתה מתקשה לומר מתי נפגשתם. בכל זאת, זו לא מערכת יחסים רומנטית שזוכרים את המפגש הראשון. במקרה של בני שליטא, גם כעבור כמעט 40 שנה אני יכול לתת לכם תאריך מדויק, שעה מדויקת, ואפילו יום בשבוע של המפגש הראשון שלנו –במנחמיה, 19 ביולי, יום ראשון, 1987, אירוע במנחמיה, תאריך עגול למושבה.

כאסיר ציון שזה עתה הגיע לארץ הזמינו אותי להשתתף באירוע, שם פגשתי בפעם הראשונה את ראש המועצה, וכשפגשתי אותו גיליתי שהוא גם חבר כנסת. ואני אגיד לכם את האמת, פשוט התרשמתי מאוד מן הבן אדם, שעם כל ההמולה ועם כל האורחים החשובים, נשאר בן אדם ודיבר עם כולם בגובה העיניים ובסבר פנים יפות ועם חיבוקים ועם כל מה שהיה בו. אתם מכירים את זה ודאי יותר טוב ממני, אבל אני אומר את זה לטובת חברי הכנסת והצופים.

באותם ימים עדיין היה אפשר לשמש גם כראש מועצה וגם כחבר כנסת, דבר שכבר לא קיים כמה עשרות שנים, ואולי אפילו מפתיע ח"כים צעירים. ויש פה שתי אופציות – אחד שנמצא בשני התפקידים יכול בעצם לא לעבוד שם ולא לעבוד בתפקיד השני, ולומר שהוא או במועצה או בכנסת ולבלות לו. אבל יש את האופציה השנייה, שכמו שגם היושב-ראש הזכיר בדבריו, בני בחר בה; והיא להיות נציג נאמן של הפריפריה ושל המושבה שלו כאן, במליאה הזאת, בוועדות השונות שהיה בהן חבר, ולפעול כדי לשפר את המצב.

ולא בכדי, לא בכדי שני המספרים הכל-כך בלתי נתפסים – מישהו שנבחר מייד אחרי השירות הצבאי בצנחנים בגיל 21, ובמקום להיות איזה קוריוז – אה, כזה צעיר נבחר, אבל מה לעשות, לא הסתדר – 36 שנה ברצף מכהן כראש המועצה, אז אני חושב שלא צריך להוסיף הרבה לדברים האלה. ושלא נטעה, הייתה לו אופוזיציה והיו לו קרבות פוליטיים, והכול היה, אבל התושבים גמלו לו פעם אחר פעם, והביעו בו אמון פעם אחר פעם.

ואני חושב שאולי אפשר לומר כאן לסיכום שהגישה שהוא דגל בה היא בעצם בשם הספר שהוא כתב והוציא לפני כמה שנים: הוד מעלתו האזרח. וכשזאת הגישה של איש ציבור, אני חושב שהציבור יודע להעריך את זה, אם זה בשלטון המקומי, ואם זה בכנסת. תמיד לזכור בשביל מה נבחרנו, בשביל מי נבחרנו, ובהתאם – לפעול. יהי זכרו ברוך.