קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, השר – מי משיב?
מצוין. מכובדי השר, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, רוסלן ואולגה נרצחו רצח אכזרי לפני שבועיים סמוך למשמר איילון. אנחנו, כאזרחים, קמנו בבוקר, כמו שאומרים, פתחנו את הטלוויזיה אחרי הצוהריים, את אמצעי התקשורת, וגילינו שלפי הפרסומים בתקשורת שהוזנו על ידי משטרת ישראל, נחשד הנרצח, רוסלן, כמי שרצח את אשתו ואחר כך התאבד. אלה היו הפרסומים, אדוני היושב בראש. זה היה מרוח על כותרות העיתונים.
בכל הרשתות. אני מדלג לסוף: הסוף הוא שהזוג הזה נרצח על ידי נער ערבי.
מאז היה שינוי גם בזה שזה עבר מלאומני לפלילי. אבל נרצח רצח אכזרי על ידי נער ערבי. אתם יודעים, חז"ל אומרים: כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים. כאן אי-אפשר לתאר אפילו, אי-אפשר להגזים בדבר הזה. זה דבר שאי-אפשר לתאר אותו, פשוט. לקחו את האדם שנרצח, שאשתו נרצחה, שניהם נרצחו, והפכו אותו לרוצח והשאירו את הכתם הזה לנצח. בעידן הדיגיטלי שלנו, שבו כיכר השוק היא האינטרנט, השאירו את זה לנצח.
קשה לתאר טרגדיה גדולה מזו. בעצם רצחו אותו פעמיים. רצחו אותו במכונית ואחר כך רצחו אותו בפרסומים. גם רצחו אותו פיזית וגם רצחו אותו אחר כך בכך שהפכו את הנרצח לרוצח. ולכן אני ביקשתי את ההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום, כיוון שזו לא הפעם הראשונה שהדבר הזה קורה, שמשטרת ישראל ממהרת להוציא איזשהו דיווח לאמצעי התקשורת, או מה שנקרא תדרוך כזה או אחר. התדרוך יוצא והאדם הוא אדם, ויש לו אישה ויש לו ילדים ויש לו משפחה. קודם כול, כבוד האדם שלו, ורוצחים אותו פעמיים. ומה המהירות? עזוב את זה שכמו שאמרת, בנסיבות שאנחנו חיים כאן יש רשימה ארוכה של זוגות – ראיתי שנתן לוינסון פרסם בפייסבוק - -
- - את רשימת הזוגות שנרצחו כזוגות. אבל הנסיבות שלנו ידועות, ללכת ולמהר ולפרסם. לכן אני מבקש – ביקשתי ואני מבקש גם מכאן – מהשר לביטחון לאומי, להנחות הנחיה ברורה לא למהר לפרסם שום דבר שעלול חס ושלום לרצוח את הנרצחים. זה צריך להיות ברור מאוד; זאת אחריות של משטרת ישראל. צריך לטפל בזה בשיא הרגישות, בטח לפני שהם עשו את הדברים הבסיסיים. כלומר, לא בדיקות פורנזיות – ידעו שהאקדח לא שם, כאילו כמה – יש גבול לכל דבר.
לכן זאת בקשתי, ולכן אני מבקש שנדון בזה בנהלים של משטרת ישראל כשהיא מפרסמת את הפרסומים האלו, בוודאי אחרי מקרים מהסוג הזה. תודה רבה.
369 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.