אימהות וקריירה – פערי השכר בין נשים לגברים בישראל ובייחוד על רקע מצבי החירום

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ביקשתי להעלות היום את ההצעה לסדר-היום כדי לתת קול לנושא של שאנחנו לא מספיק מדברות ומדברים עליו בבית, הנושא של אימהות וקריירה. נושא פערי השכר בין נשים לגברים אינו רק דיון על שוויון חברתי – הוא הכרח כלכלי ולאומי. במציאות הישראלית המורכבת מאז 7 באוקטובר, הכשלים המבניים בשוק העבודה הולכים ומחריפים מדי יום, כאשר מצבי חירום מתמשכים חושפים את פגיעותן של נשים, ובפרט אימהות לילדים צעירים, לתנודות בשוק התעסוקה.

הנתונים מציבים בפנינו מציאות בלתי נסבלת. על פי נתוני שירותי התעסוקה, מאפריל 2026 כ-60% מהעובדים שיצאו לחל"ת במהלך מבצע שאגת הארי היו נשים. הנתון המטריד ביותר נוגע לאימהות לילדים מתחת לגיל 14 – הן היוו כ-40% מכלל דורשי העבודה החדשים. השיעור הזה טיפס בחדות מ-29% בשבוע הראשון למלחמה ל-43% בשבוע השלישי למלחמה. זוהי הוכחה ברורה שכאשר מערכת החינוך משתבשת או נסגרת, המשק הישראלי מוותר על עשרות אלפי נשים יצרניות וכושר ההשתכרות שלהן נפגע אנושות, גם באותה התקופה וגם אחריה. לצערי, בתוך הבית הזה, כשהעבירו מתווים לחל"ת ודיברו על עובדים שעתיים, אבל למעשה זה עובדות שעתיות, לא קם אף צדיק אחד בסדום מהממשלה שהשמיע את הקול של נשים ואמר: רגע, מי שיוצאים לחל"ת זה היוצאות לחל"ת; מי שהם העובדים השעתיים זה העובדות השעתיות; מי שנושאות בנטל של גידול הילדים והקריירה הן האימהות.

במבט רוחבי, ישראל מדורגת במקום השני ממדינות OECD לשנת 2024 בפערי שכר בין גברים לנשים; במקום השני מבין כל מדינות הארגון. בהתאמה, נתוני הביטוח הלאומי מצביעים על כך שהפערים רק מתרחבים עם העלייה בגיל. מדובר במצב חמור שמעיד על בעיה. אתה רוצה גם לדבר, ניסים, אתה רוצה?

בראבו.

ניסים, פעם אחת עצרת אותי בשביל משהו טוב.

המציאות בצפון הארץ דווקא מחריפה את המצב של נשים. גם דיברנו על זה היום בוועדת החינוך של הכנסת בדיון שיזמתי, כי היושב-ראש הנוכחי של ועדת החינוך מסתובב עם מסור דיסק – זה המסר שלו, ככה הוא מסתובב – והיושב-ראש הקודם של ועדת החינוך כמעט נתן מכות היום לחבר כנסת אחר כי הוא הצביע בניגוד לדעתו. מה אני אגיד לכם, דוגמה ומופת לילדי ישראל. לא רק כחברת ועדת חינוך, כאימא זו בושה וחרפה שכך חברי הכנסת מתנהגים. במצב בצפון, האימהות שהגיעו ודיברו, אמרו שהן, תחת אש, נאלצות להתמודד גם עם הסגירה של מסגרות החינוך. כאלה שיש להן ילדים עם צרכים מיוחדים, מצבן נפגע עוד יותר – הטיפולים נסגרים, המעטפת נסגרת, וגם אין להן הדרכות הורים בתוך מציאות שהיא כאוטית ובלי תמיכות מהמדינה.

צריך להגיד ביושר, אלה אינם פערי שכר מקריים. לא במקרה גברים מרוויחים יותר מנשים. זה תוצר של חלוקה בלתי שוויונית של הנטל, של הטיפול בילדים, תת-ייצוג של נשים בתפקידי ניהול וקבלת החלטות, וריכוז של נשים בענפי תעסוקה עם שכר נמוך, מה שנקרא מקצועות צווארון ורוד. אנחנו רואים שהרבה פעמים העובדות הסוציאליות המטפלות, המרפאות בעיסוק, קלינאיות התקשורת, מרוויחות הרבה פחות ממקצועות אחרים של גברים. למשל, לא ברור למה אינסטלטור שמגיע לעבודה של שעה מרוויח בערך 500 שקלים לשעה, ומורה מרוויחה שכר חודשי של פחות מ-10,000 שקלים.

סקר של שדולת הנשים מעלה ש-35% מהנשים דיווחו על שכר נמוך יותר מעמיתיהן הגברים באותם תפקידים. אתה יודע, אני אספר לך קוריוז, אדוני היושב-ראש, לפני כמה זמן אני ישבתי במליאה עם חבר לסיעה. עכשיו, הוא במקרה גבר, במקרה גבר, במקרה גם לבן, כלומר אשכנזי, כלומר פריבילג. קיבלנו את תלושי השכר ביחד, ואני, כאישה, שאלתי אותו: בוא, תראה לי את התלוש שלך. בוא נשווה את השכר. אנחנו מרוויחים את אותו שכר, נכון, ניסים? השווינו תלושי שכר. הפלא ופלא, לא תאמין, היה לנו פער של 2,000 שקלים בתלוש שכר. זו הייתה במקרה טעות של החשבות – תיקנו לי את זה. אבל להשוות תלושי שכר לגברים ולנשים באותו תפקיד זה הכרחי וצריך לעשות את זה, והחוק היום לא מאפשר לעשות את זה. וגם מה שהחוק כן מאפשר ומורה – לעשות בעצם שיקוף של הפערים המגדריים בתוך מקומות עבודה מעל כמות מסוימת של עובדים –עושים את זה בצורה שהיא לוקה בחסר, ולא באמת ניתן ללמוד על פערי השכר כפי שהם לאשורם.

הולדת ילדים הופכת באופן כמעט בלעדי לצומת קריירה עבור אימהות, דבר שמוביל לנסיגה כלכלית, בעוד שבפרקטיקה ההשפעה הזו כמעט שאינה ניכרת בחייהם של גברים. הגיע הזמן להפסיק לנהל את שוק העבודה הישראלי בכלים של המאה הקודמת. כל עוד המדיניות הלאומית לא תתייחס לשילוב בין קריירה למשפחה כערך כלכלי, נמשיך לאבד פוטנציאל אנושי אדיר.

אני קוראת כאן לשינוי של הפרדיגמה, הבטחת סנכרון תפקוד למסגרות חינוך בעתות חירום, יחד עם שוק התעסוקה. רוצה לומר, במילים פשוטות, מספיק לסגור את מסגרות החינוך ולהגיד ששוק העבודה פתוח. אי-אפשר. אם אני צריכה להיות פה והילדים שלי צריכים להיות בבית – לא נדבק, לא מסתנכרן, לא עובד. צריך או שאני איתם בבית או שאני פה, אי-אפשר גם וגם. לא ניתן לצפות מהורים לעבוד כבשגרה כשאין מעטפת לילדיהם. התאמת מודל התעסוקה, מעבר ממדידת שעות נוכחות למדידה של תפוקות, זה מעבר שיאפשר שילוב של קריירה ומשפחה תוך מתן מענה לגמישות הנדרשת בעידן הנוכחי. היושב-ראש, אתה יודע מה הכוונה? הרבה פעמים במקום עבודה מגיעים ומבקשים להחתים בשעון, נכון? וככה מודדים את העשייה שלך לפי השעון. הרבה פעמים לגברים שמגיעים למקום עבודה יותר קל לעבוד יותר שעות ביום ולהחתים בשעון, כי האימא מטפלת בבית ונושאת בנטל גידול הילדים. היושב-ראש, אנחנו נדבר אל שני יושבי-ראש.

אז אני אדבר לשניכם ברבות.

מה שקורה זה שנשים הרבה פעמים עובדות הרבה יותר מהיר, הרבה יותר יעיל, יוצאות לפחות הפסקות, ולכן ראוי למדוד גם לפי תפוקות, ולא רק שעות. כי אם אנחנו נבדוק לפי המשימות שעשינו וביצענו, אנחנו נגלה הרבה פעמים שנשים ביצעו יותר משימות, יותר פגישות, התפוקות שלהן היו יותר גבוהות מאשר של גברים שפשוט שעון הנוכחות שלהם היה מאוד גבוה והם נתנו הרבה שעות, אבל מה לעשות – התפוקות היו פחותות.

המשכן הזה לא יכול להסתפק בהצהרות ריקות. החוסן כלכלי של מדינת ישראל נשען על יכולתם של כל אזרחיה, נשים כגברים, להשתתף בשוק העבודה באופן שוויוני ומתגמל. העיסוק בנושא דחוף במיוחד על רקע מצבי החירום החוזרים ונשנים, שאנחנו לא יודעים מתי מצב החירום הבא יגיע אלינו. מחובתנו לשים את הנושא החשוב הזה על סדר-יומה של הכנסת, לדרוש דיון בהקדם האפשרי על מנת לפעול לשינוי מצבן של אימהות ישראל. תוכנית עבודה ממשלתית שתתרגם את הנתונים הקשים שאנחנו רואות גם ממדינות ה-OECD וגם מישראל, גם משדולת הנשים וגם הביטוח הלאומי, צמצום פערי השכר בין נשים לגברים ושיפור מצבן של נשים בישראל יש בכוחו להביא לשינוי של החברה כולה ולחיזוק שוק התעסוקה בישראל. תודה.