הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת אובדן המשילות, הפרוטקשן המשתולל והעלייה בפשיעה החמורה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, דבר ראשון, לפני שאני אשיב להצעה לסדר-היום, אני רוצה להזכיר שהיום החשוב הזה, יום האזכרה, ההילולה לסבא, הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהיה - - -

זכותו תגן עלינו, על מדינת ישראל. מי שהיה אור גדול, מתווה דרך רוחני, צמח בבית כיתום, גדל כיתום. הוא לקח את כל הקשיים, והחיים אז אתגרו את היתומים של אותה תקופה, והפך אותם לדרך חיים, דרך חינוכית, דרך של אהבת ארץ ישראל, דרך של אהבת עם ישראל ותורת ישראל. אדם שידע לשלב באמת בצורה מדהימה אהבה גדולה לתורה, אהבה למדינה.

כשהיה תהליך אוסלו הארור וכל המדומיינים פתחו שמפניות על מדשאות אוסלו, אני חושב שהיה זה סבא, אולי אפילו כקול בודד, שאמר שהדבר הזה מטורף, הוא והרבי מלובביץ'. באמת, שני אנשים נדירים בהסתכלות שלהם קדימה. וכשכל המדומיינים של תוכנית ההתנתקות, הגירוש מגוש קטיף – כל המדומיינים מכרו לנו אשליות של שלום, שהתפוצצו לנו ב-7 באוקטובר עם הדם על הידיים של המחבלים, הדם שחתום על אותם אנשים שעשו את גירוש גוש קטיף, הדם על אותם אנשים שחתמו את הסכמי אוסלו, אותם שטיפלו במחבלים כמו סנוואר בבית חולים – היה זה סבא, וחבריו הרבנים, שידעו שהרוח של תורת ישראל – שנצח ישראל לא ישקר. והשקרים הם בדמיונות השווא, בהבלים של אותם אנשים שחותמים הסכמים בלי להבין בכלל במה מדובר, שמתעלמים מהנאומים של ערפאת בערבית, שמתעלמים מזה שסנוואר כמה דקות אחרי שהוא יוצא מהטיפול הרפואי שלו בבית החולים מצהיר שהוא ימשיך לרצוח. אבל המוסר המעוות של אנשי אוסלו, המוסר המעוות של אנשי ההתנתקות, הוא יותר יודע מתורת ישראל.

השחצנות, התפיסה, ההיבריס המטורף של אותם אנשי אוסלו, שלא ידעו להסתכל על הערכים שלנו, שלא ידעו להסתכל על הדברים הפשוטים של תורת ישראל, אותם אני מזמין ללכת ללמוד אצל סבא, אצל דומיו, אצל הרבי מלובביץ. כי ההיבריס הזה חוזר אליכם, וההיבריס הזה נמצא גם היום. קיווינו והתפללנו ש-7 באוקטובר יעורר אתכם, קיווינו והתפללנו שתצאו מהתרדמה שלכם ומדמיונות השווא שלכם אחרי הטבח שעשו בנו, בעקבות ההסכמים המדומיינים שהבאתם עלינו. זה לא עזר. אני מציע לכם, ולא בציניות, ללכת ללמוד, לספוג מתורת ישראל. זו תורה של נצח, תורה של חיים, תורה שיש בה גם הרבה מאוד חמלה ואהבה, והיא העתיד היחיד שיש לנו בסוגיה הזו.

לגבי השאלה, לגבי מה שאמר חמד עמאר – נכון, למי אני עונה?

לחמד עמאר. אני רוצה להזכיר לך, חמד – איפה הוא? יצא החוצה, לא נורא. חמד היקר, אני רוצה להזכיר לך שלפני שהשר בן גביר נכנס לתפקידו, היה אונס של סוהרות בבתי הסוהר. זו התרבות. זו התרבות שהשארתם למדינת ישראל: שקט מדומיין; שקט שמאפשרים למחבלים לפגוע בסוהרות שלנו – במקרה הזה של סוהרת שעלתה מחבר העמים, לפגוע בה, לנצל אותה, להשפיל אותה בגלל השקט המדומיין של השמאל הישראלי הסהרורי.

את הדבר הזה השר בן גביר מתקן. והוא מתקן בכל שלב ושלב. וזה נכון, חוזק השרשרת כמו החוליה הכי חלשה שבה. אתה יכול להרים שרשרת, כל החוליות יהיו חזקות, אבל אם יש לך חוליות חלשות של בתי משפט שמשחררים עבריינים, של יועצים משפטיים שבאים ומפרקים את השרשרת, השרשרת שעשה בן גביר לא תצליח.

אתה יודע היטב, יודע שהוא מנסה גם להפעיל כלים של השב"כ כנגד אותם עבריינים, וזה אפשרי, ואנחנו מחזירים את המשילות ומחזירים את הביטחון. אבל את האסון החוקי והאסון המשפטי שהביאו עלינו במשך שלושה עשורים לא מתקנים ביום אחד, ובטח לא תוך כדי מלחמה. אני חושב שאין כמו השר בן גביר לתקן את המערכת בצורה טובה; אין כמו השר בן גביר להחזיר את המשילות. ותראו, הראיה שבסקרים אנחנו רק הולכים ועולים. הציבור מאמין לו; הציבור מאמין לדברים האלה. אני מקווה מאוד שהביטחון הזה גם יגיע לכפרים ולאוכלוסייה הערבית. תודה רבה.

ברור שהיא נגד.

אנחנו כמובן מתקנים את הדברים, אנחנו לא צריכים פה שום ועדה. תודה רבה.