קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק לתיקון חוק העונשין (פגיעה בקטין או בחסר ישע) של חבר הכנסת סימון דוידסון מבקשת להחמיר את העונש העומד כיום על חמש עד תשע שנות מאסר, כדי שיהיה עונש מרבי עד מאסר עולם. זה בא להרתיע מפני ביצוע העבירות הללו, נוכח חומרתן והנזק שהן מסבות לנפגעי העבירה, והיא תכלית ראויה. אולם, כבר כיום בצד העבירות אלה קבועים עונשי מאסר גבוהים, המצויים בהלימה לחומרת העבירות. יתר על כן, קביעת עונש מרבי של מאסר עולם שם אמור לעבירות החמורות ביותר בספר החוקים, ואינה תואמת את מדרגי הענישה הקיימים היום בחוק.
בחוק העונשין קבועות עבירות בגין תקיפה והתעללות בקטינים או בחסרי ישע: בסעיף 368ב נקבע עונש של חמש עד שבע שנות מאסר על פי חומרת החבלה; 368ג קובע שבע שנות מאסר. כמו כן, סעיפים אלה קובעים נסיבה מחמירה לעבירה שהעונש בצידה עומד על שבע עד תשע שנות מאסר אם התוקף או המתעלל אחראי על הקטין או על חסר הישע. גם סעיף 368ג1 לחוק נקבע עונש מזערי ועונש חובה במקרה שהעבירות נעברו במסגרת חינוכית או טיפולית בידי אחראי שאינו בן המשפחה. למעשה ההצעה קוראת לביטול של מדרג חומרת הענישה, ועל פי דברי ההסבר, זה להרתיע מפני פגיעה.
עמדת גורמי המקצוע היא להתנגד להצעת החוק. טעמי חוות הדעת: 1. על אף שאין חולק על חומרת מעשי האלימות כלפי קטינים חסרי ישע, העונש הקיים כיום בחוק הוא חמור, מצוי בהלימה לחומרת העבירות ומאפשר למצות את הדין עם מבצע העבירה. החקיקה הנוגעת לעבירות אלו נעשתה בשים לב לאופיין המיוחד ובסטייה מהדין הרגיל על עבירות אלימות.
החמרת הענישה כמוצע כך שהעונש המרבי יהיה מאסר עולם איננה מידתית ואינה תואמת למדרג העונשי הקיים בחוק שקובע שורה של עבירות אלימות שחומרן משתנה, בין היתר, לפי חומרת הפגיעה, החל מתקיפה ועד לרצח. לא ראוי לקבוע את כל עבירות האלימות כלפי הקטינים וחסרי ישע בחומרה מרבית, שמור למקרים הקיצוניים ביותר. הקביעה הזו תגרום לכך שהעונש המרבי לא ישמש את בית המשפט כאינדיקציה לחומרה, מאחר שברי שיש הבדל בין תקיפה לבין מוות.
לבסוף יוער כי החמרת הענישה תוביל לכך שהעבירות האמורות יידונו במחוזי, במותב של שלושה בעוד שכיום זה נדון בפני דן יחיד, ואז מאפשר פעילות יותר נמרצת של בתי המשפט להגיע להכרעה, ואז זה יכול להכביד על העמדה לדין בעבירות אלה. עמדת הממשלה היא להתנגד, אני מבקש להצביע נגד.
366 מילים של יואב קיש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.