קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, בדקות הקרובות אני מבקש – אפשר שקט?
חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – אני שמח שדווקא אתה נמצא פה. בדקות הקרובות אני מבקש שכל אחד מחברי וחברות הכנסת יחשוב על ההורים שלו, על סבא וסבתא שלו, על פעוטות קטנים קטנים קטנים, על הילדים שלכם, על המשפחה שלכם, על אדם שהוא עם מוגבלות, שלא יכול להגיב, לא יכול לזעוק, לא יכול לבקש עזרה.
החוק הזה, או בעצם הבקשה לחוק הזה נועדה בעבור אותם אנשים, בעבור אותו קשיש או קשישה שאין באפשרותם להגן על עצמם; לפעמים אין אפילו את הקול להוציא מהפה כדי לזעוק לעזרה.
הצעת החוק הזאת התגבשה במוחי עוד מהיום הראשון שהייתי חבר הכנסת. סיפרתי לחבר הכנסת עוז חיים לפני כמה דקות, שביום הראשון שלי פה בלילה ישבתי עם מירב בן ארי ואמרתי לה: זה לא בשבילי; אני רוצה ללכת הביתה; יש לי חיים טובים מאוד בחוץ. למוחרת יאיר לפיד הגיע ואמר לי, שבפעם הראשונה שאני אצליח לעזור לאדם כלשהו או לעמותה כלשהי, זה ישתנה.
באותו יום קיבלתי טלפון – אחמד טיבי, אתה מפריע לי מאוד. באמת, תנו לי. באותו יום דיברתי עם קבוצה של הורים שפנו אליי מכפר יונה, שהילדים שלהם חוו התעללות בגן ילדים. נזעקתי ונסעתי לשם - -
- - והרמתי טלפון לחברי יואב סגלוביץ'. יואב סגלוביץ' היה סגן השר לביטחון לאומי דאז, ואמרתי לו: יואב, אני יום אחד בכנסת. אני לא יודע מה לעשות – הגן בכפר יונה. והוא אמר לי: תקשיב, תתקשר לכזה וכזה, והם יעזרו לך. התקשרתי. הפלא ופלא, באותו רגע הגיע צוות של המשטרה וסגרו את אותו גן, וההורים יצאו מגדרם להודות לי. ותודה ליואב על אותה שיחת טלפון ביום הראשון שלי בכנסת. אני לא יודע אם אתה זוכר, זה היה לפני כמה שנים. במשך כל השנים האלו פנו אליי – ואני בטוח שפונים גם אליכם – הורים לפעוטות, שקרו להם מקרים נוראיים בגן.
אספר לכם על מקרה אצלי בעיר, בנתניה. לפני שנתיים – בוותיקים – פנו אליי הורים שהילדים שלהם, הפעוטות שלהם, ילדים פחות משנה, חוו אלימות, משיכות בשיער, שפכו עליהם חומר ניקיון, ואת כל זה הם גילו בעקבות זאת שהם ראו בעצם שההתנהגות של הילדים השתנתה. הם התחילו לבכות יותר, לא ישנו טוב בלילה, לא רצו ללכת לאותו מעון. שמו מצלמות ומכשיר הקלטה. ותחשבו אתם, כהורים לילדים קטנים, שאתם פתאום מגלים מה הילדים שלכם חווים בגן: מרביצים להם, מושכים להם בשיער, מכים אותם. והילדים האלו פחות משנה. אין להם קול, אין להם יכולת להתגונן. ואני אגיד לכם שאותו גן בוותיקים – לא תאמינו – הוא עדיין עובד, הוא עדיין פועל.
אותה מטפלת לא נמצאת בבית הכלא, לא נמצאת במעצר. מסתובבת, הולכת לקניון. רואים אותה, מדברים איתה, כאילו לא קרה שום דבר.
אבל בואו נדבר על מה זה חסר ישע. דוגמאות הכי פשוטות בעולם: קשיש שמושאר ללא מזון, ללא תרופות, במשך זמן רב; פעוט קטן שמטלטלים אותו בכוח; בני אדם עם מוגבלות – ויש כל כך הרבה סוגים של מוגבלויות – שסוגרים אותם בחדר חשוך, שלא נותנים להם לשתות, לא נותנים לאכול, מרביצים, מעליבים, פוגעים בהם. תחשבו על אותו מקרה נוראי שהתפוצץ במדינת ישראל, עם הגננת כרמל מעודה, ב-2019, שכל המדינה רעשה וגעשה. ובעקבות המקרה הזה – אתה יודע מה, אני אתן פרגון לאופיר כץ – שינויים בחקיקה, גם לגבי המצלמות. אבל הדברים האלו ממשיכים וקורים ללא הפסקה יום-יום במדינת ישראל.
אני אגיד לכם בכאב גדול, לא רציתי להעלות את זה כי ידעתי שאין הסכמה, אבל לפני חודשיים, לצערי, אימא שלי עברה אירוע מוחי קשה, והיום היא חסרת ישע. ד"ר דוידסון, האישה החזקה, היום אין לה קול. היא לא יכולה להגן על עצמה. ואני בעיניים שלי ראיתי מקרים שהזדעזעתי מהם.
כשאנחנו מדברים על אותם חסרי ישע, אני מסתכל על חברי הכנסת – גם של הקואליציה וגם על שר החינוך של מדינת ישראל יואב קיש, שאמור להיות הקול המגן של אותם פעוטות במעונות, להגן עליהם. כשאני שומע את המילים: אין הסכמה, ושוועדת שרים לא מאשרת – מה יש יותר לחבר כנסת מאשר להגן על חסרי ישע? יש דבר יותר חשוב ויותר קדוש מלהגן על אדם עם מוגבלות? מלהגן על קשיש? מלהגן על פעוטות פחות משנתיים, פחות משנה? מלשמור על ההורים? יש דבר יותר קדוש מזה? אז חד-משמעית אין. אין דבר יותר קדוש מזה. אנחנו כחברי הכנסת חייבים לחוקק חוקים שיגנו על אותם אנשים. כי היום, מה לעשות, אותו פוגע בחסר ישע יכול להגיע אחרי שנתיים-שלוש, במקרה הטוב, להכרעה שיישב איזה שנה וחצי. זה יהיה במקרה החריג מאוד, ואחרי זה לא קרה שום דבר, הוא מסתובב. לפעמים הוא גר ליד אותם הורים, ליד אותם אנשים שהוא פגע בהם. ואנחנו מה? לא נעשה שום דבר בנושא הזה?
יש כל כך הרבה מקרים. לפני כמה חודשים הגיע אליי זוג ממצפה רמון. זוג צעיר ומדהים, יעל וחי. הם גילו שם, גם כן, במצלמות נסתרות, שפגעו ב-25 פעוטות. 25 פעוטות. אלימות, מכות, משיכות בשיער, קללות. ילדים שהם בני פחות משנה. אתם יודעים מה קרה לאותן שלוש גננות? שום דבר. כלום. הן מסתובבות, הגן עובד, כאילו לא קרה שום דבר.
אני מסתכל בעיקר על חברי הקואליציה. אני אומר שאתם עכשיו מצביעים נגד. זה קל מאוד להצביע נגד. תחשבו שאתם מצביעים נגד אותו ציבור, נגד אותם הורים, שאנחנו רוצים להגן על הקרובים שלהם, שאין להם קול. אין להם קול. תלכו פעם – אני מקווה שלא תצטרכו – לאיזה בית אבות סיעודי ותסתכלו על אותם קשישים. הסתכלו על השכנים שלכם, בטוח לכל שכן יש אדם עם מוגבלות לידו, או אדם חסר ישע שמטפלים בו, אבל אנחנו לא יודעים איך מטפלים בו בחדרי חדרים.
אז לסיכום, אני רוצה לומר לכולם, הרוב המוחלט של המטפלות הגננות במדינת ישראל הן קדושות; הן עושות את זה מכל הלב, ואנחנו צריכים להוריד את הכובע בפניהן ולהגיד תודה. תודה לכל אותן גננות. אבל עלינו כפרלמנט הישראלי של מדינת ישראל, אנחנו חייבים לפעול, ובמיוחד, במיוחד למען אותם אזרחים שאין להם את הקול לזעוק לעזרה; שאין להם יכולת להגן על עצמם.
על כל אדם שמטפל בחסר ישע – אם זה פעוט, אם זה אדם עם מוגבלות, אם זה קשיש – לזכור ולדעת שאם יפעל באכזריות, ברוע, באלימות, כנגד אותם אנשים, הוא יקבל עונש, מאסר עולם. לא פחות ולא יותר. זה מה שאומר החוק הזה – עונש מאסר עולם נגד מי שפוגע בחסר ישע. ואתם, חברי הקואליציה, אם אתם תצביעו נגד, אתם מצביעים נגד הורים, בעלי משפחות ואותם חסרי ישע במדינת ישראל. תודה.
אדוני השר, אני הופתעתי קצת מהתשובה שלך, אני אגיד לך למה. מילא אתה מקריא את הדף של משרד המשפטים, אבל חשבתי שאתה כשר החינוך במדינת ישראל, אחרי שדיברתי פה מעומק ליבי בעיקר על פעוטות, על מעונות יום, על גני ילדים, היית קם ואומר: אנחנו כמשרד החינוך עושים 1, 2, 3, 4, כדי שמקרים כאלה לא יהיו, כדי שתהיה איזושהי אכיפה או הסברה או איזושהי פעילות של משרד החינוך. למה אני אומר לך את זה, ולמה אני לא מופתע? כי אתה כשר החינוך, בשלוש שנים וחצי האלו שאתה שר, הגענו למצב של קריסה של מערכת החינוך.
כאחד שיושב בוועדת החינוך, בכל דיון ובכל ועדה, אני מסתכל לך בעיניים, ואני אומר לך: יואב קיש בהיסטוריה שלך כשר החינוך יהיה כתוב כישלון גדול מאוד. יש לנו בעיה בכל פרמטר של משרד החינוך: במטפלות, בסייעות, בגננות, במורים, במורות, בכל נקודה יש מחסור אדיר. מערכת החינוך של מדינת ישראל בקריסה, ואם לא תתעורר – אני מקווה מאוד שבהקדם יהיה שר חינוך חדש שיציל את מערכת החינוך. מטפלות אין, סייעות אין, גננות אין, מורים אין, מורות אין. אם אתם רוצים לעבוד במערכת החינוך, מספיק שיהיה לכם דופק. יבואו, ימדדו לכם דופק, יקבלו אתכם, אתם חלק מהמערכת. ככה זה נראה, וזו בושה.
1,196 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.