הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להעלות את הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה שחבריי חתומים עליו, גם חבר הכנסת יעקב אשר, גם חבר הכנסת יצחק פינדרוס, גם אני. החוק מדבר על כך שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה.

ההסבר הוא – אני מבקש את הקטע הזה להקריא: כבר מערש הולדתו של העם היהודי היה לימוד התורה אבן יסוד לקיומה של האומה. הגמרא אומרת: "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם".

הגמרא במסכת יומא בדף כ"ח עמוד ב'. אפילו בעיתות משבר וחורבן היה לימוד התורה מפלט ומקלט לאומה. עם חורבן הבית השני, ביקש רבן יוחנן בן זכאי מהקיסר: "תן לי יבנה וחכמיה" – הגמרא במסכת גיטין בדף נ"ו עמוד ב', מספרת את הסיפור הזה, שאנחנו גדלים על ברכיו – שכן, כך הסביר רבן יוחנן בן זכאי, המשך לימוד התורה היה ערובה לקיומו של העם.

לאחר חורבן יהדות אירופה ומוסדות התורה החשובים שבה בשואה, לקחה על עצמה מדינת ישראל לקומם מאפר את לימוד התורה. מאז ומעולם היו ברורים ערכיהם וחשיבותם של לימוד התורה ולומדי התורה. מוצע להגן כראוי, בחוק-יסוד, את החשיבות הרבה והערך הגדול שרואה המדינה בלימוד תורה, ואת רצונה לעודד לימוד תורה חוצה מגזרים. זה מופיע בהסבר של הצעת החוק.

אני מבקש לומר לכם, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו גדלנו, אני גדלתי, על מה שהיה בהיסטוריה של העם היהודי, אפילו ההיסטוריה הקרובה יותר. ראינו את הילדים, את הבחורים שנמצאים בוורשה בתקופת השואה, שיושבים במקלט שם סגורים ולומדים תורה תוך כדי הצרות הנוראות שעבר העם היהודי באירופה. רואים את הילדים, את הבחורים בהונגריה שישבו ולמדו תורה, בצרות הגדולות ביותר שהיה לעם היהודי.

אנחנו מכירים שכאשר הרומאים כבשו את ארץ ישראל, מה הם עשו, הם רדפו אחרי לומדי תורה. אם מצאו אחד שלומד תורה, אם תפסו אותו, הרגו אותו. על זה חונכנו, שהעם היהודי נמצא בתקופות הקשות ביותר - -

- - הרעות ביותר מבחינתו, בחורבן הבית - -

- - בחורבן הכי גדול שהיה בהיסטוריה של העם היהודי, לימוד התורה היה זה - -

- - שבמשך אלפי שנים החזיק את העם היהודי.

זה היה המקלט של העם בכל התקופות. כאשר הישיבות בליטא תוך כדי השואה עברו לשנגחאי כדי שיוכלו להמשיך ללמוד. אנחנו גדלים על זה. היהודים במרוקו – הנושא של לימוד התורה היה בעם היהודי בכל רחבי הגלובוס. לימוד התורה - -

- - היה זה שהשאיר את העם היהודי שורד.

ובכל החורבנות שהיו לעם היהודי, המשיכו את לימוד התורה בשנגחאי, המשיכו את לימוד התורה בקזבלנקה, המשיכו את לימוד התורה בוורשה, בכל הצרות הגדולות. כאשר בן-גוריון הקים את מדינת ישראל הוא זה שעשה את זה שמי שלומד תורה ותורתו אומנותו - -

- - ימשיך ללמוד תורה.

זה מה שהיה במשך כל השנים.

זה מה שהיה במשך כל השנים. בכל ההיסטוריה של - -

בכל ההיסטוריה של העם היהודי לימוד התורה היה עוגן ההצלה. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו פה היום. אם היינו עם ככל העמים, לא היינו שורדים את הצרות הגדולות והנוראות שהעם שלנו עבר במהלך כל ההיסטוריה. שרדנו בגלל לומדי התורה שתורתם אומנותם. החובה ללמוד תורה היא על כל יהודי, אך לא עליהם אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על אלה שתורתם אומנותם, שבזכותם ניצלנו מכל הצרות והגענו לכאן לארץ ישראל.

אדוני היושב-ראש, לפני 25 שנה עמד כאן, במקום שלי, שבו אני עומד עכשיו, לפני 25 שנה - -

- - עמד כאן הרב רביץ, זכר צדיק לברכה.

אני רוצה להגיד לכם, קראתי את הנאום שלו שהיה כאן – כאן, במקום הזה שבו אני עומד לפני 25 שנה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – אומר הרב רביץ, זיכרונו לברכה – "אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו לא באים לדון כאן בחוק חדש, בסדר חברתי חדש, בהתנהגות חדשה של החברה בישראל. אנחנו באים לקבע במסגרת של חוק, לפי החלטת הבג"ץ, את הסדר החברתי שליווה אותנו מאז קום המדינה". אמר הרב רביץ כאן בנאום שלו: אנחנו לא באים לעשות משהו חדש, אנחנו לא באים להגיד דבר חדש, אנחנו מדברים על הסדר החברתי שהיה במדינת ישראל מאז קום המדינה.

אני יכול להוסיף על זה: זה הסדר החברתי שהיה בעם היהודי מיום היותו לעם. הסדר החברתי הזה קיים במשך כל השנים, לא הייתה פעם אחת שהיה אחרת. "כל אחד מחברי הכנסת יודע גם יודע, שההסדר הזה ימשיך להתקיים לעולמי עד" – אמר הרב רביץ אז, ואני אומר את זה היום. ההסדר הזה יימשך ויתקיים לעולמי עד. וזאת מדוע? יש דברים בכל חברה שחלקים ממנה הם מה שקוראים בשמה המודרנית, אומר הרב רביץ, ציפור הנפש. יש דברים שהם נשמת אפה של קבוצת האזרחים במדינה.

כל חברה, אם היא בנויה נכון, חייבת להיות קשובה לאותם דברים שהם ביסוד הקיום של חלקים אחדים בה. אני רוצה לומר, אומר הרב רביץ, דברים שהם פשוטים ביותר וחייבים להיות מובנים לכל אדם אינטליגנטי שמכיר את ההיסטוריה של העם היהודי, שמכיר את דפוסי החיים של הציבורים השונים, ובתוכם הציבור הדתי והחרדי. דבר אחד ראוי שכל אחד יבין, אמר הרב רביץ, שיש קבוצות שעבורן "כי הם חיינו ואורך ימינו" זה לא סיסמה. זה בתשתית של חיינו, של קיומנו כעם. זו לא איזו סיסמה שהמצאנו אותה היום. "כי הם חיינו ואורך ימינו" – על זה אנחנו קיימים.

לכן אני אומר, רבותיי, הדברים שאומרים – אמר את זה אז הרב רביץ, אני אומר את זה גם היום – זה פופוליטיקה, כי המציאות של לומדי התורה היא שהם יישארו מעתה ועד עולם כאלה שמחזיקים את חיי האומה לאורך כל הדורות. המציאות הזאת תימשך. לא יעזור לאף אחד. אני מציע שנעשה זאת בדיאלוג, בדיבורים. במציאות שאנחנו חיים בה, זה יימשך לעולמי עד. תודה רבה.