קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני עומד כאן היום כדי לבקש את תמיכתכם בהצעת חוק פשוטה, צודקת ציבורית וחברתית – קביעת מע"מ בשיעור אפס על ספרי לימוד וחומרי לימוד לתלמידי מערכת החינוך. זו איננה הצעת חוק מגזרית; זו איננה הצעת חוק פוליטית. זו הצעת חוק שנוגעת לכל בית במדינה שיש בו תלמיד או תלמידה, לכל הורה שנכנס לחנות ספרים בתחילת שנת הלימודים ומגלה שוב שהחינוך הציבורי, שאמור להיות זכות בסיסית, עולה לו אלפי שקלים בשנה.
הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק מס ערך מוסף כך שמכירת ספרי לימוד כהגדרתם בחוק השאלת ספרי לימוד תהיה בשיעור מע"מ אפס, כלומר המדינה תפסיק לגבות מס על מוצר שהוא חלק בלתי נפרד מהזכות לחינוך.
אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים הרבה על שוויון הזדמנויות. אנחנו מדברים הרבה על צמצום פערים. אנחנו מדברים הרבה על כך שכל ילד במדינה צריך לקבל הזדמנות אמיתית להצליח. אבל אי-אפשר לדבר על שוויון הזדמנויות כאשר תלמיד אחד מגיע לכיתה עם כל הספרים, המחברות והחומרים הנדרשים, ותלמיד אחר מגיע ללא הציוד, לא כי הוא לא רוצה ללמוד, לא, אלא כי להורים שלו פשוט אין יכולת לשלם.
לפי דברי ההסבר להצעת החוק, עלות רכישת ספרי הלימוד וחומרי הלימוד במדינה מגיעה עבור כל תלמיד למאות ואף לאלפי שקלים בשנה, ומשפחות רבות מתקשות לעמוד בעלות הזו. עוד מצוין כי 20% מהמשפחות חיות מתחת לקו העוני. זו בדיוק הבעיה – העוני בבית הופך לפער בכיתה; הקושי הכלכלי של ההורים הופך לחסם לימודי של הילד. במקום שמערכת החינוך תהיה הכלי המרכזי לשבירת מעגל העוני, היא עלולה להפוך, בגלל עלויות נלוות, למערכת שמעמיקה את הפערים. ילד לא צריך להרגיש בושה כי אין לו ספר. ילדה לא צריכה להתחיל את שנת הלימודים בפער כי ההורים שלה נאלצו לבחור בין קניית ספרים לבין תשלום חשמל, מזון, שכירות או תרופות. משפחה לא צריכה לקחת הלוואה בשביל לפתוח שנת לימודים בבית ספר.
חברותיי וחבריי, ספר לימוד הוא לא מוצר מותרות. ספר לימוד הוא לא פריבילגיה. ספר לימוד הוא חלק מתשתית החינוך הבסיסית של כל תלמיד במדינה. אם אנחנו מחייבים תלמידים ללמוד לפי תוכנית לימודים מסוימת ואם אנחנו דורשים מהם להגיע מוכנים לשיעור, המדינה חייבת לוודא שהעלות של הכלים והספרים מתאימה לכולם. המע"מ על ספרי הלימוד הוא מס במהותו, והוא פוגע יותר במי שיש לו פחות. עבור משפחה מבוססת התוספת אולי מורגשת, אבל אפשרית. עבור משפחה ענייה, עבור אם חד-הורית, עבור משפחה עם שלושה או ארבעה ילדים במערכת החינוך, זו הוצאה כבדה מאוד, לפעמים בלתי אפשרית.
אני רוצה לדבר על הילדים אצלנו בנגב, שלכל משפחה יש מעל עשרה ילדים, שהם באמת לא יכולים לשלם עבור ילדיהם ולקנות להם ספרי לימוד. לכן הצעת החוק הזו היא לא רק תיקון טכני בחוק המע"מ, היא אמירה ערכית. המדינה לא צריכה להרוויח ממס על החינוך הבסיסי של ילד שרוצה ללמוד. יש מי שישאל: האם ביטול המע"מ באמת יפתור את כל הבעיות במערכת החינוך? התשובה היא לא. ברור שלא. יש מחסור במורים, יש פערים בתשתיות, יש פערים דיגיטליים, יש בעיות של תקצוב, כיתות צפופות, חוסר נגישות והיעדר מענים מספקים בפריפריה ובחברה הערבית במיוחד. אבל האם הצעת החוק הזו יכולה להקל באופן מיידי על המשפחות? כן; האם היא יכולה גם להפחית את יוקר המחיה להורים? כן; האם היא יכולה לסייע לתלמידים ממשפחות מוחלשות להגיע לכיתה מוכנים לפחות עם ספרי לימוד? כן. אנחנו לא צריכים לחכות לרפורמות ענק כדי לעשות צדק קטן אך משמעותי. לפעמים חקיקה נכונה היא דווקא חקיקה פשוטה – לקחת מוצר בסיסי חיוני ציבורי ולהוריד ממנו את המס. בדברי ההסבר להצעה צוין גם שבמדינות רבות בכל העולם – באירופה, בארצות הברית ובמדינות ה-OECD – קיימים פטורים ממלאים או חלקיים ממע"מ על ספרים. בכל מקום בעולם.
חבריי, החוק הזה טוב לתלמידים יהודים וערבים, דתיים וחילונים, דרוזים וצ'רקסים, מהמרכז, מהפריפריה, מהנגב, מהגליל, מכל מקום במדינה; הוא טוב למשפחות שעובדות, שקמות בבוקר, משלמות מיסים, אבל לא מצליחות לסגור את החודש; הוא טוב למשפחות עניות שנאבקות לתת לילדים שלהן עתיד טוב יותר; הוא טוב לכל מי שמאמין שהחינוך הוא זכות ולא סחורה. כאשר התלמיד מתחיל את השנה בלי ספרים הוא לא מתחיל מאותה נקודת פתיחה; כאשר הורה לא יכול לקנות את כל החומרים, הילד משלם את המחיר בכיתה. וזה לא מחיר כלכלי לבד, זה מחיר רגשי, חברתי וחינוכי. ילדים לא בוחרים לאיזו משפחות להיוולד. הם לא אחראים למצב הכלכלי של ההורים שלהם. אבל אנחנו כמחוקקים – כן, אחריותנו המלאה – אחראים לכך שהמדינה לא תוסיף עוד מכשול בדרך שלהם להשכלה.
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו כבר הונחה בכנסות קודמות על ידי כל חברי הכנסת, והיא חוזרת שוב לשולחן הכנסת, משום שהבעיה עדיין קיימת לכל המשפחות העניות אצלנו בארץ. דווקא בתקופה של יוקר מחיה כבד, כאשר משפחות מתקשות לקנות מזון, לשלם שכירות, לשלם חשבונות ולהתמודד עם עלויות מחירים בכל תחומי החיים, הכנסת צריכה לשלוח מסר ברור לכל המשפחות: על החינוך לא מטילים עוד נטל מיותר.
אני פונה מכאן לחברי הקואליציה והאופוזיציה כאחד: אל תסתכלו על שם המציע; תסתכלו על הילד, תסתכלו על ההורה, תסתכלו על המשפחה שנאבקת בתחילת כל שנה, תסתכלו על המורה שרואה תלמיד בלי ספר, תסתכלו על החברה שאנחנו רוצים לבנות כאן. הצעת החוק הזו לא מבקשת מותרות, היא מבקשת צדק בסיסי. היא מבקשת לומר שכל תלמיד במדינה ראוי להתחיל את שנת הלימודים בכבוד, בלי בושה, בלי פער מובנה, בלי שההורים שלו יקרסו תחת הנטל. לכן אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, להעביר אותה לוועדה ולתת לכנסת הזדמנות לעשות צעד נכון, חברתי וציבורי לטובת כל תלמיד במדינה. תודה לכם.
866 מילים של סמיר בן סעיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.