קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני לא אחזור אחר הדברים של מיכל על הנימוקים ומרכיבי החוק. אני ארוויח את הזמן לומר תודה מפורטת לרבים.
אני אגיד, אבל אני אגיד מילה אחת מה זה החוק הזה. לפני שבע שנים נבחרתי להיות חבר כנסת. כינסתי דיון חירום על מצבם של הלומי קרב. הקמתי שדולה לנכי צה"ל. הזמנתי את משרד הביטחון, צה"ל וביטוח לאומי לבוא לדיון, ואף אחד לא בא. לא ספרו אותנו. אחרי זה עשיתי חוק להגן על נכי צה"ל בשכר טרחה. חמש כנסות החוק הזה לא עבר. מסע של שבע שנים מתקרב, מאבק של שבע שנים. אנחנו מתקנים עוול של עשרות שנים.
היחידים שלא מוגנים בחוק. נכי תאונות עבודה מוגנים בחוק הגבלת שכר טרחה; נכי תאונות דרכים מוגנים בחוק; ניצולי שואה מוגנים בחוק. רק נכי צה"ל האהובים שלנו לא מוגנים בחוק. ואז מסבירים לך עשרות עורכי דין, שמחבלים בחוק הזה שבע שנים, שזה מוצדק שנכי צה"ל לא יהיו מוגנים. רק להם אסור שתהיה הגנה. נכי תאונות עבודה – כן; נכי תאונות דרכים – כן; ניצול שואה – תגן עליו. אבל נכה צה"ל – אל תיגעו, אל תעשו חוק שמגן עליהם. היום החוק הזה מנצח.
ואנחנו עוד נשפר אותו, כי הוא לא שלם. ואנחנו מביאים כסף, שהם לא יוציאו כסף מהכיס. בכלל, ממתי נכה צה"ל צריך להוציא כסף מהכיס כשהוא פונה למדינה לקבל את זכויותיו? אז הבאנו את הסיוע המשפטי. ארבע שנים נלחמתי על זה, שמתי את זה ברפורמה כשר. לא ביצעו את זה. עשינו ברדק, ועכשיו 40 מיליון יבוצעו, סיוע משפטי לנכי צה"ל. הם לא יוציאו כסף מהכיס. כדי להביא חוק כזה ולנצח כוחות כלכליים צריך עם ומדינה וממשלה וכנסת ואנשי מופת שיוצאים מהבית לתיקון חברתי, להביא בשורה, וזה מה שעשינו פה – ממש עם ומדינה וממשלה וכנסת וארגוני חברה אזרחית ועמותות, והנכים עצמם שהשמיעו את קולם בכאב, בדמע.
אז אני רוצה להודות לשר המשפטים, שהיה אמיץ ראשון – השר הזה, יריב לוין – להביא את החוק עד הסוף, לא לפחד מאף אחד, לא מלשכת עורכי הדין, לא מאף אחד. אני רוצה להודות למיכל וולדיגר, שמיום שנכנסה לוועדה, החוק הזה, שהיה תקוע שנתיים, קיבל טיפול ומעמד בכיר, והינה אנחנו מביאים אותו. תודה לך. תענוג היה לעשות את זה איתך. חטפת מכתבים והכפשות, אבל עמדת כחומה בצורה. לחברי הכנסת שהלכו איתי בשדולה לנכי צה"ל גם שבע שנים – יצחק קרויזר; השר אופיר סופר; יוני מישרקי, המחוקק שהצטרף אלינו; ארז מלול, שבא לכנסת והביא בחוק שלנו, בהסכמה שלנו, הכנסת נפגעי פעולות איבה, להגן עליהם. הוא לא מקבל את הקרדיט, כי הוא יצא מהכנסת וחוזר, אבל הוא הביא את התיקון של נפגעי פעולות האיבה. אני רוצה להודות לבני גנץ, שר הביטחון, שהוביל איתי את רפורמת נפש אחת. שם התחלנו, שם הבנו את הכאב של הלומי הקרב. לחייל שלי מגולני יוסי מוסקוביץ, שברח מהארץ כי גנבו לו מאות אלפי שקלים; לפרופ' יובל אלבשן.
שר הרווחה יעקב מרגי. הדבר הכי עצוב שקרה לכנסת הזאת, שהוא הודיע שהוא לא רוצה להיות חבר כנסת.
ואם אני יכול לשכנע אותו להמשיך לשרת את עם ישראל עוד קצת, כי אנחנו צריכים אותך איתנו. יוסי מוסקוביץ, החייל שלי, ברח, כי עשקו אותו ולקחו לו את החשבונות, ופרופ' יובל אלבשן נסע ואמר לי: מיכאל, אני אייצג אותו, וסידר את העניינים, ועמד כחומה בצורה מול עורכי דין שעשקו אותו. איציק סעידיאן, לצערי, שילם מחיר, שרף את עצמו, אבל עורר את המודעות לראשונה להלומי קרב, ויצר קשב ציבורי, ופתחנו את הקופה בנפש אחת, הרבה, לצערי, בגלל המעשה הכואב הזה. לימור לוריא היא מנהלת אגף השיקום, והחלפנו את המנהלים, והיא לקחה את התיק הכי קשה במדינה, והיא הודיעה על סיום תפקיד. וזה קשה. מה שאתה מקבל שם זה קשה. אני מצדיע לך, לימור לוריא. ואיתמר גרף, שהיה ממלא מקום ואיתר את לימור – ועשית עבודה מדהימה. אני רוצה להודות לקליניקה המשפטית, לוורד מושקובסקי, שנחושה, ואיתי, לטל בר חי מעיר מקדמת זכויות. משדרות היא באה, מיכל, הידע של שדרות הגיע לכאן לכנסת.
כן. לארגונים היציגים – לעידן קליינמן מנכי צה"ל; לאייבי מוזס מארגון נפגעי פעולות האיבה; לרותי פרמינגר, שישבה איתנו בוועדות; לעמותת נט"ל המדהימה, שעוד לפני שמישהו ידע איך עובדים עם טראומה, מנעה טראומה וטיפלה בטראומה; יהודית רקנאטי, המייסדת והנדיבה; אפרת שפרוט, המנכ"לית הקודמת, וגלעד נוסבוים, הנוכחי; למנכ"ל "אסופי" אייל מלאכי – צנף, צנחן, אני לא יודע איך אני משתף איתו פעולה, משוגע לא נורמלי, אבל הציל נפשות של עשרות ומאות נכי צה"ל, והביא את זכויותיהם בלי עורך דין. אני מצדיע לך, אייל מלאכי; לחיים הלד, מנכ"ל "לא מפקירים פצועים בשטח"; לעידן גל רזון, מייסד "לוחמים לחיים"; ליערית אשכנזי, מייסדת "צהלי"; לצוות הנפלא שלי שבע שנים – התחלפו עשרה אנשים: שלי סוויסה, ראשת המטה שלי, וראובן דן שכתבו את החוק. שני ירוחמים כתבו את החוק הזה, ובירוחם נולד החוק השני שלי של הוקרת פצועי צה"ל. ירוחם על המפה, שתדעו את זה. ליועצים הפרלמנטריים שעבדו כל השנים, אביה ויגאל, ליאור ונועה, שהובילו. ולהלומי הקרב – לנדב הירש, לפורום "יהלומי קרב"; לעומר לשם, שפעל למען נפגעי פעולות האיבה, שורדי הנובה; לאנשים האמיצים הלומי הקרב שהם חברים שלי, שאני אוהב אותם אהבת נפש, לחגי עזרן, לשמיר בניטה, לעומר אמסלם, למיכה כץ, ליהונתן בן חמו – אתם יצאתם מהבית למען החברים שלכם יום ולילה; לאבי אבוטבול, אבא של פצוע במצב קשה, שלא הצלחנו לפתור את האתגר שהוא רוצה לתת – סיוע בדיור לפצועים במצב קשה; לאלון חסן, שהוא עוד באוהל, שאני לא מצליח להביא לו בית, שאני לא מצליח להכניס אותו לבית, ובשבועות הוא היה לבד באוהל פה בכנסת. אם מישהו שומע את הזעקה הזאת שאלון חסן ייכנס לבית, שהוא סובל, והחיים שלו קשים, ואז הוא קשה עם אחרים, אבל הוא צריך בית.
בשם אלפי נכי צה"ל שפנו אלינו, מאות שליווינו אישית, לכבוד מאות אלפי נכי צה"ל והמשפחות ונפגעי פעולות האיבה, אנחנו מצדיעים לכם. אתם גיבורי ישראל. הצטרפו אלינו במלחמה הזאת עשרות אלפי נכי צה"ל. לא סיימנו את העבודה, אבל זה יום גדול של תיקון עוול היסטורי. תודה רבה.
932 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.