קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אין הסתייגויות, כולם בעד. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת הנכבדים, חברות הכנסת, פצועים ונכים יקרים, עם ישראל, אני מתכבדת להביא בפני כנסת ישראל לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת החוק הגבלת שכר טרחה (נכי צבא ההגנה לישראל, כוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה), התשפ"ו–2026.
הצעת החוק הזו היא הצעת חוק ממשלתית שאליה מוזגו שתי הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יונתן מישרקי, יואב סגלוביץ' ונעמה לזימי. השילוב הזה של הממשלה והפרלמנט, קואליציה ואופוזיציה גם יחד, מייצג קונסנזוס לאומי עמוק. אני מציגה בפניכם היום חוק שמבקש לעשות צדק היסטורי – אי-אפשר לתאר כמה הוא חוק היסטורי, נכון, מיכאל? עם נכי צה"ל וכוחות הביטחון שחירפו את נפשם על מנת להגן על ארצנו, ועם אזרחי ישראל נפגעי פעולות האיבה.
תכליתה המרכזית של הצעת החוק היא למנוע גביית שכר טרחה מופרז תוך ניצול לרעה של אותן אוכלוסיות, במטרה ברורה – להשאיר את חלק הארי של הגמלאות שהמדינה משלמת להן בידיהן. הגמלאות הללו מיועדות בראש ובראשונה לשיקומם, לרפואתם ולכלכלתם של הפצועים. יחד עם זאת, החוק מבטיח שמי שחפץ בייצוג משפטי או בסיוע מקצועי בהגשת תביעה נגד משרד הביטחון או המוסד לביטוח לאומי, יוכל לקבלו בתנאים הוגנים.
חברי הכנסת, הבעיה של גביית שכר טרחה מופרז תוך ניצול פערי מידע וחולשה איננה חדשה. כבר לפני כעשור קבעו בחוק הביטוח הלאומי הסדר המגביל את שכר הטרחה הנגבה מנכים בהליכים מול הביטוח הלאומי. גם לגבי נכי צה"ל הוגשו כמה הצעות חוק בכנסות שונות, אולם משמחת תורה התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, התופעה קיבלה ממדים נרחבים ומדאיגים, והעיוותים שהיא גורמת התעצמו לאין שיעור.
במהלך הדיונים הממושכים בוועדת העבודה והרווחה שמענו עדויות קשות שמרעידות את הלב. שמענו על נפגעי איבה שהוכרו באופן אוטומטי על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת מסלולים מהירים, ולמרות זאת נפלו כטרף קל בידי חברות למימוש זכויות או עורכי דין שהחתימו אותם על הסכמים המחייבים בשכר טרחה מופרז שאינו הולם כלל את העובדה שהזכויות ניתנו ממילא. שמענו על מקרים מזעזעים שבהם נפגע נדרש להמשיך בהליכים לקבלת דרגת נכות קבועה אף על פי שסבר והרגיש שהדבר פוגע פגיעה אנושה בשיקומו הנפשי, רק משום שהדבר יאפשר למייצג לקבל נתח גבוה יותר. שמענו על נכים שביקשו לבטל את עצם ההכרה בהם כנכים משום שחיוב שכר הטרחה היה כה גבוה עד שהכניס אותם לחובות עתק שלא יוכלו לצאת מהם.
זו נשמעת לכם הזיה? זו מציאות. זו המציאות. בפני הוועדה הופיעו נכי צה"ל עם פגיעות קשות וניכרות לעין, כמו קטועי רגליים, שהוחתמו ממש סמוך לפציעתם, במיטות חוליים, על חוזים דרקוניים. הופיעו צעירים מקרב שורדי המסיבות שהיו במצב של חולשה, תחת השפעה קשה של הטראומה הבלתי-נתפסת שעברו, ושודלו ופותו לחתום על הסכמי שכר טרחה הזויים, וכעת משועבדים לחובות עצומים עבור זכויות שהיו מקבלים בכל מקרה. הוועדה נחשפה לפעילות של רודפי אמבולנסים בבתי החולים ובבתים מאזנים וללחץ בלתי פוסק שהופעל על פצועים לחתום על הסכמים אלו.
אני רוצה להבהיר בצורה חד-משמעית ביותר, כפי שהדגשתי לא פעם בוועדה: רובם המכריע של עורכי הדין בארץ, ואף חברות רבות של מימוש זכויות, עושים את עבודתם נאמנה, ביושר, ומתוך תחושת שליחות עמוקה. עורכי הדין ומייצגים זכאים לקבל תשלום הוגן ומתגמל על העבודה והמומחיות והידע שהם מעניקים לטובת הלקוח. אולם, לצערי הרב, קומץ של סוררים ונצלנים צבעו בצבעים קודרים את השוק כולו. אודה ולא אבוש, ציפיתי בכל העת כי לשכת עורכי הדין תפעל בעצמה, בכללי האתיקה ובכלים אחרים שעומדים לרשותה, כנגד אותם עורכי דין שסרחו ותקבע כללים ברורים, אולם זה לא קרה, והיה עלינו לפעול כמחוקקים.
חובתי כמחוקקת, ובפרט כמי שמאמינה בלב שלם בעקרונות השוק החופשי – בקפיטליזם חומל, אני קוראת לו – ובכך שהמדינה איננה צריכה להתערב בכלל בחוזים שבין האזרח לאזרח, הייתה להכיר בכך שנוצר כאן כשל שוק מוסרי וצרכני עמוק. במקום שבו אין בחירה חופשית אמיתית, במקום שבו מנצלים מצוקה אישית קיצונית ופערי המידע מובנים, התערבות המדינה היא הכרחית וצודקת. על כן, הוועדה דנה ארוכות וגיבשה הסדר מאוזן ומידתי, המבוסס גם על חוות דעת כלכליות של רואי חשבון מטעם משרד המשפטים, אשר נבחנו ועודכנו פעם אחר פעם בהתאם לדיונים וקולות מהשטח.
חשוב לי להבהיר מעל במה זו, החוק אינו קופא על שמריו. הוא כולל מנגנוני ריכוך והתאמה משמעותיים. הוא מתיר פתח וגמישות מלאה לעתיד. החוק מסמיך את שר המשפטים לתקן ולעדכן את הסכומים המרביים הקבועים בו, וכן לקבוע תעריפים מרביים בעד טיפול בקבלת תגמולי קיום או בקשות לזכאויות אחרות שאינן מוסדרות כעת, אבל כל עוד לא יותרו התשלומים האלו בתקנות, חל איסור לגבות עבורם – דבר המונע פיצול בקשות או הגשת הליכי סרק.
הצעת החוק מבחינה באופן מחושב בין ייצוג בידי עורכי דין לבין טיפול באמצעות חברות למימוש זכויות, בהתאם למידת התרומה, האחריות המשפטית ומספר שעות העבודה הנגזרות מכך. כמו כן, ההסדר מותאם לשלבי הטיפול השונים בין מי שמלווה את התהליך מהבקשה הראשונית ועד הוועדות הרפואיות, כולל הוועדות הרפואיות, לבין מי שמצטרף רק בשלב הוועדות הרפואיות או הליכי ההחמרה, בדיקה מחדש או נכות מוסבת.
רובו המכריע של שכר הטרחה מותנה בהצלחה במטרה ליצור זהות אינטרסים בין הנפגע הפצוע לבין המייצג. שכר הטרחה יגדל רק כשיש תועלת לפצוע. בצד זאת, כדי להבטיח שכר הוגן ולתמרץ טיפול גם במקרים מורכבים ובנכויות זמניות או החמרות קטנות, נקבעו דמי פתיחה המשולמים בכל מקרה, והחישוב נעשה לפי אחוזי נכות משוקללים.
ואלה עיקרי הסכומים והתקרות שנקבעו בחוק: דמי פתיחת תיק – עבור נכי צה"ל וכוחות הביטחון – עד 4,000 שקל בייצוג בידי עורך דין, ושני שלישים מהסכום הנ"ל ללא ייצוג; עבור נפגעי פעולות האיבה, ששם ההליכים פשוטים יותר – עד 2,000 שקל בייצוג על ידי עורך דין, ושני שלישים מתוכם ללא ייצוג. דמי פתיחת התיק אינם מותנים בהצלחה, וניתנים לגבייה ממועד החתימה.
שכר הטרחה בדרגות נכות של 20% ומעלה, המזכות בתגמול חודשי קבוע – בהליך הכולל הכרה וגם ייצוג בוועדות ישולמו עד 16,000 שקל שכר טרחה עבור 20% הנכות הראשונים, ותוספת של 800 שקל לכל אחוז נכות מעל ה-20% הראשונים. בחברות למימוש זכויות התקרה תעמוד על שני שלישים מהסכום הנ"ל.
שכר טרחה בדרגות נכות של 10% עד 19%, שלא ניתן בהם תגמול חודשי קבוע אלא מענק חד-פעמי – ישולם סך של 7,360 שקלים בעד 10% הנכות הראשונים, ותוספת של 600 שקלים לכל אחוז נוסף בייצוג על ידי עורך דין, וללא ייצוג של עורך דין התקרה תהיה שני שלישים מהסכומים הנ"ל.
שכר טרחה בנושאים מורכבים – במקרים של הכרה הכרוכה במורכבות מיוחדת, בדרגת נכות של 10% לפחות, יתווסף סך של 8,000 שקל לתקרה, כדי לתמרץ טיפול במקרים קשים. לכל הסכומים שקראתי עד עתה יתווסף כמובן מע"מ כחוק.
החוק קובע גם תקרה להליכי ערעור שונים כדי למנוע הליכי סרק. יחד עם זאת, ערעורים עקרוניים שעניינם עצם ההכרה בנפגעי איבה ובנכי צה"ל וכוחות הביטחון – כל אלה נותרו מחוץ להגבלת התשלומים בשל מורכבותם של ההליכים, המורכבות המשפטית הבלתי-רגילה, אך יחולו עליהם כמובן חובת השקיפות וההוראות הצרכניות המחמירות.
כדי למנוע הסדרי גבייה דורסניים וריביות נשך שדוחפים נכים רבים לחובות, קובע החוק כי למעט דמי פתיחת תיק לא ניתן לגבות תשלום לפני המועד שבו הנכה החל לקבל בפועל את הכספים מהמדינה. יתרה מכך, בנכויות של 20% ומעלה, שבהן הסכומים גבוהים ביותר, המייצג מחויב להעניק פריסה של 60 תשלומים חודשיים לפחות, ללא תוספת ריבית או הצמדה.
החוק מטיל חובות צרכניות רחבות להגנת הנכה ובני משפחות של נספי - - -
זה מדורג. השאלה אם מהתחלה ועד הסוף. זה יכול להגיע במקרים קשים ומורכבים, בוא נניח, גם ל-100,000 שקל. אבל בסוף זה מדורג וזה קבוע, ויש סכומים.
כן, כן. מ-20% נכות ומעלה, הנכים מקבלים תשלום חודשי קבוע. מתחת ל-20%, זה מענק. אז גם בהתאם לכך קבענו את שכר הטרחה. אבל המהות פה הייתה שאנחנו לא נכנסים לפי כמה מקבל הנכה, כי הוא יכול לקבל גם סכום גדול, אבל זה לאורך כל חייו, כי הוא צריך את זה לשיקום, אלא על שעות העבודה.
קודם כול, לגבי המתווכים יש חקיקה, והיא קובעת 2%. אבל שכר טרחה לגבי עורכי דין – ההגבלה הייתה רק לגבי קנייה מקבלן. לא - - -
כן, כן. אני רק רוצה לומר שפה הנושא הוא הרבה יותר מורכב, ולכן יש כאן תהליכים. אני רוצה גם להגיד עוד דבר שהוא נורא חשוב וכל הזמן עמד לנו בראש: אנחנו לא רוצים לקבוע שכר טרחה מאוד נמוך, שאז במקרים המורכבים לא ילכו לעבוד.
נכון שמצד זה אנחנו גם נותנים סיוע משפטי חינם לחלק מהנכים, אבל בסוף אני רוצה כן להשאיר לנכה את האפשרות ללכת לשוק הפרטי וכן לקבל ייצוג בשוק הפרטי. הוא לא רוצה את החינמי. ועדיין אני רוצה שיבואו עורכי דין טובים וראויים. ולכן, האיזון היה כל הזמן בין האינטרסים השונים, ואני חושבת שכן הגענו לאיזושהי נוסחה נכונה וטובה, ובעיניי אפילו מדויקת.
אני כן רוצה לקרוא משהו שהוא נורא חשוב, וזה בעצם החובות הצרכניות שחלות גם על הנכים, גם בתביעות של נכים, וגם בני משפחות נספי צה"ל ופעולות האיבה. כלומר, אלה חוקים נוספים. ומה שקבענו בצורה חד-משמעית, שחובה למסור טיוטת חוזה ודף מידע ברור שבעה ימים לפני החתימה, זה must. אי-אפשר לוותר על זה. זכות חזרה מהחוזה, גם אחרי שהוא נחתם – שבועיים ללא דמי ביטול. התניות מקפחות המגבילות פנייה לערכאות – ראינו מקומות של חוזים מזעזעים שבהם אסרו על הנכה לפנות לבית המשפט. אמרו לו: לא, אתה לא יכול לפנות לבית המשפט נגדנו. ממש הצרו את צעדיו. ולכן, התניות מקפחות המגבילות פנייה לערכאות או קובעות פיצויי ביטול מוגזמים יהיו מבוטלות מעיקרן גם לגבי הסכמים שנכרתו בעבר. הנכים יוכלו להסתייע במערך הסיוע המשפטי של משרד המשפטים לצורך עמידה על זכויותיהם על פי חוק זה.
יש עוד נושא אחד מאוד מאוד חשוב, חברים, וכדאי שתשמעו. החוק מתמודד באומץ עם חובותינו המוסרית כלפי מי שחתמו על הסכמים דרקוניים מאז פרוץ המלחמה ועד ערב תחילתו של החוק. לא יכולנו לעמוד מנגד מול עושק של אנשים פגועי נפש וגוף בשעתם הקשה ביותר. ולכן, החוק חל תחולה רטרואקטיבית. מיקי, תקשיב רק לזה כי זה באמת יוצא דופן, וזה לא פשוט בכלל. החוק קובע תחולה רטרואקטיבית על הסכמים שנחתמו לאחר שמחת תורה התשפ"ד. הוא מגדיר סכום מופרז מהו – בעצם סכום העולה על 140% מהתקרה או מעל 11,200 שקל בנכות זמנית עם עורך דין, ושני שלישים ממנו ללא עורך דין. סכום מופרז שנקבע – יידרש המייצג להשיבו או לקזזו ככל שיש ממה.
הוועדה הייתה מודעת היטב לחריגותה של החלה רטרואקטיבית ושקלה אותה בכובד ראש ובמידתיות. לכן נקבעו מנגנוני ריכוך ואיזון. אני שוב אומרת ומדגישה את העניין: כן, אנחנו קבענו בחוק הזה שעורכי דין יצטרכו להחזיר שכר טרחה, אם הם גבו את כל הסכום והוא היה סכום מופרז, קרי, 140% ממה שקבענו פה כתקרה. מהם מנגנוני הריכוך? הסכום המוגדר כמופרז גבוה משמעותית מהתקרה העתידית, כמו שאמרתי – 140% ממה שנקבע כתקרה; ההסכם מצומצם בזמן ובתוכן ואינו חל על מענקים; חובת ההשבה אינה אוטומטית אלא דורשת פנייה אקטיבית מהפצוע ומהנפגע; אישרנו פתח מלא למייצגים לפנות לבית המשפט או לבית הדין כדי להוכיח כי בנסיבות העניין, הסכום איננו מופרז או שההשבה אינה צודקת.
חברי הכנסת, הצעת החוק הזו שופרה, עודכנה ולוטשה. היא זכתה בוועדה לתמיכה פה אחד, מקיר לקיר, מצד הקואליציה ומצד האופוזיציה, והיא מוגשת לכם ללא הסתייגויות. הגיבורים שלנו שילמו בגופם ובנפשם למען ביטחון כולנו, והם זקוקים להגנה הזו, להגנה שלנו, וזו חובתנו המוסרית והבלתי-מתפשרת להעניק להם אותה.
אני מבקשת להודות לרשימה ארוכה של משרדים, גופים וכמובן אנשים, וביניהם לחבר הכנסת מיכאל ביטון, שהיה שותף מלא וקידם את החוק יחד איתי בעוז ובבטחה. אז ממש תודה לך, והייתי זקוקה לך בהרבה מקרים, ותמיד התייצבת. וכן, כמובן לשר המשפטים יריב לוין ולמנכ"ל המשרד איתמר דוננפלד; לעו"ד שי סומך ולעו"ד אביטל – יש לה שם משפחה קצת מורכב מבחינתי וקצת קשה לי להגות אותו, אבל בכל זאת אני אנסה – סומפולינסקי, אני מקווה שאמרתי נכון, לעו"ד הדסה אחיטוב ולרו"ח יהודה מלול ממשרד המשפטים; תודה למשרד הרווחה ולמשרד האוצר על השותפות; למשרד הביטחון, כמובן; לרותי פרמינגר – לא כתבו לי פה נכון את המילים – מארגון נפגעי פעולות האיבה; ליונתן בן חמו; לעו"ד ורד מושקובסקי, מנהלת מערך הקליניקות של הקריה האקדמית אונו.
תודה לטל גרינברג, בר חי ולתהילה אייאסו מעיר מקדמת זכויות; לרן מלמד מנקודת מפנה; לעו"ד אבישג עוזרד, למי שהשמיעו את קולם של שורדי הנובה ויתר המסיבות, מירב גילי הירש, נועה לוי, ארבל שאולי ועומר לשם, וכמובן כמובן להלומי הקרב המדהימים, שחלקם אולי יושבים פה – אני רואה אותם – שדיברו מדם ליבם.
מיכה וחגי, בהחלט. אז בהחלט לכם, נדב וירש ושמיר בניטה, יו"רים של הפורום יהלומי קרב; אלון חסון, רמי טוויל, גיא זקן, אביב לוי, מיכה כץ וחגי עזרן, שהיו שותפים כולם לחקיקה הזו מכל הלב והנשמה. וכמובן אם שכחתי מישהו – וודאי שכחתי – אז אני מתנצלת מראש.
לבסוף תודה רבה לצוות הוועדה – לענת, מנהלת הוועדה, לאורית, סגניתה, מעיין, נועה, תהילה ומור, וכמובן כמובן ליועצות המשפטיות נעה בן שבת ויעל סלנט, שעבדו כל כך קשה, במסירות, באמת בלילות, בימים – אותו דבר מבחינתן – כל הזמן, כל הזמן עבדו על החוק הזה, ברגישות, שיקול דעת ומסירות אין-קץ. תודה ענקית לצוות שלי, של הלשכה שלי, לשיר, לדור, לאיילת, למיכאל.
אני מבקשת מחברי הבית לאשר את הצעת החוק הזו בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה לכולכם.
2,040 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.