קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חבר הכנסת עוז חיים. אז באמת שיהיה ברכה והצלחה, בעזרת השם, לטובת מדינת ישראל והעם.
הסכמי אוסלו המיטו על מדינת ישראל אסונות לרוב – אסונות מדיניים, אסונות ביטחוניים ואסונות לאומיים. את מחירם שילמנו בנהרות של דם יהודי במשך 30 השנים האחרונות. לכן החלטתי כי בכל יום שלישי אקדיש את הנאום בן הדקה שלי לסעיף אחר, לעיוות אחר, לסכנה אחרת שהביאו איתם הסכמי אוסלו הארורים, בעזרת השם עד לביטולם המלא בקרוב.
היום אני רוצה לדבר על הנזק שאוסלו גרם בתודעה למפעל ולצדקת ההתיישבות. הסכמי אוסלו חלחלו תודעה מסוכנת: ברגע שמדינת ישראל הסכימה לדון על חלוקת הארץ, היא העניקה לגיטימציה לטענה שאנחנו זרים במולדתנו, היא פתחה פתח לתפיסה מעוותת שלפיה יהודי שגר ביהודה ושומרון הוא מתנחל במובן הכובש של המילה, ולא בן ששב לארצו ולמולדתו. ומכאן הדרך הייתה קצרה – פעם אחר פעם ערבים פוגעים ביהודים, גונבים, מציתים ותוקפים, אבל בתודעה שנוצרה בעקבות אוסלו, דווקא המתיישבים מוצגים כאשמים. כך נולד קמפיין אלימות המתנחלים, שהפך קורבנות לחשודים, והסתיר בתחכום רב את הטרור היום-יומי המופנה כלפי היהודים ביהודה ושומרון.
השבוע קראנו בפרשת שלח לך על דור המרגלים – דור שדיבר את דיבת הארץ רעה, שאיפס את טוב וברכת הארץ הזו; דור שהביט בארץ ישראל בעיניים מעוותות, ולכן לא זכה להיכנס אליה. גם היום יש מי שממשיך להביט על יהודה ושומרון דרך משקפי אוסלו, מי שמאמץ את השקר שלפיו המתיישבים הם כובשים בארצם, ולכן הוא לא יכול לראות את תקומתה האמיתית של מדינת ישראל. הגיע הזמן לבטל את הסכמי אוסלו, להשיב את האמונה בצדקת דרכנו ולהכריז בקול ברור: יהודה ושומרון הם לב ארצנו, וההתיישבות בהם היא ביטוי של צדק ושל שיבה של עם לארצו. תודה רבה.
272 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.