קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא משהו קצר מהספר "תומר דבורה" של אחד המקובלים בעיר צפת, משה קורדובירו, שחי לפני כ-400 שנה, ושם הוא מדבר בשבחם של לומדי התורה ובני התורה. כך הוא כותב בפרק ח': איך ירגיל אדם עצמו במידת נצח עוד ויסוד? ואולם בתיקוני הנצח והעוד קצתם משותפים לשניהם וקצתם מיוחדים כל אחד לעצמו. הינה, ראשונה צריך לסייע ללומדי התורה ולהחזיקם, אם בממונו ואם במעשהו, להזמין להם צורכי שימוש והזמנת מזון, והפקת כל רצונם, שלא יתבטלו מדברי תורה. להיזהר שלא לגנות תלמודם, שלא יתרפו מעסק התורה, אלא לכבדם, להלל מעשיהם הטובים כדי שיתחזקו בעבודה, להזמין להם ספרים צורך עסקם ובית מדרש, וכל כיוצא שהוא חיזוק וסעד לעוסקי התורה. הכול תלוי בשתי מידות הללו, כל אחד כפי כוחו, המעט הוא אם רב. סוף דבר: כל מה שירבה בזה לכבד התורה ולהחזיק בדיבור, בגופו ובממונו, ולעורר לב הבריות אל התורה שיתחזקו בה – הכול נאחז ונשרש בשתי ספירות אלה, מפני שהם נקראים מחזיקים בה ותומכיה מאושר.
מוקדש לבני התורה שבכל אתר ואתר, לומדים בעולם התורה והישיבות. תחזקנה ידיכם, אמן ואמן.
171 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.