לצערי, בתשובת האוצר התעלמו מהחלק הכי חשוב בהצעת החוק. בסדר, השקעות הקרן, אני יכולה אפילו לקבל את זה. החלק הכי חשוב בהצעת החוק היה שביקשנו ש-30% מרווחי הקרן יגיעו לעידוד תעסוקה בנגב. עכשיו, לא סתם ביקשנו 30% דווקא לעידוד תעסוקה בנגב. הסיבה שביקשנו את זה, כי 30% מרווחי הקרן מגיעים ממשאבי הטבע בדרום ובנגב – ים המלח, פוספטים – ונראה לנו הכי הגיוני ש-30% יגיעו חזרה לתושבי הנגב. זו גם אחת ממטרות הקרן. הקרן – יש שני דברים יחידים שמופיעים בחוק: עידוד תעסוקה בנגב והשקעה באנרגיות מתחדשות.
כבר שנתיים רצוף אנחנו שם, יושבים מעל ל-20 דיונים, כדי להילחם על באמת פרוטות עבור עידוד תעסוקה בנגב. מחר, מוחרתיים עלולים לא להיות כאן חברי כנסת מהנגב. למה אנחנו צריכים להילחם על זה? למה זה לא ברור מאליו? למה הכול צריך להיות קשה? לא ברור לי. אני גם לא מצליחה להבין את ההתנגדות. זה לא חוק שהוא חוק תקציבי, פשוט אנחנו מבקשים הגינות. אבל האוצר כל פעם משתלט על הקרן, מנסה לעשות איתה מה שהוא רוצה, ואנחנו כל פעם צריכים להיאבק בשיניים כדי שהכסף הזה, לפחות בחלקו, יגיע למטרות הקרן. למה? למה משהו אחד לא יכול לעבוד פה כראוי? אני לא מצליחה להבין את זה. באמת צר לי, הלב שלי נשבר מההתנגדות הזאת, כי אתם פשוט מזלזלים בתושבי הנגב. אלה כספים שראוי להחזיר אותם לתושבי הנגב, אין יותר ברור מזה. תודה.
218 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.