תודה רבה, אדוני. חבריי וחברותיי, אני מציג את הצעת חוק החקלאות שאני הגשתי יחד עם ניסים ואטורי, מיכאל ביטון, שנאלץ לצאת והוא גם מעמיד להצבעה הצעת חוק מקבילה, רם בן ברק, צביקה פוגל, מטי הרכבי, נעמה לזימי, שלום דנינו ואיציק קרויזר. אני אגע כמובן בהצעת החוק מייד.
אני רוצה לברך את מבקר המדינה היוצא מתניהו אנגלמן על שירות של שבע שנים. אני הכרתי את העבודה של המשרד שלו, משרד המבקר; אנשים מעולים, מאות אנשים, מנהלי אגפים ומחלקות שעובדים באופן חרוץ, ראוי, אמין, אמיץ. נמצא איתנו גם מיקי לוי, שעוד יותר ממני – לפחות שלוש שנים עבדת איתם, נכון, מיקי?
אף אחד לא מושלם, אבל לא היה ספק לרגע, אני מניח שגם למיקי וגם לי, שמדובר בעבודה ראויה, וכפי שאמרתי, אף אחד לא יכול לעשות עבודה בלתי ניתנת לבקרה. אבל מה שקרה בעצם הצגת הליך, או עצם הצגת המועמדות של אדם מוכשר ככל שיהיה, בעל מידות טרומיות, נעלות ותיאורטית מתאימות, שמשמש כמגנו האישי של ראש הממשלה, כמי שיבקר אותו ואת ממשלתו ואת הרשות המבצעת על אגפיה השונים – זו הצעה מופרכת.
עצם הרעיון הזה מעיד לפחות על פערים עצומים בהשקפת העולם שלנו. ומכיוון שאני מכיר אנשים רבים שכנראה הצביעו בעד ההצעה הזו, לא נותר לי אלא להניח שבתוקף הנסיבות הפוליטיות, כולל הלחצים שראינו היום, הם ביצעו מהלך שהם עצמם אינם מאמינים שהוא ראוי, ובכך אנחנו מקעקעים קעקוע נוסף את האמון של ציבור עצום של מיליוני ישראלים במשטר הדמוקרטי, את האמון שהאזרחים רוחשים לאיזון בין הרשויות.
אני עוד לא יודע כיצד זה יסתיים, אבל דבר אחד אני מוכרח לומר: אין מצב, אין מצב, שמבקר המדינה יעשה כמצוות לקוחו שלא מקיים, ואין לו את הסדר ניגוד העניינים הראוי שהוא בוודאי גם לא עומד בו. מבקר מדינה יצטרך לקיים, לקבל עליו הסדר ניגוד עניינים חמור, שבוודאי יפגע ביכולתו של מבקר מדינה, נציב תלונות הציבור, לתפקד כפי שצריך. שוב, אין מדובר ביכולות העקרוניות של האדם, אלא בעצם הגשת המועמדות שלו ובתהליך שפגע אנושות בעקרון החשאיות ובחופש ההצבעה, כפי שראינו כאן הבוקר.
עכשיו, תראו, אנחנו התחלנו את הבוקר הזה עם אי-הסכמות עמוקות ויש כאן הזדמנות ליישר קו, משום שחוק החקלאות שעומד לרשותנו לא דורש משאבים, לא דורש רגולציות. הוא בסך הכול דורש לומר אמן על סדרה של אמירות עקרוניות שאנחנו ממילא מקיימים אותן, ואנחנו מביאים אותן בכפיפה אחת, מעצבים אותן במסגרת אחת. הייתי אומר שעצם העובדה שבמשך תשעה או עשרה חודשים משרדי ממשלה שונים, כמו האוצר, בטיעוני סרק – משום שאני רוצה לומר לחברים שוודאי מתעניינים מדוע הצעת החוק הפשוטה, המובנת מאליה הזו, אינה מתקבלת, אומר שהיה שם רכיב שאכן נמצא בדיון שקשור לזכותם של חקלאים להתארגנות; דבר מובן מאליו שקיים בארצות המכובדות ביותר. ובכל זאת, כדי להגיע להסכמות, הסכמתי על כך שהוא ירד. למרות זאת, האוצר לא הסכים, שמא – מייד אקריא כמה רכיבים מתוך החוק – שמא כאשר אנחנו אומרים שצריך להעניק תשתיות ראויות לחקלאות ישראל – בלי לקבוע כמה זה ראויות – אנחנו נקבע מחיר, כאילו שאנחנו פה בכנסת מקבלים את ההחלטות הללו.
משרד הבריאות שיחק את המשחק הנעלב של: מי יודע מה משרד החקלאות יעולל לנו וישתלט לנו על הנכסים הרגולטוריים שלנו. הגדיל לעשות בכלל משרד הפנים, שהשתמש בנימוק שאין לו שר, אז הוא לא יכול להתייחס, אבל גם שם הרשות הרלוונטית – רשות האוכלוסין וההגירה, בהקשר לעובדים זרים – מצא לנכון להתנגד. אני אומר את כל זה משום שהייתה כאן אפשרות, ויש כאן אפשרות – ואני מאוד מקווה שיגיע רגע, וכדאי שהוא יהיה קרוב ככל האפשר, שבו אנחנו נעצב את ההסכמות הרחבות שלנו באופן קולקטיבי בקונסנזוס.
ובכן, חוק החקלאות, כפי שאמרתי, הוא חוק הצהרתי, חוק ערכי, חוק שמבקש לקבוע דבר פשוט: החקלאות היא ערך. אני אקרא את הסעיפים העיקריים שעליהם חברי הקואליציה יצביעו נגד: "מטרת חוק זה היא לעגן את מעמדה של החקלאות כענף בעל ערך לאומי ייחודי בעל חשיבות רב-דורית, לשם השגת יעדים אלה" אנחנו צריכים להשיג – או היעדים הם אלו: "1. הבטחת אספקה זמינה של תוצרת חקלאית מקומית במחירים סבירים ככלי לחיזוק הביטחון התזונתי של תושבי מדינת ישראל; 2. ביסוס וקידום ההתיישבות והמרחב הכפרי ככלי לחיזוק הביטחון הלאומי והאישי של מדינת ישראל ותושביה, לפיזור אוכלוסין ולחיזוק שטחי הספר לאורך גבולותיה של המדינה; 3. פיתוח מחקר חקלאי וקידום חדשנות חקלאית; 4. קידום צמיחה כלכלית באמצעות העצמת הערך הכלכלי שמייצרת החקלאות למשק; 5. קידום והגנה על ערכי נוף, תרבות, מורשת וסביבה".
במונח הסדרת חקלאות – פה אולי עלולים להיבהל מי מהמשרדים הרלוונטיים, שמא בחוק הזה אנחנו מעברים אותם ומחייבים אותם על איזה התחייבויות שלא מוכרות – "הסדרת החקלאות, ובכלל זה מעורבותה של כל רשות מרשויות השלטון בהסדרת החקלאות ובהקצאת אמצעי ייצור, תיעשה באופן – 1. שיהלום את מעמדה של החקלאות כערך לאומי; 2. שיבטיח את יציבותה והמשכיותה של הפעילות החקלאית ושל הייצור החקלאי המקומי; 3. שיבטיח את יציבותה והמשכיותה של התעשייה החקלאית; 4. שיבטיח את כושר התחרות של החקלאות והתעשייה החקלאית מול חקלאות או תעשייה חקלאית זרה". אין כאן התייחסות של כמה מייבאים, לא מייבאים, כמה פה בארץ, לא בארץ. יש תוכנית שלמה למשרד החקלאות וביטחון המזון שרק צריכה לקבל אישור מהרגולטור באוצר, שלא משתף פעולה.
אציין עוד שהתוכנית הזו, החוק הזה, מצהיר את הדבר המובן מאליו, שבמשך שנה מיום תחילת החוק תוקם או תעוצב תוכנית לאומית רב-שנתית שתעסוק ביעדים להגדלת כושר הייצור החקלאי לשוק המקומי וליצוא, שזו החלטת ממשלה, רק צריך לבצע; יעדים להגדלת המגוון בייצור החקלאי; יעדים לקידום המחקר והפיתוח, ויעדים לפיתוח המרחב הכפרי בזיקה לפיתוח החקלאות, יעדים לקידום החינוך החקלאי והתעסוקה החקלאית, יעדים לשימור משאבי טבע וסביבה המשמשים לחקלאות לטובת הדורות הבאים.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקבוע, בצער, שההזדמנות הזו להוכיח שבנושאים קונצנזואליים אנחנו מסוגלים להתאחד הוחמצה, לא מתאפשר לנו. ואני מאחל לעצמנו שלמרות סדרה של מהלכים קשים מאוד של מינויים בלתי ראויים – לעיתים גם אישית, אבל בוודאי בהליך פגום – אני מקווה שיגיעו ימים שבהם על המובן מאליו, על ייצור מקומי, על שמירת הקרקע המשותפת ועל הקצאת משאבים – סבירים, מתאימים – על פי דעת אותה ממשלה שתהיה באותו רגע, את זה לפחות נוכל לקבל כחוק.
וכעת אנחנו נשמע את ההסבר המלומד מדוע הקואליציה תצביע נגד החוק החשוב הזה. תודה.
956 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.