קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מיכאל, בהחלט התגובה של הממשלה, מה שהתקבל בוועדת שרים, היא לדחות בחודש. אם אתה מעוניין, אתה יכול לנסות אולי לדחות בפחות ולא להצביע נגד.
כי באמת ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות מהסיבות הבאות, כי אגף התקציבים במשרד האוצר התנגד מכמה טעמים: כבר כיום קיימות כמה קצבאות שנועדו להבטיח את רמת המחיה של אזרחים ותיקים. המרכזית שבהן היא קצבת אזרח ותיק, שהיא גם הקצבה שנתח התשלומים שלה מכלל תשלומי הביטוח הלאומי הוא הגבוה ביותר. קצבת השלמת הכנסה, שמשולמת ל-170,000 אזרחים עם הכנסות נמוכות, כבר עונה על הצורך העולה מהצעת החוק. הם מציינים באגף התקציבים שאין הצדקה לקביעת תגמול נוסף עליה. הם מציינים שבשנים האחרונות הועלתה קצבת השלמת ההכנסה לכלל האזרחים הוותיקים שזקוקים לכך, כולל הגדלת הדיסרגרד מהעבודה. בנוסף, תוקן חוק הביטוח הלאומי, ומאפשר מתן תוספת ותק לפי כל שנת עבודה, ולא רק למי שצבר 12 שנים.
בהתאם לדוח העוני של הביטוח הלאומי, ובניגוד לדברי ההסבר של הצעת החוק, לקצבאות הביטוח הלאומי הקיימות תרומה רבה לצמצום העוני בכלל, ובפרט בקרב אזרחים ותיקים, אשר עבורם יעילות הקצבאות הקיימות - - -
אני קוראת לך את התשובה של אגף התקציבים. זו התשובה של אגף תקציבים.
עכשיו, אם אתה רוצה לדחות בחודש ושבועיים, לנסות לנהל מולם משא ומתן, אתה מוזמן. זו תשובתם.
עד שבאמת הקואליציה – אני מוכנה לעזור לך בכל יכולותיי האישיות כדי לנסות ולהעביר.
אבל עד שיגייסו כאן את כל חברי הכנסת של הקואליציה, אני רוצה דווקא לדבר על הסיפור. כולנו מכירים את הסיפור של מעשה בחמישה בלונים, אבל היום אני רוצה להביא איזושהי גרסה קצת שונה: מעשה בחמישה בלונים של גלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית המפוטרת לממשלה - -
- - ולספר שבאמת פעם היה היו לנו חמישה בלונים – לא בלונים של ילדים, אלא דווקא בלונים משפטיים, מנופחים היטב, בהרבה אוויר חם, חוות דעת, מכתבים, איומים, הרבה מאוד חשיבות עצמית בעיקר. היועמ"שית החזיקה אותם חזק חזק ביד, והייתה בטוחה שאיתם, עם הבלונים האלה, היא תמשיך לנהל את המדינה במקום הממשלה.
אז הבלון הראשון היה הבלון של מינוי נציב שירות המדינה. שוב ממשלה נבחרת שמבקשת למנות, ושוב היועמ"שית שולפת משאבה, ובמשאבה היא ניפחה הליך תחרותי, היא ניפחה מניעות, היא ניפחה חוות דעת, היא ניפחה "אי-אפשר", היא ניפחה "זה לא תקין" וניפחה את אותה מנגינה ישנה: הממשלה לא יודעת, הפקידים יודעים, הציבור בחר אבל זה לא באמת נחשב. הבלון הלך וגדל, וגדל, וגדל, וגדל, עד שפתאום, הופ, הבלון של מינוי נציב שירות המדינה התפוצץ, כי מתברר שבמדינה דמוקרטית, מי שממנה נציב שירות מדינה זו הממשלה. מה לעשות?
הבלון השני היה הבלון של מינוי איתמר בן גביר מחדש לשר לביטחון לאומי. וכאן, צריך לומר, הם כבר ממש התרגשו, כי זה היה בלון צבעוני במיוחד מבחינתם – זה היה בלון עם כותרות, אולפנים, פרשנים, עתירות, דרמות, וגם כל המקהלה, צריך לומר, מסביב. כמה ניסו לנפח את הסיפור הזה של מינוי איתמר בן גביר מחדש? כמה ניסו להסביר שהבחירה שלו לא נחשבת? כמה ניסו להפוך שר שנבחר כחוק לבעיה משפטית שצריך לסלק אותה? הם ניפחו וניפחו, והם אמרו שהוא קיצוני, ואמרו שהוא סכנה, ואמרו שאי-אפשר, ואמרו שהמערכת לא תאפשר. ואז, מה לעשות, בום טראח, גם המינוי של איתמר בן גביר מחדש כשר לביטחון לאומי התפוצץ. השר חזר למשרד לביטחון לאומי, כי בסוף הציבור בחר, והממשלה היא זאת שקובעת, גם אם זה לא תמיד נוח ליועמ"שית, וגם אם זה לא תמיד נוח לחברים שלה.
הבלון השלישי היה הבלון של מינוי אודליה מינס לממלאת מקום יושבת-ראש מועצת הרשות השנייה. גם כאן היה לכאורה מינוי ממש מקצועי לתפקיד ציבורי בהחלטה של ממשלה, אבל אצל היועמ"שית, קודם כול כל מינוי הוא שאלה אחת: האם זה מהמועדון שלנו – כן או לא? ומה קרה? אם לא וזה לא מתאים, אז פשוט מנפחים. גם פה ניפחו הליך, ניפחו כשירות, ניפחו מניעה, ניפחו דחיפות, ניפחו כל מה שאפשר לנפח כדי לעכב ולסכל, ולא למנות ולעצור. ואז: בום, גם המינוי של אודליה מינס לממלאת מקום יו"ר הרשות השנייה התפוצץ, כי לא כל כיסא בממשלה ובמדינה רשום בטאבו על הפקידות הממשלתית והמשפטית. סליחה.
הבלון הרביעי כבר היה בלון אחר, הוא היה בלון של פרשת כוח 100, הבלון של הפצ"רית ושל ניסיון לרדוף לוחמים, במקום לבדוק באמת ובתמים את המערכת. וכאן צריך לומר: זה כבר לא מצחיק. זה לא רק מינוי, מדובר בחיילי צבא ההגנה לישראל שלנו. צריך לומר שאלה לוחמים שעמדו מול מחבלים, לוחמים שנשלחו למשימות מיוחדות שאף אחד באולפנים הממוזגים לא רצה ולא היה הולך אליהן אפילו לדקה אחת. אבל במקום לגבות את הלוחמים שלנו, ניפחו נגדם בלון. גם כאן ניפחו חשדות, ניפחו כותרות, ניפחו הדלפות, ניפחו עלילות, ניפחו כתבי אישום. ובמקביל, על הפצ"רית מה עשו? שום דבר. הגנו עליה במגן זכוכית, ושם לא ניפחו שום בלון. מה לעשות שאותה יועמ"שית מפוטרת וחבריה גוננו, חיפו, עטפו, שמרו, ניסו, צריך לומר, להסיט את האש מהמערכת אל הלוחמים. אבל גם הבלון הזה, בום טראח, הבלון הזה התפוצץ ולא החזיק. כתב האישום בוטל, והבלון של פרשת כוח 100, של הפצ"רית, של הרדיפה אחרי הלוחמים, התפוצץ. האמת הזאת שוב הזכירה למערכת שיש גבול לכמה אפשר לנפח שקר לפני שהוא מתפוצץ לכולם בפרצוף.
הבלון החמישי זה הבלון האחרון שהיה זה עתה, הבלון של מינוי האלוף רומן גופמן להיות ראש המוסד. צריך לומר שהאלוף רומן גופמן – וברכות עם הכניסה שלו לתפקיד – הוא גיבור ישראל. הוא לוחם, הוא קצין, הוא איש ביטחון מהמעלה הראשונה, והוא נבחר לתפקיד ראש המוסד. אבל היועמ"שית המפוטרת ראתה מינוי של ממשלת ימין, ומייד, גם פה, מה היא עשתה? היא פשוט התחילה לנפח, והיא ניפחה חוות דעת - -
אמרנו, אמרנו, זה היה הבלון הקודם. - - היא ניפחה הסתייגויות, היא ניפחה סימני שאלה - -
- - היא ניפחה "רגע, צריך לבדוק", היא ניפחה "זה מורכב", היא ניפחה וניפחה וניפחה. ומה קרה? גם פה, בום טראח, הבלון של מינוי רומן גופמן לראשות המוסד פשוט התפוצץ, והאיש נכנס אך אתמול לתפקיד. כי בסוף גם מינוי משפטי, בלון משפטי מלא באוויר חם, לא יכול לעצור מינוי ראוי לנצח.
אז הינה לנו הסיפור כולו על רגל אחת. חמישה בלונים היו ליועמ"שית שאנחנו – הממשלה פיטרה אותה כחוק. הבלון של מינוי נציב שירות המדינה התפוצץ; הבלון של מינוי איתמר בן גביר חזרה כשר לביטחון לאומי התפוצץ; הבלון של מינוי אודליה מינס לממלאת מקום יו"ר מועצת הרשות השנייה גם הוא התפוצץ; גם הבלון של פרשת כוח 100, הפצ"רית והרדיפה אחרי הלוחמים, גם הוא התפוצץ; מה לעשות? גם הבלון של מינוי רומן גופמן לראש המוסד.
והיא, היועצת המשפטית, עומדת שם עם החוטים ביד, מגלה שמה שנשאר מכל האוויר החם הזה הוא רק רעש קטן של בלון מרוקן, כי ככה זה כשבונים שלטון על סיכול, וככה זה כשמחליפים דמוקרטיה בחוות דעת, וככה זה כשמנסים בכל הכוח לנהל מדינה שלמה עם כל מיני בלונים משפטיים במקום עם הכרעת העם ורצון העם – מה שבאמת קיים בדמוקרטיה. זה סופו של כל בלון. בקרוב יבוא גם סוף לבלון הגדול, הענק ביותר של היועצת המשפטית, שזה יהיה סיום לקדנציה הזו שלה.
1,087 מילים של עידית סילמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.