קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אתה, שהיית שר הרווחה – חבר הכנסת גפני, אני רוצה שתקשיב לי. התורה אומרת, בזעקה של ספר תהילים, "ימלא פי תהילתך", וההמשך – "אל תשליכני לעת זקנה".
נכון. "ככלות כוחי אל תעזבני". ואנחנו גדלים בדור שמדינת ישראל עוצמתית ועשירה, והוציאה לפנסיה זקנים עניים והשליכה אותם לעת זקנה. במה דברים אמורים? שהרי גדל כאן דור בשנות השבעים והשמונים והתשעים שהעסקה בחברות כוח אדם אפשרה העסקה שאין בה הפרשה לפנסיה. ויכול אדם לעבוד – ויכול להיות שאנחנו פגשנו אותם פה במסדרון, באוכל, בניקיון, במשרדי ממשלה, בעיריות שאנחנו אמונים עליהן. אנחנו המעסיקים הכי גדולים של עובדי כוח אדם, אנשים חרוצים שהולכים לעבודה ומשתכרים בעבודה שלהם בכבוד, גם בניקיון, גם באוכל וגם בשמירה.
אבל מה הם לא קיבלו, חבר הכנסת גפני? לא קיבלו פנסיה. זאת אומרת, אדם שעבד קשה, כולל שעות נוספות, קיבל 5,000, 6,000 שקל שכר מינימום, עשה שעות נוספות, קיבל 8,000 שקל, ועבד ועבד. ואז בא היום שהוא מגיע לגיל פנסיה, ומה יעמוד לזכותו? רק קצבת זקנה, אותם 2,000 שקל עלובים. זאת אומרת, האיש העובד, העמל, ששירת את מדינתו, לא התפנק, יוצא לחיים של עוני בגלל שהוא יצא לפנסיה. אם לאדם יש קצבאות או תמלוגים, נכסים או נדל"ן או כל הכנסה אחרת יפה – אני לא צריך לדאוג לו. אבל אותם אלפים שעבדו ועמלו במשרה מלאה ולא קיבלו פנסיה – כי חוק פנסיה ממלכתית נחקק מאוחר מדי, בשנות האלפיים, ולא מכסה את דור המדבר הזה, שאין לו הגנה. הצעת החוק שלנו אומרת: בואו ניתן לאנשים האלה קצת יותר. בואו נבדוק אדם שחי מקצבת זקנה ואין לו הכנסה אחרת – לא של נדל"ן ולא הוצאות הון, לא פיננסים ולא משהו אחר, כמו נכות או דבר אחר – אותו אחד יקבל השלמה בקירוב לשכר מינימום. רק הזקן הזה שאין לו הכנסה אחרת ונשען על קצבת זקנה.
עכשיו, אני מסתכל על האופוזיציה, וזה כמו מסיבת הסיום שלה. כל אחד מחליט איזו מסיבה הוא עושה למסיבת סיום, כמו המחזות שראינו היום פה, כמו דברים אחרים. האם אנחנו יכולים לעשות מסיבת סיום שבה אתם תגידו לנו, לדור הבא שיהיה פה: הינה, העברנו בקריאה טרומית את קריאת הכיוון של המדינה, לדאוג לחלשים ביותר בחברה. הרי יבואו אלינו הגמלאים, יבואו אלינו מפלגות הגמלאים, יבואו ראשי מפלגות, ישאלו אותם: מה תעשו למען קשישים? מה תעשו למען גמלאים שאין להם הכנסה ושהם עניים? מה תעשו למען אנשים שעובדים 40 שנה כפועלי חברות כוח אדם, ואין להן פנסיה, כי המדינה לא חוקקה את חוק הפנסיה בזמן? דור המדבר של עובדי קבלן משנות השבעים, השמונים והתשעים יצא לפנסיה והוא עני. הוא נפל, הוא כמו קריסה טוטאלית מ-6,000 או 7,000 שקל כאדם עובד ל-2,000 שקל.
יש כאלה זקנים שהולכים לעבודה, בני 70–75, אתה רואה אותם. למה? אין להם פנסיה. אנשים – אני רואה אישה, היא עולה מרוסיה, בירוחם, בת 75, היא עובדת במט"ב ללוות אישה זקנה בת 80, לטפל בה. איך את עושה את זה? היא אומרת: מיכאל, אם אני לא אעשה את זה, לא יהיה לי מה לאכול. אין לי פנסיה. מי אשם שאין לה פנסיה? מדינת ישראל. מי היה המעסיק הכי גדול של עובדי קבלן? הממשלה והעיריות. מי אשם במצב הזה שזקן הוא עני בישראל? זקן שהלך לעבודה 40 שנה? המדינה עצמה. נכון, בעתיד יגדל דור שכל מי שהלך לעבודה 30–40 שנה, חובת המעסיק להפריש לו פנסיה, ואנחנו נצא מהמצב הזה. אבל יש לנו דור מדבר של מאות אלפי עניים.
אני אומר לכם, לקואליציה, תביאו לנו כשי צנוע למסיבת סיום של הממשלה הזאת, קריאת כיוון שלא תחול עליכם. הרי פג התוקף של הכנסת והממשלה הזו בעוד כחודש, חודשיים. תביאו קריאת כיוון שאנחנו הולכים לטפל בזקנים שאין להם פנסיה, והיו עובדי כוח אדם, ואין להם הכנסה מקצבאות אחרות, לא נכות ולא ניצולי שואה, ולא פיננסים, ולא משקיעים בבורסה – אנחנו נדע מה יש לבן אדם – ולא בעל המון דירות שמכניסות לו הכנסה, אלא, אדם ערירי שחי מקצבת זקנה, כי לא היה חוק פנסיה ממלכתי. לאיש הזה נשלים בקירוב לשכר מינימום, ואם אין לנו את הכסף לתת לשכר מינימום, נשלים לו ל-80% שכר מינימום. אם יהיה לנו יותר, נשלים לו ל-90%.
הזקן הזה, אם הוא חס ושלום נדרש למישהו שיטפל בו, כשיהיה סיעודי, רק המטפלת עולה שכר מינימום פלוס הטבות. הכללים של העסקת עובד בסיעוד הם כאלה שהתשלום עליהם הוא שכר מינימום, פלוס שבתות, פלוס חופשות, פלוס תשלומים, וזה יכול להיות 8,000 ו-10,000 שקל בחודש. מאיפה האנשים האלה ידאגו לעתיד שלהם?
אני מבקש ממך, היושב-ראש, אני לא רואה כאן אפילו את אופיר כץ. השרה, את שומעת?
אולי תעשי בדיקה, אם אפשר שאנחנו נאשר את זה בקריאה טרומית. הרי זה לא יחול עליכם; זה יבוא לפעם הבאה. אולי נצליח להביא את זה בקריאה ראשונה, שתהיה לזה רציפות, ואתם לא תצטרכו לשלם על זה כלום. הממשלה הבאה תצטרך לעסוק בקשישים עניים. השרה סילמן, את מבינה שהדבר הזה - - -
אבל למה משא ומתן אם הנושא טוב לכולם ואתם לא תשלמו עליו כלום? אתם רק תיקראו קריאת כיוון לכנסת ולממשלת ישראל – לא להגיד לה שום דבר, אני מבקש ממך. הינה, אופיר כץ בא. איתו אני יכול לעשות עסקים. חבר הכנסת אופיר כץ.
האם אנחנו יכולים בהסכמה להביא את זה לקריאה טרומית? הרי החוק הזה לא יחול על הממשלה ולא על הכנסת הזאת. הוא יהיה קריאת כיוון לטפול בקשישים העניים.
היו לנו רגעים כאן ששינינו החלטה – כאן, בחדר.
לא, לא. היה לנו אחרי רגע אחד יפה כאן שלקחנו חוק ואמרנו: יאללה, נצביע בעד.
אני אומר לך משהו, אופיר, שתדע על מה החוק הזה: כל מי שזקן ועבד כפועל כוח אדם בשנות השבעים, השמונים והתשעים – אין לו פנסיה. הדור הבא של העובדים תהיה לו פנסיה, כי יש חוק פנסיה ממלכתית. אלה נפלו מ-6,000 עד 8,000 שקל הכנסה, בגלל השעות הנוספות שעבדו בניקיון ובשמירה. אלה ההורים שלנו. הם נפלו ל- 2,000 שקל קצבת זקנה. ביום שהם יצאו לפנסיה הם נהיו עניים. זה משהו – מי אשם בזה? מי המעסיק הכי גדול שלהם, של עובדי כוח האדם של שנות השבעים, השמונים והתשעים? הממשלה והעיריות. אני ראש עירייה – אני אשם בזה.
אומנם הייתי ראש עירייה ב-2010 עם חוק פנסיה ממלכתית. אגב, העסקתי פועלי ניקיון כשיכולתי בהעסקה ישירה, בלי חברות בכלל. בחברה שלי, בחברה הכלכלית, במתנ"ס, או בכל מקום – העסקה ישירה של פועל ניקיון. למה הוא צריך שחברת כוח אדם תעסיק אותו? אבל היום חלה עליהם הפרשה לפנסיה. אנחנו מחזיקים פה מאות-אלפי עניים. אמרתי, אם יש לו הכנסות מנדל"ן או מקצבה של ניצול שואה, או מפיננסים – נבדוק. הוא לא יקבל. אבל מי שחי מ-2,000 שקל צריך לקבל יותר.
אני בטוח, חבר הכנסת רביבו, שהלב שלך עם הצעת החוק הזאת. אני מקווה שנצביע בעדה. תודה רבה לכם.
1,056 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.