קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, גברתי השרה, כנסת נכבדה, איפה אמיר אוחנה? יושב-ראש הכנסת היוצא אמיר אוחנה חושב שאם הוא לא מגיע לכאן היום, הבעיה נעלמת; שאם הוא שוב מחרים את יום הקהילה הגאה בכנסת, הוא לא יצטרך להתמודד, לא עם האלימות ולא עם הילדים שמפחדים ללכת לבית הספר ולא עם המשפחות שהמדינה, שהוא נמנה עם הנהגתה, מסרבת להכיר בהן. אבל המציאות, אדוני סגן היושב-ראש, לא נעלמת גם כשיושב-ראש הכנסת בוחר להסיט ממנה את מבטו באופן מופגן. בנאום ההכתרה שלו ליושב-ראש הכנסת, מעל הדוכן הזה ממש, אוחנה הבטיח קבל עם וכנסת שאף ילד, שאף משפחה להט"בית לא תיפגע במשמרת שלו. זו הייתה הצהרה יפה, אני מודה, אני התרגשתי. אבל בפועל, שנות הכהונה של אמיר אוחנה נרשמות כשנות שיא באלימות כלפי להט"בים בישראל. הפער הבלתי נתפס בין ההבטחה החלולה שלו אז לבין הכיסא הריק שלו היום, אומר הכול. במקום שבו אמור לשבת יושב-ראש כנסת ישראל, ניצב היום עץ תאנים מפלצתי שמטיל צל כבד על החברה הישראלית כולה.
יום הקהילה הגאה בכנסת אמור להיות יום של גאווה, של חגיגה, של שוויון, יום של הכרה, אבל איך אפשר לדבר על גאווה כשיותר ויותר להט"בים בישראל חיים בפחד? איך אפשר לדבר על גאווה בישראל כשממשלת ישראל משותקת מפחד ממיעוט קיצוני שמכתיב את הטון? כל שבוע להט"בים חוטפים מכות רק בגלל מי שהם, והשר לביטחון לאומי שותק. עשרות מקרי לינצ'ים מתוכננים, שבהם כנופיות חמושות תוקפות להט"בים, והמפכ"ל שותק.15% מהתלמידים הלהט"בים חוטפים מכות בתוך בית הספר, ובאקדמיה אחד מכל חמישה סטודנטים חווה הטרדה מינית, ושר החינוך שותק. אלו לא רק מספרים, לא מדובר רק בנתונים על הנייר, מאחורי כל נתון כזה יש ילד שחוזר הביתה מבית ספר עם פחד בעיניים, יש נערה שמסתירה את מי שהיא, יש הורים שחוששים לעצם הביטחון של הילדים שלהם. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אין מסגרות חירום ללהט"בים מחוץ לתל אביב, כאילו שלהט"בים קיימים רק במרחב גוש דן. אין בבאר שבע ואין בחדרה ואין בחיפה. אין. לצעירים שנזרקים מהבית, שנמצאים בסכנת חיים, אין כתובת זולת תל אביב, כאילו אין להט"בים בשום מקום אחר. ושר הרווחה, איפה הוא? שותק.
תינוקות להורים להט"בים מופלים בטיפולים בקופות החולים, ושר הבריאות שותק. בשביל להוציא תעודת לידה לילדים שלנו, שולחים אותנו לגנזך המדינה, ושר הפנים, שהוא בכלל ראש הממשלה, שותק. כשפינדרוס אומר שאנחנו מסוכנים יותר ממחבלי חמאס וחיזבאללה, ראש הממשלה שותק. כשאבי מעוז אומר שהמדינה צריכה לתעדף טיפולי המרה, הוא שותק. כששלמה קרעי קורא לנו בהמות שפוערות את פיהן מעל הדוכן, הוא שותק. וכשהם לא שותקים, שרי ממשלת ישראל, הם מצביעים נגדנו: מצביעים נגדנו בנישואים אזרחיים, נגדנו באפליה בדיור, נגדנו בהכרה בנפגעי פשעי שנאה, נגדנו באיסור טיפולי המרה בקטינים.
אני רוצה לשאול אתכם, יש פה רק שרה אחת, אז אני רוצה לשאול את כל חברי הממשלה: אתם חושבים שאתם עושים לנו טובה? כשאתם מגינים עלינו מפני אלימות, אתם עושים לנו טובה? כשאתם דואגים שבתי הספר יהיו בטוחים ללהט"בים, אתם עושים לנו טובה? כשאתם מאפשרים לנו להקים משפחה, אתם עושים לנו טובה? אתם לא עושים לנו טובה, זה התפקיד שלכם, זאת האחריות שלכם. אנחנו דורשים בסך הכול את מה שמגיע לכל אזרח ואזרחית בישראל, לא יותר ולא פחות: ביטחון, כבוד ושוויון. זה מה שכל מדינה דמוקרטית אמורה להבטיח לכל אזרח ואזרחית בה.
אני רוצה להבהיר, שיהיה ברור מעל כל ספק, הזכויות שלנו לא תלויות ברצון הטוב שלכם, בחסד שאתם רוצים להרעיף עלינו; הן מגיעות לנו פשוט כי אנחנו אזרחי המדינה הזאת, כי אנחנו שווים, כי גם אנחנו נבראנו בצלם. אנחנו כבר לא מבקשים שיפסיקו להפלות אותנו, אנחנו תובעים הכרה מלאה בהורות שלנו, בנישואים שלנו, בזכות הבסיסית להקים משפחה בבית הזה, במדינה הזאת.
נתונים מאוד מעניינים, אדוני היושב-ראש. מכון המחקר של האגודה למען הלהט"ב, על ידי ד"ר סיגל גולדין, מצא נתונים מובהקים ש-74% מאזרחי ישראל דורשים שוויון זכויות מלא בחוק. בזמן שהממשלה תקועה בימי הביניים, הציבור הישראלי נמצא שנות אור קדימה; בזמן שהממשלה הזאת שוללת ופוגעת ומקצצת ורומסת ורודפת, בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה, רחבה מאי פעם, לשוויון זכויות ללהט"בים. וכדי שזה יקרה, כדי שיהיה לנו שוויון זכויות בחוק, הרוב הישראלי יקים כאן ממשלה לאומית ליברלית שתתרגם את אותה הסכמה רחבה לספר החוקים של מדינת ישראל. לכם, פוליטיקאים הומופובים, אני אומר: כל פוליטיקאי שיעמוד בדרך שלנו לשוויון זכויות ישלם על כך מחיר בקלפי, כי הציבור לא מוכן יותר לחכות, כי הגיע זמן שוויון.
אדוני היושב-ראש, אני מאמין במדינה, במדינת ישראל, שבה לכל ילד להט"בי יש מקום שווה ומלא, שכל ילד להט"בי לא צריך להיות אמיץ רק כדי להיות עצמו במדינה שבה המשפחה היא משפחה, שבה אדם לא נמדד לפי מי הוא אוהב, אלא לפי מי שהוא. כי שוויון הוא לא טובה, שוויון הוא לא חסד. שוויון הוא זכות, ואנחנו לא נפסיק להיאבק עליה עד שהיא תהיה מציאות לכולם ולכולן, כי גם אנחנו נבראנו בצלם. תודה רבה.
753 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.