קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הכנסת התכנסה סוף-סוף לדון בדברים החשובים באמת, בנושאים שעליהם אזרחי ישראל הולכים לקלפי ובוחרים את נבחרי הציבור שלהם שיתוו מדיניות, וזה לא רק לסלול כבישים ולדאוג לתשתיות מים, חשמל, אפילו תשתיות תקשורת. אלה דברים שלא משנה כמעט איזו ממשלה תהיה – למעט ממשלה שמחרימה חלקים מארץ נחלת אבותינו, ולצערנו, גם זה קרה בממשלה הקודמת – אבל למעט מקרים כאלו, באמת, בדברים הרגילים, ב-80% מהדברים, 90% מהדברים אנחנו מסכימים. צריך כאן מדינה עם כלכלה חזקה, עם תשתיות טובות. יש הסכמה.
אבל הדברים שבשבילם הולכים לקלפי, בוחרי הימין הולכים לקלפי, ומה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים – את בית המשפט, כשהוא מוציא צווים בלתי חוקיים, ואני תכף אתן כמה דוגמאות, ללא שניתנה לו לכך סמכות חוקית. הוא עושה את זה בין היתר – הוא, בית המשפט, והמודחת וחבר מרעיה – עושים את זה בין היתר כדי לדכא הצבעה בימין, ואנחנו רואים את זה קורה כבר. אנשים שאני פוגש בחוץ, ולא רק אני, אומרים: למה ללכת אם בסוף יצחק עמית קובע הכול?
לא, כלכלה זה חשוב מאוד, וזה בדרך כלל, יש כאלה עושים יותר טוב, פחות טוב, אבל כולם בעד שתהיה כלכלה חזקה, אבל לא כולם בעד דמוקרטיה. אתה, למשל, אדוני היושב-ראש, אמרת לי כאן לא מזמן שאתה לא בעד דמוקרטיה, אתה בעד שבג"ץ יכריע בכל דבר ועניין. זו אינה דמוקרטיה, וכאן יש מחלוקת מהותית, האם אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית
זאת אומרת, אתה לא דמוקרטי. זה בדיוק מה שאמרתי, לא שינית.
לא. אתה אמרת: אני מעדיף 15 שופטים מאשר 120 חברי כנסת.
לא, 120 אתה אמרת, אבל לא משנה.
אתה אומר: אני מבכר את בית המשפט על פני הכרעה דמוקרטית של הריבון, וזו אינה דמוקרטיה, ועל זה באמת אנשים הולכים לקלפי – להכריע בסוגיות מהותיות, האם אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית שבה העם הוא הריבון, או שאנחנו מדינת כל אזרחיה, שבה יצחק עמית ובהרב-מיארה הם הריבון. זאת שאלה שעליה הולכים לקלפי.
שאלה נוספת שהולכים עליה לקלפי היא האם התקשורת, שמתווכת את המציאות לאזרחי ישראל, תהיה תעמולתית, תישלט או בעצם תשלב ידיים יחד עם אותה מערכת מעוותת, ותמיד תאתרג אותה, ותמיד תאמר שלא משנה מה בג"ץ עושה, הוא צודק, ולא משנה מה בהרב-מיארה עושה, גם כשבג"ץ מגלגל אותה מהמדרגות, היא צודקת. על זה הולכים לקלפי, האם אנחנו רוצים כאן תקשורת תעמולה, או שאנחנו רוצים כאן תקשורת חופשית, תקשורת שבה פקידים ויועמ"שים לא יתערבו בתוכן, לא יתערבו במה לומר ואיך לומר, ואיפה לשדר ומתי לשדר, ואיך לעשות את זה.
כמה שיידרש, אני אעשה את הכול לטובת אזרחי ישראל - -
- - וכדי שהקואליציה תעשה את מה שהיא צריכה לעשות, כדי שהכרעת הריבון בקלפי תבוא לידי ביטוי בכנסת. ופתחתי ואמרתי שהיום הכנסת סוף-סוף התכנסה כדי לדון בדברים שבשבילם האזרחים הולכים לקלפי. בין היתר דיברתי על המשפט. והיום שלוש ועדות בכנסת התכנסו לדון בסוגיות תקשורת – גם ועדת השידורים, כמובן, והיום הייתה מהומה גדולה על זה שאנחנו עומדים לסיים את הליך החקיקה ומפצלים את החלק שיכול לחכות להמשך או לכנסת הבאה; גם ועדת הכלכלה, עם הרחבת שידורי הרדיו, שלא רק המדינה תשדר בכל הארץ את ערוצי התאגיד והתחנה הלא-חוקית גלי צה"ל, אז זה הרחבת מגוון שידורי הרדיו האזוריים המגזריים שיוכלו לשדר בכל הארץ – ותכף אני אספר לכם את הדוגמה שבג"ץ הוציא צו בלתי חוקי בעניין הזה; גם ועדת הכספים התכנסה כדי לדון בחוק תקציב התאגיד, להחזיר את התקציב של מיליארד שקל בשנה שאזרחי ישראל מממנים מכיסם, להחזיר אותו לפיקוח הכנסת, להחזיר אותו להכרעת הממשלה. הממשלה תקבע מה יהיה התקציב ולאן ילך, מהן מטרותיו, כי ככה זה בתקציב ציבורי.
אז שלוש ועדות היום בכנסת התכנסו לדון בדברים החשובים באמת. ואני אומר "סוף-סוף", כי הרבה זמן חוקים כאלה התעכבו כאן, גם בנושא התאגיד, גם בנושא הרדיו, גם בנושא הרייטינג, שזה נמצא בתוך חוק השידורים. כל הדברים האלה עכשיו מתקדמים. ואני מקווה מאוד שהממשלה הזו תמלא את ימיה, בעזרת השם, ונספיק לעשות בוודאי את חוק השידורים, שהוא ממש בישורת האחרונה, לפני קריאה שנייה ושלישית, וגם את שתי הצעות החוק האחרות שנדונו היום בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים.
אני רוצה לומר לכם, בג"ץ – כמה צווים בלתי חוקיים הוא מוציא בלא שניתנה לו סמכות בחוק. למשל, הזכרתי קודם את גל"צ, שגלי צה"ל היום משדרת באופן לא חוקי. הממשלה סגרה אותה, בג"ץ הוציא צו לא מנומק, ללא סמכות חוקית, לביטול החלטת הממשלה. למעשה הודעתי להם בגלי צה"ל, בריאיון האחרון שלי שם, בסוף פברואר, שהחל מ-1 במרץ התחנה לא חוקית, ואני לא יכול לעלות ולהתראיין בתחנה לא חוקית. ועל זה אני רוצה אומר לכם, אזרחי ישראל: אנחנו עוד נראה מי ייסגר קודם. זאת השאלה שבעצם נשארה עכשיו. בג"ץ עצר בצו ביניים את סגירת גלי צה"ל, אבל בעיניי השאלה האמיתית היא מי ייסגר קודם, בג"ץ או גל"צ? זאת השאלה שגם לגביה אזרחי ישראל יכריעו בקלפי. האם הם מוכנים שחבורת פורעי חוק בגלימות ימשיכו לפרוע חוק, ימשיכו לסכל את מדיניות הממשלה, או שהם ידרשו במפגיע מנבחרי הציבור שלהם: שימו סוף להפקרות הזו? לא יכול להיות שהעם הולך לקלפי ויצחק עמית הוא הריבון; לא יכול להיות שהעם הולך לקלפי ומיארה עושה מה שבא לה ומסכלת את כל החלטות הממשלה; לא יכול להיות שהעם הולך לקלפי, והכנסת מחוקקת חוקים וחוקי-יסוד, ויצחק עמית מחליט לבטל את החוקים האלה, הוא וחבריו. ולכן השאלה היא מי ייסגר קודם, בג"ץ או גל"צ? זו השאלה האמיתית.
ואני אומר: זה לא משנה מי יהיה ראשון, מה הסדר. שניהם בסופו של דבר יעברו להכרעת הריבון. אם הגולם שקם על יוצרו לא ידע לחזור למקומו הטבעי ולשרת את השירות הנכון והדמוקרטי שלו באיזון בין הרשויות, וימשיך לרמוס את העם ואת הכרעות העם באמצעות נבחריו, בסופו של דבר לא תהיה ברירה לבית הזה אלא להחזיר את הגולם הזה לעפרו, ולהקים כאן ערכאה שיפוטית חדשה, שסמכויותיה יוגדרו על ידי הכנסת, ששופטיה ייצגו את כל המגוון בעם ולא בשיטת חבר מביא חבר. וזה בסוף דבר שהוא בלתי נמנע, גם בג"ץ וגם גל"צ, שניהם, ולא משנה הסדר.
אני רוצה להסביר. אתן לכם לדוגמה את אחד הצווים. באמת, יש המון המון עתירות כנגדי בבג"ץ, כמעט כל דבר ששנוי במחלוקת במדיניות, שבשבילו אזרחי ישראל הולכים לקלפי – תקשורת, משפט, מינויים – הדברים החשובים באמת, שלהם יש משמעות, האם הצד הזה מושל או הצד הזה מושל – את כל הדברים האלה בג"ץ עוצר בהינף קולמוס, בלי שניתנה לו סמכות. ואני אתן דוגמה.
בוא אני אספר לך, חבר הכנסת קריב. כשהיינו באופוזיציה גם חשבתי ככה. באתי לראש הממשלה ואמרתי לו – אני הייתי נואם פה לילות, שעות ארוכות. אמרתי לראש הממשלה: אני צריך עזרה, אני לא מצליח להחזיק לילות לבנים אחד אחרי השני. הוא אמר לי: תסתכל למצלמה שיש מולך - -
- - תסתכל למצלמה, ותזכור שצופים בך רבבות מאזרחי ישראל. לא משנה מי נמצא כאן בבית הזה או לא נמצא, אני מדבר לאזרחי ישראל.
עזרת לי הרבה, בהחלט. נתתי דוגמה.
כן, בג"ץ. בתחילת מבצע עם כלביא התברר לי כשר התקשורת שיש פערי התרעה חמורים מאוד לציבורים גדולים במדינת ישראל, ואני אסביר במה מדובר. היום אתה מקבל את ההתרעות של פיקוד העורף על טילים, כל מיני התרעות, גם בצופר השכונתי; וגם אם אתה סגור בבית ומשמיע מוזיקה ולא שומע את הצופר, אתה מקבל התרעות בטלפון, באפליקציה, ברדיו, בטלוויזיה ובאתר של פיקוד העורף ובהודעות ובלא משנה מה, המון המון אפשרויות. יש שני ציבורים עיקריים בישראל שלא מקבלים את כל זה, את כל הטוב הזה. פיקוד העורף מפלה אותם לרעה, ממש אפליה לרעה חמורה, מאוד שגובלת בסיכון חיי אדם. אחד מהם זה הציבור החרדי שגר בצפון – רכסים, צפת, טבריה – כל מיני מקומות שבהם יש עשרות אלפי אנשים מהציבור החרדי, משפחות. ראשי הערים פנו אליי ואמרו לי: תעזור לנו להנגיש להם את ההתרעות. הצופר השכונתי זה הדבר היחיד שיש להם. יש להם טלפונים כשרים, הם לא מקבלים התרעות מתפרצות; אין להם רדיו, הם לא מאזינים לרדיו שהוא לא חרדי, והרדיו החרדי, קול חי וקול ברמה, לא משדר בצפון; אין להם טלוויזיה, אין להם אינטרנט. תעזרו לנו להנגיש להם עוד יכולת לקבל התרעה.
בדקנו את זה אצל גורמי המקצוע במשרד, והגענו להחלטה שאפשר לתת לערוצים החרדיים לשדר בצפון בתקופת חירום. הבאנו את ההחלטה. הייעוץ המשפטי גלגל אותנו מכאן לשם, מסמכות כזאת לסמכות אחרת. בסופו של דבר אמרו לנו: דרך המלך – לכו לרשות השנייה. הלכנו לרשות השנייה, שם הייעוץ המשפטי גם התנגד, אבל הרשות השנייה קיבלה החלטה לאפשר. מבצע עם כלביא – הערוצים החרדיים שידרו בצפון. ולא רק החרדיים בצפון, גם בפזורה הבדואית בדרום, ששם אין כיסוי מספיק של קליטה סלולרית ולמעשה קורית אותה בעיה – הערוצים הערביים, רדיו א-שמס ורדיו נאס, אפשרנו להם לשדר בדרום, והם שידרו בדרום, כי אין ערוצים בערבית מהערוצים המגזריים שמשדרים בדרום. ככה היה בעם כלביא.
במבצע שאגת הארי, שוב, ביום שבת התחיל המבצע, ובמוצאי שבת כינסנו הערכת מצב בחמ"ל של משרד התקשורת, ודרשתי מממלא מקום מנכ"ל הרשות השנייה להביא את ההחלטה, שוב, בפני הרשות השנייה בדחיפות. סיכון חיי אדם. הלך המנכ"ל, הגיש את הבקשה שלי לרשות השנייה מייד למוחרת בצוהריים. ביום ראשון הרשות השנייה התכנסה וקיבלה החלטה לאפשר גם במבצע הזה, כל עוד נמשך מצב החירום המיוחד בעורף, לערוצים החרדיים לשדר בצפון ולערבים לשדר בדרום. גם אז הייתה התנגדות, הוגשו בג"צים.
אז הגיעה הפסקת האש. הגיעה הפסקת האש, ובייעוץ המשפטי לממשלה הפעילו מה שנקרא לחץ פיזי מתון על פיקוד העורף – למה צריך? כן צריך, איך צריך, תסבירו לנו בדיוק מה הפערים. פיקוד העורף חטף רגליים קרות, והוציא מסמך לייעוץ המשפטי לממשלה ואמר: אין צורך, בגלל שאנחנו בהפסקת אש, ההתרעות המתפרצות – כבר אין צורך בהן. למרות שאין לך – טלפון כשר – אתה לא צריך התרעה מתפרצת כי אנחנו בהפסקת אש. באתי ואמרתי לפיקוד העורף וגם לבג"ץ, ולא רצו לתת לי להיות משיב. שתבין, אדוני יושב-הראש, לא רצו לתת לי להיות משיב בעתירה הזאת לבג"ץ. אמרו לי: אתה לא קיבלת את ההחלטה בכלל, זו הרשות השנייה וזו ועדת התדרים שאפשרה את זה. ולא משנה כמה זעקתי ואמרתי, ושלחתי בפקס את העמדה שלי, את העמדה של יושב-ראש ועדת התדרים, שגם לו לא נתנו להציג את העמדה שלו בבג"ץ. הייעוץ המשפטי לממשלה אמר: לא, לא, לא, לא משנה מה העמדה המקצועית שלך, אנחנו מייצגים אותך ואנחנו נייצג נגדך.
שלחתי בפקס ודרך שליחים, פיזית, להגיש את העמדה שלו לבג"ץ, כי לא נתנו לי להיות משיב. והעמדה הייתה, לא יכול להיות שאתם אומרים דבר כזה, יש פערי התרעות, לא רק בהתרעות מקדימות, בצפון יש עדיין ירי טילים, לא מאיראן, אבל מחיזבאללה. יש פערי התרעה בזה שאין לך ברדיו ואין לך בטלוויזיה ואין לך באפליקציות, ואין לך דרך לתת הדרכה לציבור, זו חובה. אדוני יושב- הראש, ממש קשה לי ככה.
באנו והצגנו לפני בג"ץ את העמדה של יושב-ראש ועדת התדרים ואת העמדה שלי, שיש פערי התרעה חמורים, זה גובל בסיכון חיי אדם, כי אין דרך להדריך את הציבור, רק דרך הצופר השכונתי. תאר לך, משפחות חרדיות שהדרך היחידה – אני לא יכול.
באנו והצגנו לפני בג"ץ – לא נתנו לנו להציג באופן ישיר, אז דאגנו להעביר מסמכים לבג"ץ בדרכים לא דרכים – שיש עדיין פערי התרעה מאוד חמורים שגובלים בסיכון חיי אדם. ובכל זאת, בג"ץ הורה להקפיא את ההחלטה של הרשות השנייה ולעצור את השידורים.
שלום וברכה, אדוני היושב-הראש. למרות העמדה המקצועית שדאגנו להעביר לבג"ץ, בג"ץ החליט להקפיא את הוראת הרשות השנייה בהינף קולמוס, בלי לנמק, בלי להסביר מדוע, בגלל שפיקוד העורף אמר שלא צריך התרעות מקדימות כי יש הפסקת אש, כל יתר הפערים לא עניינו את בג"ץ. ואני כשר התקשורת לא מוכן. מכיוון שלבג"ץ יש רק סמכות שהוא נותן לעצמו, והאחריות עליי, פניתי לאפיק אחר בחוק. יש את סעיף 13א לחוק התקשורת, שאומר שהשר, בהסכמת ראש אגף תקשוב, רשאי לתת הנחיות. וזה מה שעשיתי, הוצאתי הנחיות לערוצים החרדיים, הערביים והרוסיים לשדר כל עוד יש מצב חירום מיוחד בעורף.
עכשיו תקשיבו מה קרה. אני לא משיב לעתירה, גיל לימון לא נתן לי להיות משיב כדי שאני לא אקבל ייצוג נפרד. ובג"ץ – המשפטנים שביניכם יזדעזעו מזה – הוציא צו, ביטל והקפיא למעשה את ההנחיה שלי. צו – כאשר לא נתנו לשר, הוא לא משיב לעתירה, לא קיבל את יומו בבית המשפט, ובג"ץ החליט לעשות ככל העולה על רוחו ולעצור ולבטל, להקפיא את ההנחיה של שר התקשורת. למעשה לפני כשבוע וחצי, ביום שישי, פסקו השידורים של התחנות החרדיות בצפון ושל התחנות הערביות בדרום. ובג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה הלעומתי, שייצג נגדנו, ופיקוד העורף, שלא הסכים לקחת אחריות על זה, מסכנים בכל רגע נתון עכשיו – ברגעים אלו יש ציבור גדול בצפון ובדרום שההתרעה היחידה שהם יכולים לקבל זה רק דרך הצופר השכונתי.
בהמשך לזה, זימנתי את פיקוד העורף אליי לדיון בלשכה. הגיעו אליי נציגים מפיקוד העורף, מאגף תקשוב, מרשות החירום הלאומית, ואמרתי להם: יש לי אליכם שתי שאלות פשוטות. מה עושים, מהן ההתרעות שאתם מספקים לנהג שנוהג בכבישי הצפון והוא נהג חרדי, או נהג ערבי שנוהג בכבישי הפזורה הבדואית ואין שם כיסוי ואין לו רדיו להאזין, כי לא קולטים שם את רדיו אל-שמס ורדיו נאס? זה אחד. ושתיים, מה אתם עושים עם תושב כזה בצפון או בדרום שנמצא בבית, הבית סגור, המזגן דולק, או שם מוזיקה כי אין לו רדיו ואין לו טלוויזיה, והוא לא שומע את הצופר השכונתי? אני אומר לכם, התשובות שלהם היו פשוט חרפה, הם לא ידעו לענות. ענו לי: אז שיקשיבו לרדיו מורשת. אמרתי להם: אבל אתם לא מבינים, ציבור חרדי לא מאזין לרדיו מורשת, יש שם שירת נשים, יש שם דברים שהם לא לפי אורח חייו. מה, אם חרדי רוצה להאזין רק לרדיו חרדי ואין דרך אחרת, לא תיתנו לו? לא הייתה תשובה. יצאו משם מהדיון והבטיחו לחזור לברר ולבחון את הפערים שהצגנו בפניהם.
גורמי המקצוע, רשות החירום הלאומית – היו איתנו. אגף תקשוב הודיע לנו באותו דיון שהסכמת ראש אגף תקשוב בתוקף. ורק פיקוד העורף, שהגיע עם יועצת משפטית לפגישה הזו – לאחר יומיים מפקד פיקוד העורף הוציא מכתב, שוב פעם, לבקשת הייעוץ המשפטי לממשלה, וקבע שמבחינתו הכול טוב, אין פערים. מתעלמים לגמרי מהמציאות בשטח.
כתבתי מכתב מאוד חריף לשר הביטחון בעניין הזה, וקראתי לו לקרוא לסדר את מפקד פיקוד העורף על זה שגם בתוך פיקוד העורף שולטת היועצת המשפטית המודחת לממשלה. ברור שכל זה מגיע בלחצים מהייעוץ המשפטי לממשלה, שבסופו של דבר מפעילים לחצים על היועצים המשפטיים כי הם לא רוצים לתת לכלי תקשורת שמזוהים עם הימין להרחיב את הקולות, להרחיב את השידורים שלהם, גם אם מדובר בזמן מלחמה, גם אם מדובר רק לצורך מצב חירום מיוחד בעורף.
הדבר הזה הוא שערורייה שאין כמוה. בג"ץ, שמוציא צו ביניים או צו ארעי, לא משנה איך הוא קורא לזה, כאשר שר התקשורת בכלל לא משיב לעתירה. הגשתי נגדם, נגד אותם שופטים, תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים, שיפעל בחומרה, שימצה את הדין עם שופטים שמוציאים צו ללא סמכות, למי שלא היה משיב לעתירה ולא זכה להציג את עמדתו בפני בית המשפט. הדברים האלה, זה רק אחד מני אלף. דוגמה אחת שהיא מאוד חמורה, שגובלת בפגיעה בחיי אדם שמעורבים בה הייעוץ המשפטי לממשלה, המושחת, מעורבים בה פורעי חוק מבג"ץ, ומעורב פיקוד העורף, שלצערי שר הביטחון לא מחזיק את הפקידים שלו קצר, שיבינו שהם לא שפוטים של הייעוץ המשפטי לממשלה.
וכל זה – בשעות אלו יש פערי התרעה. חרדים בצפון, הדבר היחיד שיש להם זה צופר שכונתי. כל יתר אזרחי ישראל, יש להם צופר, יש להם אפליקציה, יש להם אינטרנט, יש להם טלוויזיה, יש להם רדיו. החרדים בצפון, הערבים בדרום, בפזורה הבדואית, שאין להם כיסוי, לא זכאים כמו כל אזרחי ישראל לכל הדברים האלה, לא זכאים להדרכות של הפיקוד. אתם יודעים מה ענו לי פיקוד העורף כשאמרתי להם: איך אתם מעבירים הדרכות לציבור הזה? השר אליהו, אתה יכול לנחש איך פיקוד העורף מעביר הדרכות לחרדים בצפון ולפזורה הבדואית בדרום, שאין להם כלום חוץ מצופר? פשקווילים, זאת התשובה של פיקוד העורף. אנחנו מעבירים להם הדרכות בפשקווילים. לדיון שם עלה בזום ראש העיר טבריה, אמר להם: אתם עושים צחוק, מה זה פשקווילים? אין לנו דרך להגיע לעשרות אלפי תושבים שאין דרך לתקשר איתם, לא מקבלים סמ"ס, לא ווטסאפ, לא הודעות מתפרצות, לא אינטרנט. אין לנו דרך, הרדיו עוזר לנו. כלום, ראש בקיר. זה ייעוץ משפטי שלוקח לעצמו את הסמכות ומשאיר את האחריות עלינו, ואת הדבר הזה אנחנו חייבים לתקן.
את הדבר הזה אנחנו חייבים לתקן, כי אנחנו לא יכולים להביט בעיניהם של – אני כבר לא יכול להביט בעיניים של אזרחי ישראל ולומר להם שעשינו הכול, כי אנחנו לא עושים הכול. כי עדיין יש חבורה של פורעי חוק שלוקחת לעצמם סמכויות לא להם, שעושים מה שבא להם, מבטלים חוקי כנסת, מבטלים חוקי-יסוד, מבטלים החלטות ממשלה, מסכנים חיי אדם רק כדי שלא ניתן לתקשורת הימין, חלילה, אפילו לצורך מצב חירום מיוחד בעורף, לשדר ולהרחיב את השידורים שלה. והדבר הזה בסוף יעלה בחיי אדם. וראינו את זה, ראינו את הפרימטר בעזה, וראינו את אי-הריסת בתי מחבלים, וראינו הרבה החלטות שיפוטיות שגרמו בסופו של דבר לסיכון חיי אדם ולפגיעה בחיי אדם. וזאת דוגמה אחת של צווים לא חוקיים של פורעי חוק שעושים ככל העולה על רוחם.
אני בדיוק מדבר על זה, על מה שקורה בצפון.
ושבג"ץ, בגלל שהייעוץ המשפטי לממשלה, לא מאפשרים - - -
בדיוק אני מדבר על מה שקורה בצפון, כשבג"ץ, הייעוץ המשפטי לממשלה, פיקוד העורף ושר הביטחון, שלא לוקח את זה לתשומת ליבו – תושבים שם לא זוכים לשום התרעה חוץ מהצופר השכונתי, לא זוכים להדרכות. אותו דבר בפזורה הבדואית בדרום. על הדברים האלה אנחנו חייבים תשובות לאזרחי ישראל. הסמכות בידיים שלנו והסמכות אצלנו ולא אצלם, למרות שהם מנסים לקחת את הסמכות אליהם. את הדבר הזה אנחנו חייבים, חייבים לתקן, שנוכל להישיר מבט לאזרחי ישראל ולומר להם: אנחנו נתקן, אנחנו נחזיר לידיים שלכם את ההכרעה, אנחנו נחזיר לכם את הקול שלכם. אלו שמנסים לרמוס אתכם עכשיו עם צווים בלתי חוקיים יעשו את זה גם בבחירות. הם מנסים לדכא את ההצבעה שלכם כדי שתחשבו שאין טעם ללכת לקלפי, אבל תדעו שלא כך הם פני הדברים.
שר המשפטים עשה מהלכים גדולים, הכין את התשתית, תשתית משמעותית מאוד לשינוי. ואנחנו משנים, ואנחנו מפרקים את מעוזי השמאל לבנה אחר לבנה, במשפט, בתקשורת, באקדמיה, בתרבות, כל המקומות שחשבתם שהם של אבא ואימא שלכם – אנחנו מראים לכם שזה לא ככה. יש לנו ראש שב"כ חדש וראש מוסד חדש, ויש לנו מינויים שאנחנו מצליחים, יושב-ראש כבלים ולוויין, רשות שנייה – אומנם עכשיו שוב פעם בצו בלתי חוקי של בג"ץ – בג"ץ החזיר את הרשות השנייה שמינתה הממשלה הקודמת בהינף קולמוס, בלי דיון, בלי הנמקות.
בלי דיון, בלי הנמקות, בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה לעומתי לממשלה, עושה ככל העולה על רוחו. ואת הדבר הזה אנחנו חייבים, חייבים לתקן, ובעזרת השם אנחנו גם נתקן. אנחנו בעיצומה של החזרת העטרה ליושנה, החזרת השלטון לעם.
הבחירות האלה, הבחירות הקרובות, בעיניי, יהיו אספה מכוננת חדשה של מדינת ישראל, שבה העם ילך לקלפי ויאמר את דברו – האם אנחנו רוצים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית או שאנחנו רוצים מדינת כל אזרחיה; האם העם הוא הריבון או האם בג"ץ ומיארה הם הריבון; האם אנחנו כאן מקדשים את הערכים של מורשת ישראל או שאנחנו מחללים את מורשת ישראל. אלה הדברים שהעם הזה ילך לקלפי ויאמר את דברו. ואני מבטיח לעם שלנו שבעזרת השם הדברים האלה ישתנו. אנחנו משנים אותם עכשיו ברפורמת השידורים.
אתם יכולים לראות את המלחמות של הייעוץ המשפטי מכל הכיוונים, לא משנה איפה – ממשלה, רשות אסדרה, כל גופי השמאל שיש להם היום מונופול על התודעה. אנחנו רואים את המאבק להשאיר את התאגיד עם תעמולה על חשבוננו. אנחנו רואים את המאבק לא לאפשר לערוצי הרדיו לשדר בכל הארץ. אנחנו רואים את פרפורי הגסיסה, את ההשתוללות הזאת משולחת הרסן כשהם מבינים שאנחנו מנצחים, כשהם מבינים שאנחנו משנים, משנים לטובה את פני התקשורת, את פני מערכת המשפט, את כל מה שאתם מנסים להמשיך – לאחוז בקרנות המזבח באופן לא דמוקרטי, לבטל כאן הכרעות של העם. אנחנו מתקנים, ואנחנו נמשיך לתקן בעזרת השם בממשלה הבאה, וגם מה שנספיק בממשלה הזאת כמובן, בתקווה שהיא תמלא את ימיה. וגם אם לא, יש לנו שבועיים-שלושה כנראה להשלים כמה דברים חשובים שאתם מאוד לא רוצים.
יצאנו מחג השבועות בסוף השבוע הזה, ושמעתי פעם שבחג שבועות אין מצווה מעשית מיוחדת. יש מצווה מעשית מיוחדת בסוכות – מצוות סוכה, בפסח יש מצה. בשבועות זה כביכול כמו שבת, כמו יום שבתון רגיל בלי מצווה מיוחדת, יום מתן תורה. והתשובה לשאלה למה זה ככה היא בגלל שהמצוות האחרות, שימו לב – בסוכות, במוצאי סוכות אנחנו מקפלים את הסוכה, שמים אותה בבוידם עד לשנה הבאה. במוצאי חג הפסח אנחנו מעלים את כלי הפסח לארון למעלה ומשאירים אותם שם עד לשנה הבאה. בשבועות אנחנו צריכים להיזהר לא להיות כמו הרפורמים, לא לקחת את התורה ולשים אותה בארון למעלה עד לשנה הבאה. לכן שבועות זה לא מצווה מיוחדת, זה דבר שמלווה אותנו לאורך כל השנה.
נורא חם פה, אדוני היושב-ראש. מחממים פה את החדר כדי שיהיה לי קשה לדבר.
אמר רבי סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. התורה שלנו – שיש כאלו שמנסים לקעקע אותה, יש כאלו שמנסים לפגוע דווקא באלו שתורתם אומנותם כדי לסכסך בין הציבור החרדי לבין יתר המרכיבים השותפים הטבעיים שלו, ואני יודע שזה לא יעלה בידם. אני יודע שזה לא יעלה בידם כי אני רואה את מה שאתם שמתם בראשכם. אני רואה ששמתם בראשכם כאלו שמנגחים ונאבקים בתורה ובלומדיה. שמתם בראשכם אחד שהוא הנוכל הגדול של כל הזמנים בדמוקרטיות המערביות, שהונה ורימה את בוחריו.
3,364 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.