קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
דדי ברנע, ראש המוסד, מתייצב בפני הוועדה למינוי בכירים, אומר את הדברים הבאים, ולא הייתם יודעים את הדברים שאני אומרת אם ראש הממשלה לא היה עושה שימוש בסמכות הבלעדית שלו, ומורה לחשוף את כל החומרים של ועדת הבכירים. ובכן, דדי ברנע, בהתייחס לרומן גופמן, אומר לוועדה את הדברים הבאים: אין לי שמץ של מושג, באירוע המדובר, אותה הפעלת סוכן. אין לו שמץ של מושג. הדבר היחיד שהוא יודע – הוא שאל את הרמטכ"ל זמיר מה העונש שקיבל האלוף גופמן. הוא קיבל הערה אישית, אמר לו הרמטכ"ל, כל כך קטנה, שאפילו לא נכנסה לתיק שלו. לא ייאמן. וזה לא הפריע לו, לדדי ברנע, ראש המוסד – לפני שהוא ידע שראש הממשלה יחשוף את החומרים האלה – לשלוח מכתב, מכתב נגד המינוי של האלוף גופמן להיות ראש המוסד. לא ייאמן. ובמכתב הזה הוא אומר שהאלוף גופמן, אלוף בישראל, עבר קווים אדומים, לא פחות ולא יותר. איך הוא התנהג, מה הוא עשה. הוא אומר את זה במקביל לדברים ההפוכים שהוא אמר בוועדה למינוי בכירים.
תקשיבו, אני יושבת בבג"ץ, שומעת את הדברים האלה ומתפלצת. ראש מוסד. עכשיו, אני באתי לבג"ץ, קראתי את כל החומרים. ברגע שראש הממשלה התיר אותם והפך אותם לבלמ"סים, קראתי הכול. מה עוד קראתי? שבפני הוועדה למינוי התייצב גם הרמטכ"ל זמיר. הרמטכ"ל זמיר אומר על האלוף רומן גופמן שהוא קורץ מחומר של רמט"כלים, ושאם הוא היה נשאר בצבא, אפשר לצפות שהוא היה מתמנה להיות רמטכ"ל. אבל לא, ראש מוסד – זה היועמ"שית מיארה לא רוצה, וגם דדי ברנע לא רוצה, וזה עובר מתחת לקו הרדאר של כולם, העובדה שראשי מערכות הביון בישראל, גם רונן בר וגם דדי ברנע, הם יחליטו מי יהיה. המיליה שלהם, משלהם. הוא לא היה במוסד. ואללה? למה דגן היה במוסד לפני שהוא מונה להיות ראש המוסד? מה הולך פה? אני באמת שואלת מה הולך פה. ומה מדהים? תראו את התחבולנות של שופטי בג"ץ – עכשיו, אם לא הייתי עורכת דין, לא הייתי יודעת לספר לכם. כשהוגשה עתירה נגד המינוי של האלוף רומן גופמן – יו"ר הקואליציה, תגיד לי, אם אני צריכה להזדרז, להאט.
אה, יופי. מכל מקום, כשהוגשה העתירה נגד המינוי של האלוף רומן גופמן, הוגשה בקשה לצו על תנאי. הבקשה נדחתה, לא היה צו על תנאי. זאת אומרת שהאלוף רומן גופמן הוא ראש המוסד. אנחנו מגיעים לדיון, ודפנה ברק ארז פונה למי שמייצג את גופמן ואומרת לו: אתה מסכים שנשנה את סדרי הדיון כאילו יש צו על תנאי? רק כדי שתבינו שהמשמעות של זה היא שיהיה צו על תנאי. אז אני ישר אומרת מהקהל: לא, לא, לא, לא, לא, לא להסכים. ואז עורך הדין מתנגד. והמשמעות היא שרומן גופמן הוא ראש המוסד, כי אין צו על תנאי ולא ניתן צו על תנאי, ונגמרו הימים האלה שמישהו יכול ללעוג מעל הראש שלנו בלי שנראה ובלי שנתייחס לדברים.
442 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.