ניסיון בולשביקי לסתימת פיות תקשורתית ולפגיעה בחופש הביטוי של ערוץ 14

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנים האחרונות קרה משהו שהרבה מאוד אנשים במערכת הישנה של התקשורת לא יודעים איך להתמודד איתו. פתאום אנו חוזים בעיתונאים אמיצים, שלא מפחדים לומר את דעתם בגלוי, לא מתנצלים, אינם מיישרים קו, לא מדברים רק לפי מה שמקובל באולפנים מסוימים בתל אביב או בנווה אילן. ופתאום מיליוני אזרחים בישראל שומעים בטלוויזיה גם את עצמם; את מה שהם חשבו על המערכת – על מערכת המשפט, על התקשורת, על שלל נושאים שקשורים למדינה האהובה שלנו.

אנשים שהרגישו במשך שנים שאין להם ייצוג, שאין מי שמדבר בשמם, שאין מי שמעז לומר את מה שהם חושבים פעמים רבות כשזה היה המובן מאליו. דברים שנשמעו פעם רק סביב שולחן השבת, במילואים או בעבודה, פתאום הודהדו דרך אמצעי תקשורת. קול שלא היו בו פחד או מורא מלבד מורא שמיים. כן, זה קולו של ערוץ 14, וזה מפריע מאוד למי שהיה רגיל במשך שנים לשלוט כמעט באופן מוחלט בשיח הציבורי. אז במקום להתמודד עם הביקורת, במקום לנהל דיון ענייני, אנו חוזים שוב בניסיון להשתמש בגופי האכיפה כדי להפחיד ולסתום את הפיות של רבים רבים במדינת ישראל.

ההחלטה של היועמ"שית, באמצעות אח"מ, שכפוף לה, לפתוח בבדיקה נגד עיתונאי ערוץ 14 עקב התבטאויות נגד מערכת המשפט היא דבר חמור מאוד. יועמ"שית מודחת, בואי אגלה לך סוד: בדמוקרטיה מותר לבקר את הממשלה, אבל גם מותר לבקר את בית המשפט, מותר לבקר את הפרקליטות, וכן, כן, אפילו מותר לבקר את השופטים. ומותר גם לומר בצורה חריפה שהמערכת איבדה את האמון הציבורי. חופש הביטוי אינו יכול להיות שמור רק לצד אחד במפה הפוליטית, והצביעות כאן בולטת במיוחד, כי כשאנשי תקשורת ואנשי ציבור מהשמאל קראו לסרבנות, למרי אזרחי, לפגיעה בממשלה נבחרת ולשרוף את המדינה, הסבירו לנו שזה חלק מחופש הביטוי. כשקראו להשבתת המדינה, כשאיימו באנרכיה, כשניסו להפעיל לחץ בלתי פוסק על הממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית, שמענו הסברים מלומדים על כך שאין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי. אבל כשעיתונאים מהימין מותחים ביקורת חריפה ככל שתהיה על מערכת המשפט, פתאום יש בדיקות וחקירות.

הציבור בישראל כבר רואה לכם. הוא רואה שיש מי שמותר להם להגיד הכול, ויש מי שמנסים לסמן אותם ולסתום להם את הפה. הוא רואה את האכיפה הבררנית; הוא רואה את היחס השונה לפי עמדה פוליטית, וזה פוגע באמון הציבור לא פחות מכל ביקורת שנאמרת באולפן טלוויזיה. אני אומרת כאן בצורה ברורה: אסור שאח"מ והפרקליטות יהפכו לכלי פוליטי אופוזיציוני. אסור להשתמש באכיפה כדי להרתיע עיתונאים בגלל הדעות שלהם, כי מי שמאמין באמת בדמוקרטיה צריך להגן על דעות, גם כאלו שלא נוח לו לשמוע. והדבר הכי חשוב ומעודד הוא שהניסיון הזה לא יעבוד. הציבור בישראל כבר לא מוכן לשתוק ולא מוכן שיחליטו עבורו איזה קול לגיטימי ואיזה קול צריך להשתיק.

ולכם, חבריי בערוץ 14, אני אומרת: כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. אתם עושים עבודת קודש, והבדיקה או החקירה הזאת מראה שאתם נוגעים בנקודת אמת מאוד כואבת, ואסור לכם להרפות ממנה, למען כולנו, למען מדינתנו האהובה. תודה רבה.