כישלון מערכת החינוך הממלכתי במקצועות הליבה והאפליה המשפטית נגד הציבור החרדי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, השרה הייתה פה?

חברי הכנסת, אני עומד כאן היום, ומבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת את ההצעה: כישלון מערכת החינוך הממלכתי במקצועות הליבה והאפליה המשפטית נגד הציבור החרדי. אבל לפני שאיכנס לנתונים המבהילים שפורסמו רק השבוע, אני רוצה לקחת אתכם, חברי הכנסת, למסע קצר, לזמן הזה, 24 שנים לאחור, שנת 2002 למניינם, מה שזכור לרבים כעידן גזרות נתניהו. הכנסת אישרה אז את חוק תוכנית החירום הכלכלית, והממשלה דאז ביקשה להחזיר בדלת האחורית את האפליה וקבעה מנגנון קיצוץ דרקוני בקצבאות הילדים: משפחות ששירתו בצבא יספגו קיצוץ של 4% בלבד, ואילו משפחות שלא שירתו בצבא, כלומר משפחות ערביות ומשפחות חרדיות, יספגו קיצוץ אכזרי של 24%, פי שישה.

כולנו זוכרים את הסערה הציבורית. ארגוני זכויות אזרח עתרו. חברי כנסת הערבים זעקו. ואז התייצב, אדוני היושב-ראש, נשיא בית המשפט העליון דאז השופט אהרן ברק, ובראש הרכב שופטים הוציא צו ביניים שהקפיא את הקיצוץ המפלה. בג"ץ נבהל מהקשיים החוקתיים והעביר את הדיון להרכב מורחב של 13 שופטים. ד"ר יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד אמר אז מילים שראוי להזכיר אותן היום: זה חוק מעוות לחלוטין, הוא אומר. אין דבר כזה שאתה מתגמל או מעניש ילד לפי מעשה הוריו. צריך לקוות שבג"ץ ינקה את הלכלוך שהותירה הכנסת. ובאמת, כעבור זמן מה, כשהממשלה והאוצר הבינו שאין להם שום סיכוי חוקתי להגן על האפליה הבוטה הזו בבג"ץ, הם נסוגו. שר האוצר דאז בנימין נתניהו נאלץ לבטל את האפליה הדיפרנציאלית ולעבור לקיצוץ רוחבי ואחיד.

מכובדי היושב-ראש, למה אני מזכיר את זה היום? כי אז, כשזה נגע לילדים ערבים וחרדים וקצבאות הילדים, מערכת המשפט רצתה להגן על עקרון השוויון. בג"ץ הזדעזע מהרעיון שמענישים ילד בגלל שאבא שלו לא שירת בצבא. והינה, הגלגל מסתובב, והמסכה של אבירי השוויון והצדק מוסרת בבושת פנים. היום אותה מערכת משפט בדיוק, באמצעות הייעוץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון, גוזרת קיצוצים דרקוניים וחסרי תקדים על תקציבי החינוך של ילדי ישראל החרדים. ומה התירוץ שלהם היום, מה עלה התאנה המשפטי המלומד? החינוך החרדי אינו מלמד מקצועות ליבה ברמה מספקת, ותקציב ציבורי מחייב הכשרה לשוק העבודה. ממש, זה יופי של דברים, זה דיבור משפטי גבוה ודואג.

אבל אז מגיעים דוחות האמת, דוחות הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, ראמ"ה, שנחשפו רק השבוע בחדשות 12, ומפוצצים את בועת הצביעות הזו לחלוטין. הנתונים הרשמיים של המדינה מראים קריסה מערכתית מוחלטת במערכת החינוך הממלכתית – מערכת החינוך הזו, שמקבלת עשרות מיליארדים, זו שמתוקצבת ברוחב לב שנה אחרי שנה. ותקשיבו טוב לנתונים: רק 3%, רק 3%, אני חוזר, 3% בלבד מתלמידי כיתה ט' במערכת הממלכתית עומדים בדרישות תוכנית הלימודים במקצוע המדעים; 81% מהתלמידים בחינוך הכללי אפילו לא מתקרבים לסף המינימלי; ובאנגלית רק 22% משיגים את הרמה הנדרשת. מורה לאנגלית אומרת בגילוי לב: אנחנו מורידים את הרמה כדי שכולם יוכלו להגיד שיש להם חמש יחידות באנגלית בתעודה. כשמסיימים חמש יחידות אנגלית בישראל, לא יודעים אנגלית. תעודות סרק. מצג שווא.

חברי הכנסת, זה פרדוקס זועק לשמיים. זוהי סדום בהתגלמותה, מדינה שהמשפטנים מחייבים לפעול עם חוקי סדום. המדינה מציגה סטנדרט חינוכי מזעזע, שבו 97% מתלמידיה שלה נכשלים, ובאותה נשימה ממש משתמשים המשפטנים באותו סטנדרט כדי להצדיק שוד תקציבי ואפליה נגד ילדים חרדים. קובעים קריטריון שאף אחד לא עומד בו, ואז מפעילים אותו באופן סלקטיבי ופוליטי רק נגד הציבור החרדי.

ואז אני יכול לשאול: איפה היועצת המשפטית לממשלה? איפה שופטי בג"ץ? לפי אותו היגיון משפטי עקום שאתם בבית המשפט הפעלתם נגד הילדים החרדים, ושוללים תקציבי חינוך של החרדים, הייתם צריכים להורות מייד, למוחרת בבוקר, עם פרסום התוצאות העגומות של ראמ"ה, על קיצוץ מיידי, טוטלי, דרקוני, בתקציבי החינוך החילוני הכללי. הרי גם הם לא לומדים ליבה ברמה המספקת, הם נכשלים ב-97%. אבל זה לא קרה, זה לא קורה וכנראה שזה לא יקרה לעולם, והחינוך הממלכתי ימשיך לקבל עשרות מיליארדים, גם אם זה כישלון אחד גדול, והילד חרדי, ימשיכו להעניש אותו. אז מתברר שאין כאן דאגה לאיכות חינוכית, אין כאן דאגה לשוק העבודה. הליבה היא לא מטרה, היא תירוץ. זה נשק פוליטי ממוקד להרעבת ילדים חרדים.

אני קורא מכאן לממשלה ולכנסת: הנתונים האלה הם ראיה חותכת לאפליה משפטית ושלטונית. כשיש מערכת שמנצלת את הכלי המינהלי והמשפטי כדי לרמוס מיעוט על בסיס קריטריון שהיא עצמה נכשלת בו, היא מאבדת את התוקף המוסרי שלה. הגיעה העת להפסיק את מחול הצביעות הזה, להפסיק את הפגיעה בילדי ישראל החרדים ולהחזיר את הצדק והשוויון האמיתי.

אדוני היושב-ראש, לפני סיום, כשמדינת ישראל הוקמה, מסמכי האו"ם וההחלטות הבין-לאומיות שליוו את כינונה של המדינה שריינו בצורה מפורשת ובלתי ניתנת לערעור את זכויות החינוך של המיעוט הערבי שיהיה במדינת היהודים. המדינה, המדינה של היהודים, הוזהרה על ידי האו"ם שהיא מחויבת לשמור על האוטונומיה החינוכית של הערבים כדי לקבל אז את הלגיטימציה הבין-לאומית. ראשי היהדות החרדית אז לא העלו בדעתם, גם בחלומות השחורים ביותר שלהם, שכעבור כמה עשרות שנים דווקא המיעוט החרדי במדינה יהיה זה שיירדף בצורה כה אכזרית וממוסדת על ידי שלטונות המשפט, שדווקא הילד החרדי יהפוך לבן ערובה וליעד לנישול זכויות. ולמה? למה לא חששנו אז? כי אז קיבלנו הבטחות מבן-גוריון, ממשה שרת, ולא חלמנו שעלינו לשריין בהחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר משפט כמו של הערבים – להבטיח את הצרכים של המיעוט החרדי במדינה שבשלטון יהודים.

ואני אומר כאן, מעל הבמה הזו, בצורה הברורה ביותר: מקרבים אותנו בצעדי ענק למצב חסר תקדים, שבו הציבור החרדי, שמונה היום, לפני ארבע שנים, קרוב למיליון נפש מעל גיל 18, חוץ מילדים ואלה שמתחת לגיל 18 – אנחנו מגיעים למצב חסר תקדים שבו הציבור החרדי הגדול הזה יידרש לבקש הגנה בין-לאומית. אם הממסד המשפטי שולט במדינת ישראל ומסרב להגן על הילדים שלנו, אם מערכת המשפט הישראלית הופכת לכלי שרת לרדיפת מיעוט דתי, אל תתפלאו, אל תתפלאו אם תראו פנייה למוסדות הבין-לאומיים כדי שיגנו על הזכות הבסיסית של ילד מהמיעוט החרדי שבתוך היהודים שרוצה ללמוד תורה פה בארץ ישראל. ולכן אני חושב שהכנסת צריכה לדון בנושא החשוב הזה. תודה רבה.