עיקול כספים המופקדים לאסירים לרכישת מוצרים בקנטינות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. אדוני היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת אבוטבול על השאילתה, שצריך לומר שהיא המשך לשאילתה שהוגשה ונענתה בשעתה בעניין מקרה פרטני כזה. חבר הכנסת אבוטבול, אני אומר באופן רוחבי לגבי העניין הזה: יש כאן בהחלט שאלה מורכבת, שאנחנו בוחנים אותה, ואני אסביר את המורכבות שלה. קודם כול, באופן עקרוני הצרכים של אסיר מסופקים על ידי שירות בתי הסוהר. כלומר אין כאן מצב שאסיר תלוי בכך למחייתו, כדי שלא יהיה רעב או דברים מהסוג הזה. זו החובה של שירות בתי הסוהר שהוא יקבל את המזון שמגיע לו וכו'. הדבר הזה כמובן כולל מזון, ביגוד וכל דבר אחר.

אבל נשאלת השאלה מה קורה באשר לכספים שהאסיר רוצה שיופקדו עבורו, בין ממקורותיו שלו ובין ממקורות אחרים, לטובת היכולת שלו לקנות מוצרים נוספים שלא מסופקים על ידי שירות בתי הסוהר בקנטינה הקיימת בבתי הכלא. כאן צריך להבהיר, קודם כול, ברמה העקרונית את המצב הקיים. קודם כול, סמכות העיקול מוקנית למרכז לגביית קנסות. היא לא נתונה לשר המשפטים. אני לא יכול להורות על ביטול עיקול בתיק מסוים או דברים מהסוג הזה, נדמה לי שזה ברור לחלוטין. לכן אסיר שמבקש ושיש לו טיעונים מדוע יש להימנע מלעקל לו את הכספים או את חלקם, יכול להגיש בקשות במסגרת התיק שלו במרכז לגביית קנסות או בהוצאה לפועל, ושם תתקבל החלטה שיפוטית, אם הם מאשרים לו את העניין הזה או לא.

עכשיו, יש כאן שאלה של איזון בין שני דברים: מצד אחד רצון – תמיד ההיגיון בהגנה על כספים מסוימים מפני עיקול הוא הצורך להבטיח תנאי מחיה בסיסיים. כפי שאמרתי, תנאי המחיה הבסיסיים ממילא מובטחים כאן. בעצם הכספים האלה מיועדים לדברים שהם מעבר לתנאי מחיה בסיסיים, ולכן כדרך כלל הם לא דבר שיש הצדקה אמיתית להגן עליו. יותר מזה, צריך לומר שבהרבה מאוד מקרים הכספים האלה מעוקלים לטובת פיצויים לנפגעי עבירה שהאסיר לא משלם. לכן, סיטואציה שבה מצד אחד האסיר חייב בתשלום לנפגעי עבירה ויש תיק פתוח בגין התשלום הזה, וביד השנייה הוא קונה בקנטינה, ונפגעי עבירה אינם יכולים לשים יד על הכסף ולקבל את מה שמגיע להם, גם הוא, צריך לומר, לא פשוט, וספק רב אם זה דבר שנכון לעשות. לא פעם מדובר באסירים שיושבים בגין עבירות מרמה והונאה של גנבת כספים בסכומים אדירים. תחשוב על אסיר כזה שיושב על כך שהוא עשק קשיש ורוקן אותו מכספו, ועכשיו יפקידו לו כספים והוא ילך לקנות בקנטינה, כשהקשיש הזה יכול להיות אותו נפגע עבירה שמחכה לכסף הזה. הוא עצמו, אולי אפילו צרכיו הבסיסיים ביותר לא מסופקים, כי אין לו מקורות הכנסה, והוא כמובן לא יושב בבית הסוהר שמספק לו את זה.

לכן, אנחנו בודקים אם המצב הקיים שמאפשר לאסיר להגיש בקשות במסגרת התיק, אם הוא מספק או נכון לעשות החרגות, במקרים מסוימים מאוד. אבל גם אם כן, אני חייב לומר, חבר הכנסת אבוטבול, שאני לא חושב שזה צריך להיות משהו רחב. זה מקרה קלאסי שלמטבע יש באמת שני צדדים.

חבר הכנסת אבוטבול, אני אחזור ואומר: א. לי אין סמכות כזאת, אני לא יכול לבטל מייד, לא עיקולים, לא קנסות ולא חיובים. זה מצריך שינוי תקנות באופן רוחבי, אולי שינוי חקיקה, אפילו, וכפי שאמרתי, הדבר הזה איננו דומה לקצבאות נכות. קצבת נכות נועדה להבטיח את צרכיו הבסיסיים של מקבל הקצבה. כאן הצרכים הבסיסיים מסופקים על ידי שירות בתי הסוהר. מדובר במשהו שבסופו של עניין הוא בא על חשבון נפגעי עבירה, ויכול לבוא על חשבון אחרים שיש להם זכות לקבל כסף וזקוקים לכסף הזה לא פחות מאותו אסיר, לפעמים אפילו הרבה יותר.

יכול להיות שיש מקרים מסוימים, חריגים, שבהם יש מקום אולי לייצר איזה מסלול שמאפשר את זה. באופן עקרוני יש אפשרות תמיד לפנות בבקשה – אמרתי – במסגרת התיקים שמתנהלים בהוצאה לפועל או במרכז לגביית קנסות, כך שמסלול כזה קיים, ואני ביקשתי שהדבר הזה ייבדק. אם יש הצדקה לעשות עוד איזשהו דיוק נוסף בעניין הזה, בוודאי זה לא דבר רחב ופרוץ לחלוטין. זה ייבדק. ואני אומר שוב, אני חושב שבסך הכול האיזון הקיים נמצא במקום נכון, עם כל הקושי במצב הזה, והקושי מובן. תודה.