קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברותיי חברות הכנסת, ההצעה שלי היום היא הצעה פשוטה. אגב, לא המצאתי אותה, שר המשפטים הגיש אותה לפני כמה שנים. מדובר בהצעת חוק שמעודדת משפחות לעודד את בניהן לשרת בצה"ל, ולומר להורים של חיילי הסדיר: אנחנו רואים אתכם, מבינים את הנטל, הנטל הכספי. אבל זאת הוקרה כספית שיש בה משום מה את ההוקרה הנפשית, הרגשית, הלאומית, הפטריוטית, ואנחנו רוצים לסייע לכם.
היום אנחנו יודעים שהורים בישראל מקבלים נקודות זיכוי במס, או בקיצור, משאירים להם יותר כסף עבור ילדיהם עד גיל 18. בגיל 18 – פוף, הם מפסיקים, ההורים מפסיקים להיות זכאים לתמיכה בצורה הזאת. אולי הם מקבלים תמיכות אחרות. אבל אנחנו מבינים שההוצאות לא באמת מסתיימות בגיל 18, וכשיוצאים ומתגייסים לצה"ל אנחנו יודעים איזה הוצאות יש. זאת הזדמנות להזכיר שחיילי צה"ל מוציאים, לצערנו, הוצאות משלהם, חלקם מהבית, מההורים, על ציוד ועל פעולות שקשורות ומחויבות עבור תפקידם. ובכלל, עולה כסף לגדל אדם צעיר. ובעיקר אנחנו רוצים לעודד – לעודד את השירות, לעודד את ההורים שבניהם והם עצמם נושאים בנטל, והדרך הזו היא דרך ראויה.
המשכורת של חייל או לוחם בשירות סדיר איננה מספיקה לצרכים הבסיסיים. זה סכום מסוים, זה very nice to have, הייתה התקדמות, יש הגדלה במשך השנים, צריך להמשיך בה, אבל בוודאי שסיוע שאומר שעד גיל 18 קיבלת משהו, ובגיל 18 אתה הולך לשרת את האומה, וכמו בימי הביניים, אתה בא עם האוכל שלך לצבא הגדול – ההורים ממשיכים לממן נסיעות, ממשיכים לממן ביגוד, ציוד, מזון, כאמור, ולעיתים גם תמיכה אחרת בבית.
בית המשפט העליון עמד על כך שחיילים סמוכים בפועל על שולחן הוריהם, ושחלק משמעותי מהעומס נופל על המשפחה, בפסק דין כזה או אחר, פלוני נגד פלוני, נקרא לזה, כדלקמן: צעיר בגיל צבא אינו יכול לפרנס עצמו, ואף אסור לו לעשות כן אלא בהיתר, והמשכורת הצבאית אין בה כדי לספק את כל צרכיו. גם שלטונות הצבא מניחים כי החיילים סמוכים על שולחן הוריהם, לפחות לעניין המדור בעת חופשותיהם – "מדור" הכוונה הבית, נכון? מיטה וכו' – לגבי אלה המשרתים קרוב לבית ואין להם מקום מגורים במחנה. התוצאה היא שלמעשה חלק מן המעמסה נופל על ההורה.
לכן, הצעת החוק הזו, אדוני היושב-ראש, קובעת בפשטות ובהוגנות: הורים לילד המשרת בשירות סדיר יהיו זכאים לנקודת זיכוי נוספת במס הכנסה. זה לא רק תיקון כלכלי, זאת אמירה ערכית, חבריי וחברותיי. מדינת ישראל, ככלל מרגע הקמתה, בוודאי בימים ובלילות טרופים אלה, צריכה לעודד את השירות, לעודד את ההתגייסות, לחזק את מי שנושאים בנטל. בימים שבהם אנחנו מבקשים להרחיב את מעגל המשרתים, לעודד עוד צעירים להתגייס, המדינה חייבת להראות שהיא יודעת להוקיר את המשפחות שמלוות את הילדים לשירות ותומכות בהם לאורך כל הדרך.
חשוב לומר בצורה בהירה: זו איננה יוזמה פוליטית של צד כזה, צד אחר – הצד של העם. הצעת חוק דומה הוגשה בכנסות קודמות על ידי חברי כנסת שונים, וציינתי ששר המשפטים הנוכחי בכנסת הקודמת הציע אותה. יש כאן הבנה עמוקה שחיילי הסדיר והמשפחות ראויים להכרה, להוקרה, לסיוע.
וזאת הזדמנות לגעת בסוגיה הקשה, הייתי אומר, שאנחנו הולכים ומתקרבים לסיום או לפיזור, התפזרות הכנסת, אבל לא מהסיבות הנכונות. היו כל כך הרבה סיבות טובות וראויות שהכנסת הזו תתפזר ותקים ממשלה אחרת בימים כל כך קשים, באירועים כל כך סבוכים, והינה, מסתבר שהבעיה היא שאנחנו מבקשים לייצר שירות הוגן, אנחנו מבקשים – אנחנו המשרתים, המשרתים בקודש הביטחון, משוכנעים שכולנו צריכים לשאת בנטל. גם מי שמתקשה מסיבות תרבותיות, לאומיות, נפשיות, אמוניות, לשרת ביחידות הקרביות, תומכות הלחימה או הפקידותיות של צה"ל, צריך למצוא את עצמו תורם לביטחונה של האומה, לחוסן הלאומי שלנו בארגונים נוספים אחרים – ארגוני ביטחון, הצלה, אולי קהילה. ובלתי בלתי סביר, בלתי סביר שאנחנו לא עושים את זה. וכל כך מדכדך שזאת הסיבה למעשה שמשתרשרת אל תוך הבית הזה, אל תוך הפוליטיקה, ובעצם מפילה או מקרבת את קיצה של הכנסת הזו, של הממשלה הזו. לא ראינו את פני הדברים.
היינו צריכים להתפזר ולהקים ממשלה אחרת לפני שנתיים. אבל לא יכול להיות, לא יכול להיות זלזול כזה בחובת ההוגנות, בחובת הממשלה לצקת בנו, האזרחים, תחושה של הוגנות, תחושה של שירות משותף, של חלוקת נטל – הסיבה שאנחנו לא מצליחים לפטור ציבורים רחבים משירות היא זו שמובילה אותנו לבחירות. אבל אם אלו פני הדברים, אז אני אכן מציע שנתקדם ונגיע לבחירות חדשות, וככל האפשר, אני מקווה שממשלה רחבה, ממשלה ציונית, ממשלה שתחרוט על דגלה גם את ההסכמות אבל גם את ההחלטות הראויות, כמו למשל חוק שירות הוגן - - -
רק תדעו שאנחנו מתחרים מי מברך אתכם, הצעירים, שאני מניח – כך נדמה לנו – שאתם כנראה קודם כול תשרתו, ויכול להיות שאחר כך הכנסת גם תזכה את הוריכם בנקודת זיכוי.
אז הם גם שירתו. אז מראש – תודה רבה, וגם תודה על השירות הנוסף; מן הסתם חלקכם גם עושות ועושים מילואים. ומה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שכולם יהיו סטודנטים של מכללת אפקה, שגם לומדים וגם משרתים וגם נהנים. כי בארץ הזאת אפשר וצריך להיות מסוגל ללמוד ולהתפרנס, אבל גם להיאבק על קיומה. ואנחנו כאן, במקום הזה, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהכנסת הבאה, הממשלה הבאה, לא רק תחרוט על דגלה אלא גם תצליח להגיע לחוק שייתן לכולנו, יהודים וערבים, מאמינים באמונות שונות, את ההזדמנות, את הזכות הגדולה לשרת את האומה בביטחון, בכוחות ההצלה.
אני מבקש את הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו, שנותנת עוד כמה שנים של הוקרה למשפחות שבניהן ובנותיהן משרתים ומשרתות בכוחות הביטחון. תודה רבה.
אני מבקש להצביע. הנימוק הוא פשוט. הנימוקים. תראו, כל הנימוקים שהבאת, השר, בשם האוצר, הם נימוקים שנכונים ל-18 שנים, ואם כל כך לא טוב אז אפשר היה לשנות אותם. מכיוון שלא משנים, זאת דרך יחסית פשוטה שרוכבת על קונסטרוקציה קיימת, ולכן אני חושב שנכון להתקדם בה.
יש את הטיעון האחר, שיש ילדים שעוד לא קיבלו, או אם נהיה רציניים, יש משפחות עם יכולות כלכליות נמוכות שלא יקבלו, וזה נכון, רק שזה נוגע מאפס עד 18 גם כן בהקשר הזה. אז תתכבד הממשלה, כל ממשלה, ותסייע באמת בדרכים אחרות ישירות למי שלא נהנה בדרך הזו. חזקה – כנראה, אני לא יודע – על ממשלות ישראל לדורותיהן שהדרך הזו של נקודות זיכוי, יש בה כנראה סוג של קלות, אפקטיביות, יותר פשטות, הייתי אומר, לא יודע למה, אבל זה קיים, ולא לחינם, לא לחינם.
אז קודם כול, אני מעריך שמרבית ההורים מקבלים או נהנים מנקודות הזיכוי. אני חושב שיש כאן דרך שאולי היא לא המשוכללת ביותר, כי גם הדרך האחרת לא תקרה במהירות, אלא דרך ביניים, בינתיים, שאפשר יהיה להשתבח בה.
המשימה שלנו, אני מזכיר לכם – איך אמרנו? דיבורים, כן אס"ק, לא אס"ק – אבל הסוגיה היא איך משכנעים את בני ישראל למיניהם להתגייס לצה"ל. והינה יש פה הזדמנות משוכללת, פשוטה, שהיא לא מושלמת, זה נכון – ההערות שלך, השר אלקין או של האוצר, הן ראויות, אבל בדרך הזו, אם נמצא פגם בכל הצעה, לא נוכל להתקדם. המשימה כרגע היא לחזק, לאמץ, להוקיר את המשרתים ואת משפחותיהם. תודה רבה.
1,072 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.