קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כן. ווליד, אתה מפריע לי? ווליד, בחייאת.
את החוק הזה אני מעבירה עם קריאת כיוון. זה חוק חשוב, החוק שיפקח על מכת"זיות. אבל אני רוצה לראות בו חוק שהוא סימן דרך, סימן דרך לבניין המשטרה מחדש והתיקון שצריך לעשות כאן. אני פעילה נגד אלימות משטרתית החל ממחאת האתיופים 2015. לפני זה, אולי דיברתי על זה, עסקתי בזה תיאורטית, אבל להיות נוכחת בהפגנות של החברה האתיופית, לראות את האלימות הזאת בעיניים – זה משהו שמשנה.
האלימות הזאת, המשטרתית, פוגשת ציבורים רחבים: היא פוגשת את החברה החרדית, היא פוגשת מזרחים, היא פוגשת ערבים, היא פוגשת אתיופים, היא פוגשת מחאות נכים, היא פוגשת ציבור שנאבק. כשאין פיקוח ואין סדר ואין עמידה בנהלים ומדרג, אז קורים גם טעויות וגם מעשים מכוונים.
אני חושבת שהחוק הזה הוא חשוב גם כי הוא דווקא מונע צביעה של כל המשטרה. כי הוא אומר: כל מקרה יוכל להיבחן עם התיעוד הנכון, עם השימוש הנכון, עם פרופורציות. יש עוד הרבה כלים לפיזור הפגנות שצריך לטפל בהם, אבל המכת"זית? היא הפכה לסמל. אתה יודע, באחת ההפגנות שהייתי בהן ליד בית ראש הממשלה ברחוב עזה בירושלים, דיברתי עם בעלי העסקים מסביב. אתם לא מבינים איך הם, שלא אשמים בכלום, סובלים מהבּוֹאָשׁ. הוא גומר להם את העסק.
בּוֹאֵשׁ, לא משנה. ריח מסריח, גומר את הרחוב. בעל עסק שרוצה להתפרנס – גם ככה הפגנות על הבית, ראש הממשלה עשה מבצר את כל הרחוב, הכול גם ככה לא קל – אתה לא יכול. אתה לא מבין מה קורה – בן אדם יוצא עם הילדה שלו לגן בבוקר, אין ריח כזה מסריח, זה סירחון שאי-אפשר להסביר. וזה שנים, ממחאות, שמונה שנים של סירחון. ריבונו של עולם, ולא אומרים לנו מה המרכיבים בפנים. לא יודעים מה המרכיבים בפנים אפילו.
החוק הזה הוא כביכול קטן, צביקה, אבל הוא מאוד חשוב. הוא בסיסי. אני רוצה לקחת את הסיפור של הפרופיילינג ושיטור היתר והסוציולוגיה של האלימות המשטרתית ולהגיד: האבולוציה הזאת של משטרה פוליטית.
אז אני מבקשת עכשיו להקדיש את החוק הזה, כמי שיחד עם חברי פה, שותפי גלעד, מושקעת מאוד מאוד במחאה, במאבק האזרחי הגדול ביותר שידעה המדינה עבור הדמוקרטיה, אני מקדישה את החוק הזה למחאה, למחאה על הדמוקרטיה ועל החיים שלנו. החוק הזה הוא חלק מתיקון, ואני רוצה לציין כאן כמה אנשים. אני רוצה לציין את מיכאל פיש ושחר גינוסר, שאושפזו באיכילוב עם פגיעות בעיניהם ממכת"זית ביולי 2023; אני רוצה להזכיר את שרגא טיחובר, שכשהוא הראה לי את הסרטון של המכת"זית מעיפה אותו באוויר הזדעזעתי; אני רוצה להזכיר את יואב גרובייס, שהמכת"זית העיפה אותו בעודו עומד על המדרכה, לא מפריע לאף אחד, ככה, כאילו כלום, כמו איזה משחק וידאו, שמזיזים אנשים; אני רוצה להזכיר את אלוף משנה במיל' אודי אורי, טייס קרב לשעבר, שאיבד זמנית את ראייתו ועבר שני ניתוחים בעין, מפגיעת מכת"זית; אני רוצה להזכיר את ד"ר טל וייסבאך, היא רופאה, היא נפגעה ממכת"זית וכמעט איבדה את עינה בעת מילוי תפקידה כרופאה, כינון ישיר; אני רוצה להזכיר את יונתן קימל, בן 19 מתל אביב, שבהפגנה הראשונה שלו קיבל חור בעור התוף ממכת"זית.
לא, לא, רגע, שנייה. אני רוצה להזכיר את כלנית שרון, בת 31 מתל אביב, גם היא סיימה הפגנה בירושלים עם קרע בעור התוף. אני לא אעלה שוב. אני מסיימת. אני מזכירה את לירז שרבף, בת 39 מתל אביב, שנפגעה מסילון מים לפנים במהלך הפגנה; אני רוצה להזכיר את אסף שפיר, הצלם האקטיביסט, שפונה לאיכילוב ונזקק לתפרים; את העיתונאית האקטיביסטית אורלי בר לב, שקיבלה סילון מכת"זית לראש ופונתה למיון; וגם את משפחות החטופים, שסבלו ממכת"זיות אל גופן, ביניהן עינב צנגאוקר.
אני מזכירה אותם כדי לומר: אנחנו איתכם.
אנחנו כולנו, הציבור כולו, מעביר את החוק הזה. מקדישה אותו לכל אחד ואחת מכם.
אגב, מישל, גם אני ספגתי כמה מכת"זיות – לא כמו האנשים האלה. ראיתי במו עיניי.
610 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.