קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
סעדה, אל יתהלל חוגר כמפתח, בעדה-בעדה, אם נראה את כולכם פה בפעם הבאה. אנחנו רוצים להגיד תודה למנהיגות של השלטון המקומי, שנושאת בנטל כבר עשרות שנים במלחמה, ולא תמיד מדינת ישראל ידעה להעמיד לרשותם את הכלים – לגלאם, לבן שלוש, לפלוט, שנמצאים פה. יחד איתם היינו גם בערד ובדימונה בימים האחרונים, ראינו את דוידי בשדרות, ראינו בקריית שמונה, ראינו את הנשיאה בנטל במלחמה. ההחלטה הזאת להתייחס לעיר כמו אשקלון – היא הייתה מוקד של טילים של חמאס ולעיתים ספגה את כמות הטילים הגדולה ביותר של חמאס, לנוכח הגודל והקרבה לאזור הצפוני של עזה. היינו עם גלאם בתוך ממ"דים, היינו עם גלאם בחדר מצב, וראינו עיר שאומרת: אנחנו פה, אנחנו נשארים, אנחנו לא מתפנים. אבל הכנסת עושה למענה מעשה גדול, פה אחד.
עם ישראל רגע לפני חג הפסח צריך לזכור את ההצבעה הזאת ולא שום הצבעה אחרת – לא שום הצבעה שיש בה פילוג ושנאה, אלא הצבעה שיש בה למען אנשים, למען תושבי שדרות, למען נוף הגליל, למען עכו, למען לוד, למען הערים המעורבות. זאת הצבעה פה אחד. כנסת ישראל יכולה להיות פה אחד למען המעשים הטובים שעושים עמיתים לחזק קהילות. אז דבר ראשון, גלאם ופלוט – איפה פלוט? איפה בן שלוש? בן שלוש, אני רוצה לאחל לו הצלחה. יש חיים אחרי התפקיד של ראש עיר. וגלאם, אתה תמשיך לשאת בנטל את הקהילה שלך, והדבר הזה טיפה יסייע. הממשלה צריכה לממש את החלטת הממשלה לאשקלון, לתת יותר ולחזק ולהצמיח אותה. תודה רבה לכם.
232 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.