קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, היום הצבענו וקיבלנו את הצעת החוק שעוסקת בהוקרה, הוקרה לאנשים שמאז 7 באוקטובר – חלקם לאורך הזמן, חלקם הלוך וחזור – מגהצים בין הבית לבין המילואים. הם עושים את זה בהתמדה – אגב, חלקם הגדול עשה את זה גם לפני כן. אחוזים בודדים, הפרומילים המיוחדים הללו, צריכים לקבל את ההוקרה שלנו. החוק הזה אומר שאנחנו רואים אתכם, אנחנו מוקירים אתכם.
מבחינתי זה התחיל כהצעת חוק פרטית, שמוזגה עם ההצעה הממשלתית. היא מאפשרת למוסדות להשכלה גבוהה לתת את ההקלות שדובר בהן, בהתאם לאופי השירות, למשכו ולסמיכות שלו לפתיחת שנת הלימודים.
מי שמשרת חודשים ארוכים שוב ושוב, באופן קפריזי לעיתים, בהקשר לסדר-היום שלו, לא תמיד יכול להיערך ללימודים כמו כולם. זאת לא הטבה, זאת התאמה למציאות שהם חיים בה. אנחנו כופים עליהם, הם עושים את זה באהבה.
החוק נותן מענה גם לבנות זוג ובני זוג שנושאות ונושאים בנטל, ויש כאן אמירה נוספת שבאה לידי ביטוי בהצבעה. אנחנו יודעים לעבוד ביחד, הצעה פרטית, הצעה ממשלתית, אופוזיציה וקואליציה, יש נושאים שהם מעל הפוליטיקה, וטוב שכך וראוי שיהיה גם בהמשך.
החוק הזה הוא לא פתרון לכל האתגרים של משרתי המילואים, אבל הוא צד בהוקרה, בהערכה ובהבנה שמי שנותן כל כך הרבה למדינה, צריך לדעת שאנחנו – המדינה, במקרה הזה הכנסת, הממשלה – עומדים מאחוריו.
אני מבקש להודות לכל מי שנטל חלק בקידום החוק, לחברי הכנסת, ליושב-ראש הוועדה, לשר. ובעיקר לומר בשם כולם תודה גדולה למשרתי המילואים, למשפחות: רואים אתכם, מעריכים אתכם, מחויבים להמשיך ולחזק אתכם במעשה הגדול שלכם למען ביטחון המדינה וביטחון התושבים והאזרחים שלה. תודה רבה.
247 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.