קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מאיר כהן, שעוד נמצא כאן, אני חושבת שהציג הצעת חוק מצוינת. לזכות לי לציין שבכנסת העשרים-וארבע, אני הצגתי את הצעת החוק הזאת. היא זכתה לתמיכה בקריאה טרומית גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה. אחר כך נתקעה בוועדות. אפשר לבדוק מי תקע את זה ולמה בכנסת העשרים-וארבע. אבל בכנסת העשרים-וארבע הצלחנו כולנו יחד להצביע - - -
נדבר על זה בנפרד, כי מה שחשוב לי בזמן שלי זה להציג את הצעת החוק הזאת.
יש רגעים שאנחנו מצליחים להסכים על דברים, אחר כך, כנראה, הרבה פעמים הפוליטיקה מנצחת אותנו. גם אדוני שר המשפטים מכיר את הדבר הזה. אני חושבת שהיה נכון בימים האלה, על הצעת חוק לקריאה טרומית, כן להצביע פה ביחד ולראות אחר כך מה קורה בוועדות. מי שחושב שבחודשיים, שלושה של העבודה הפרלמנטרית שנותרה לנו בכנסת הנוכחית, לפני היציאה לבחירות, נצליח לעשות מהפכות כאלה או אחרות, או לחנך אחד את השני, בעיניי טועה טעות מרה בהבנת המציאות, וחבל שעל הצעת החוק הקודמת הקואליציה הצביעה נגד. יש הזדמנות לתקן בהצעת החוק שאני אציג עכשיו.
אני מרגישה שאני עומדת פה היום ומייצגת את תושבי קו העימות בצפון ואולי גם תושבים בקו העימות בדרום. ואי-אפשר היום לדבר על הצפון, בלי להזכיר את נוריאל דובין, זיכרונה לברכה, שנקטלה אתמול מטיל חיזבאללה, בדרך לבית שלה במושב מרגליות. בחורה צעירה, בת 27, כל החיים לפניה. באמת, עצב שאין לו סוף. אי-אפשר לדבר על הצפון בלי להזכיר את פושקו, שנטמן אתמול בקבורה זמנית בקיבוץ עמיעד אחרי שנהרג שלשום בקיבוצו משגב עם כשיצא בדרך לעבודה. מה נגיד לאנשים הטובים האלה אחרי שנה וחצי של פינוי כשהם חוזרים הביתה לשקם גם את ביתם, משפחתם, חייהם, אבל גם את הצפון שכל כך, כל כך הוזנח שנים אחורה, אבל בוודאי בשנתיים החולפות. מפה נשלח תנחומים למשפחות שלהם, לקהילות שלהם. ועכשיו זמן מעשים, אחרי שאנחנו כל כך מחבקים וכל כך יודעים להיות ביחד, ואנחנו רואים את עם ישראל המדהים, המשמרת שלנו פה בכנסת הזאת, בוודאי בקואליציה, בממשלה, זה גם לפעול ולעשות ולא רק לדבר.
היום, בקרית שמונה, ביממה האחרונה, היו 17 אזעקות. 17 אזעקות בקריית שמונה ביממה האחרונה. אתמול לא היו פחות. אנחנו יכולים לקוות שמחר יהיו פחות, אבל תושבי קריית שמונה 17 פעמים רצו למקלטים בגלל ירי של רקטות, תלול-מסלול, או כטב"מים, לא התרעה מקדימה שאולי עוד עשר דקות תהיה אזעקה. ממש ממש איום ממשי מצפון על תושבי קריית שמונה, 17 פעמים ביממה האחרונה. ל-30% מהתושבים בכל המדינה, וגם בצפון וגם בקו עימות, אין עדיין מיגון שקרוב לבית. ולכן, בזמן שאנחנו יושבים פה, אולי טרודים, אולי עסוקים, אולי כועסים, אנשים חיים במקלטים. אנחנו בכלל לא מסוגלים לתאר את זה כשאנחנו נמצאים לקראת סופו של השבוע הרביעי למלחמה. וכל זה תוך כדי, כפי שציינתי קודם, שאנשים מנסים לשקם את חייהם, מנסים לשקם את חבל הארץ שכל כך יקר להם. האנשים האלה, יש בהם חוסן מדהים. אנחנו הרי כולנו רואים את זה בסיורים שאנחנו מבצעים, כשאנחנו נמצאים בשטח; אנשים שיודעים לתת מעצמם לאחר, לשכנים שלהם, לקהילה שלהם, ממשיכים לעשות את זה גם במלחמה הזאת. אבל האנשים האלה, האזרחים היקרים האלה, זקוקים גם לנו, וזקוקים לכך שהמדינה תראה אותם, ולא רק בדיבורים, גם במעשים. הצפון הוא לא חזית משנית. זה בסדר שמבחינת מערכת הביטחון וצה"ל הוא מוגדר כך בזמן שאנחנו גם במלחמה עם איראן, אבל לא יכול להיות בשום אופן שהצפון יהיה מוגדר כזירה משנית גם מבחינת הממשלה. לא יכול להיות דבר כזה.
אני אספר, אדוני יושב-ראש ועדת הבריאות. ואדוני היושב-ראש, אם אפשר לבקש שקט, אני פשוט לא מסוגלת לשמוע אפילו את עצמי.
אז אני מודיע, אני לא רס"ר משמעת, אבל יש לי חולשה לאי-סדר. וכשחברתי מתקשה לשמוע את עצמה, אז אני מבקש לשמור על השקט.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כפי שציין יו"ר ועדת הבריאות, וטוב ששמת לי תזכורת - - -
יו"ר ועדת הבריאות הגיע השבוע, גם השבוע לסיור בבתי החולים בצפון. היינו יחד במספר בתי חולים. פגשנו גם את הצוותים שעושים עבודה מעולה בשגרה, ובוודאי בעת חירום במתחמים ממוגנים, פעמים רבות בתת-קרקע, פגשנו את הצוותים ופגשנו גם את הציבור כולו, כולל חיילים פצועים ובני המשפחות שלהם. אני חושבת שחשוב גם בימים האלה – אני רואה שגם עכשיו יש אזעקה בקריית שמונה. אמרתי קודם 17, וזה כבר 18.
בסיור שלנו ביחד פגשנו את האנשים שגם עובדים בבתי חולים בצפון וגם חיים בצפון. הם מביאים את הילדים שלהם איתם לבית החולים, כי לפעמים זה המקום המוגן של ילדי הצוות. כמובן, נמשיך לעסוק בנושא הזה גם בוועדת הבריאות בהובלת היושב-ראש.
אבל היום אני מבקשת את הוכחת ומעשה הכנסת בנושא שאינו קשור לוועדת הבריאות, אלא בנושא שקשור לרגל האזרחית הכלכלית של חוק ביטוח לאומי – עבודה מועדפת ביישובי קו העימות בצפון ובדרום. אני ממש לא מסוגלת לדבר. אני מצטערת, זה קושי שלי.
על הסיור לא הייתה לי בעיה לדבר, אבל רגע. בחוק אני רוצה להתרכז. דקה.
תודה, אדוני היושב-ראש. עם קצת רעש אני מסוגלת להתמודד, אבל עם הרבה אני מודה שזה קשה לי, וגם עם האקוסטיקה כאן.
חוק עבודה מועדפת, חוק טוב שהגיע לעולם לפני כ-40 שנה, אבל מגדיר מקצועות שהיום אולי פחות רלוונטיים. לדוגמה, מה שאני ידעתי כשהשתחררתי מהצבא, הוא שמי שהולך להיות מתדלק מקבל מענק עבודה מועדפת. היום זה פחות רלוונטי. יש פחות מתדלקים, ואנחנו גם פחות רוצים לעודד את החיילים והחיילות המשוחררים שלנו ללכת ולעבוד בעבודות האלו. אגב, אני עבדתי, עשיתי עבודה מועדפת וקיבלתי את המענק. עבדתי במפעל זוגלובק, שהיה אז בנהריה.
גם היום אפשר ללכת לעבוד בזוגלובק ולקבל את מענק העבודה המועדפת.
אבל אנחנו רואים שהחבר'ה הצעירים לא עושים את זה. בעצם, על אף שעל פניו מדובר פה בחוק תקציבי, החוק הזה כבר מתוקצב.
החוק הזה הוא חוק מתוקצב, אלא שהתקציב בו הולך ומנוצל פחות ופחות משנה לשנה, גם, כנראה, בגלל המקצועות הפחות-אטרקטיביים עבור הצעירים, וגם כי יש תחרות בריאה במשק הישראלי וזה בסדר. את זה לא נפתור במסגרת הצעת החוק הזאת.
מה החוק הזה מציע? במקום שהתקציב הזה יוחזר שנה אחר שנה בחלקים גדולים לקופת האוצר, בואו נראה איפה הצרכים האמיתיים של המשק הישראלי, של החברה הישראלית, ושם נעודד את החבר'ה הצעירים ללכת, להתפתח ולעבוד. ומה יותר נכון וראוי בעת הזו מאשר להגיד לצעירים: בואו, תחיו, תבנו את חייכם, תעבדו בקווי העימות בצפון ובדרום, וגם תעבדו בתפקידים שאחר כך המדינה תעודד אתכם, תיתן לכם את אותו מענק של עבודה מועדפת, כמו בתחום החינוך הבלתי-פורמלי.
מה היה יכול להיות יותר טוב אם עכשיו במקלטים בקריית שמונה או בשלומי או במושב מרגליות היו נמצאים חיילים וחיילות משוחררים שמקבלים בנוסף לשכר שהם מקבלים במקצועות האלה, ואנחנו יודעים שהוא לא גבוה, גם מענק על עבודה מועדפת. על זה אפשר להוסיף מסעדנות, תיירות, אטרקציות.
לזה אפשר להוסיף מקצועות נוספים שסובלים מאוד ממחסור בידיים עובדות, שוב, בעיקר בקווי העימות בצפון ובדרום. יש לנו הזדמנות לתקן את זה במסגרת הצעת החוק הפשוטה הזאת. אני חושבת שזאת החובה שלנו בעת הזאת, ואני מבקשת את תמיכת חברי הבית. תודה רבה.
תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית, עכשיו יש אזעקות בשורה של יישובים בקו העימות בצפון, כולל אצל השכנים הצמודים לגעתון, עין יעקב – ואני לא אתפלא אם עוד רגע גם הטלפון של יתריע – וזו לא פעם ראשונה היום. זו המציאות של תושבי הצפון. אני לא יודעת כמה מהנוכחים פה בחדר יודעים שעכשיו עכשיו יש אזעקות ביישובי קו העימות בצפון, ולא בפעם הראשונה היום. מה אתם הייתם עושים אם עכשיו הייתה לכם משפחה שרצה ברגע הזה לממ"ד בהתראה של אפס שניות עד 15 שניות.
האמת היא שלא התכוונתי לעלות ולהשיב, אבל, אדוני שר המשפטים, אני חייבת לגנות את המילים שלך לראש העיר קריית שמונה. אני חושבת שזה לא הוגן בעת הזו. הוא – אין לו את האפשרות לעלות פה ולהשיב לך. המנהיגות המקומית בצפון היא מנהיגות ראויה לציון ולשבח, בכל עת. אני עבדתי בשלטון המקומי בצפון. בוודאי לא אחרי השנתיים וחצי האחרונות, כולל בשנתיים האלה, שראש העיר בקריית שמונה זכה לכמעט התעלמות מממשלת ישראל וממפלגת השלטון, פשוט לא ראוי היה המעשה הזה של לעמוד פה ולהטיח ככה את הדברים.
לגבי ההשוואה בין שדרות לקריית שמונה, תראו, אני חושבת שזו טעות לאפשר לעשות הפרד ומשול ואת ההשוואות האלה, לכן הצעת החוק שלי מדברת על קווי העימות גם בצפון וגם בדרום. ואני הרבה פעמים אומרת לחבריי המנהיגים בשלטון המקומי בצפון ובדרום: תלכו יחד, היחד הזה הוא הכוח שלנו, ואנחנו צריכים לפעול ביחד, צפון ודרום, וגם עם מועצות אזוריות בבקעה ובגבולות אחרים.
אבל הרעיון של ההשוואה בין שדרות לקריית שמונה הוא פשוט טעות בתפיסת העולם. מה המרחק מהכנסת לשדרות ברכב? שעה, שעה וחצי נסיעה? תקנו אותי, הדרומיים. מה מרחק הנסיעה לצפון, לקריית שמונה? עכשיו, כשאין פקקים – שלוש שעות. ביום רגיל, כמה זמן לוקח להגיע מכאן לקריית שמונה? זה יכול להיות גם ארבע שעות. אני, כדי להגיע לדיון בכנסת ב-10:00, צריכה לצאת ב-06:00 מהבית, וגם את זה אני צריכה לעשות בריצה, מהחניה בלי עצירה בדרך להתרעננות או משהו כזה. מה המרחק משדרות ברכבת לתל אביב? כמה זמן לוקח ברכבת משדרות לתל אביב? מקריית שמונה אין בכלל רכבת. רק להגיע לרכבת בכרמיאל זה מסע של שעה, אם יש לך רכב פרטי, וכמובן הרבה יותר אם צריך להסתמך על אוטובוס. אז ההשוואה הזו היא לא נכונה, וכל הרעיון של להשוות ביצועים של ראש עיר אחד לראש עיר אחר הוא רעיון לא ראוי, וחבל שהוא נאמר כאן על הדוכן.
אני רוצה לשלוח מפה חיזוקים גם לראש עיריית קריית שמונה ולכל ראשי הערים והמועצות בארץ. תמשיכו בעבודה הטובה שאתם עושים, איתכם נצליח לנצח. תודה רבה.
1,455 מילים של יעל רון בן משה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.