קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני הייתי בטוח שהיום כל מי שיעלה לכאן, במיוחד ממפלגת הליכוד, במיוחד אלה שעולים לכאן וכל הזמן מדברים על הצד האשכנזי, כל אלה שעולים לדבר על המפלגות, מפלגות השמאל האשכנזיות - - -
כשמישהו בתפקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה מרשה לעצמו להגיד עליי ועל כל מי שבא ממרוקו, ויש פה הרבה, ברוך השם, להגיד עלינו "בבונים" ו"קופים" – עכשיו, לא אומרים דבר כזה במקום שהתרבות בו היא לא להגיד. כנראה שבסביבה הזאת מותר להגיד.
עכשיו, זה לא – טלי, אני מבקש ממך לא להפריע לי. אני מבקש ממך לא להפריע לי. כבר נאמר עלינו שם, על המרוקאים, שאין עניינם אלא באוכל.
מה את אומרת לי שלא? שאין עניינם באוכל. ומישהו שם אמר: אנחנו אוהבים שהמרוקאים מצביעים בשבילנו, כי אנחנו יודעים להדליק את העצבים שלהם. אז שאף אחד לא יתווכח איתי על עובדות.
אני לעולם לא מעלה את הדבר הזה, אבל כנגד הצביעות הזאת, שמטיחים בנו – אני רוצה שתדעו, כל אנשי הליכוד, רוב מצביעי הליכוד הם מעדות המזרח, ורובם הם מרוקאים. ואני לא מתווכח איתם, חלקם מהמשפחה שלי. אבל היום אתם צריכים לעמוד כאן ולהוקיע את זה.
אחד אחרי השני. לא עשיתם את זה. אמרתם את זה בקול רפה. וצריך, תבינו - - -
אני יודע שאתם מרגישים לא נעים, ומתגרדים באי-נוחות. אבל טלי, טלי - - -
תודה, טלי. תודה רבה. אין לי בעיה איתך ואין לי בעיה עם ביסמוט. מה, יש לך ספק? אתמול עמדנו – שמעתי את דעתך כשזה נשמע. אבל אני אומר שמישהו צריך לקום ולהגיד: אצלי לא קורה דבר כזה. אני עדיין ממתין לזה.
אני אגיד את זה במרוקאית: חשומה. חשומה. תאמינו לי, חשומה.
מרגי, אני ואתה לא נפגעים משום דבר, ברוך השם. גדלנו איפה שגדלנו, בעשר האצבעות שלנו הגענו לאן שהגענו. אנחנו – מעולם לא הרגשתי, חס ושלום, שאני מתחת למישהו. אבל זו אמירה קשה מאוד.
לא, לא, טיבי, שמעתי את מה שאתה אומר. לא. אמירה קשה מאוד, שצריכים להוקיע אותה. אם, חס ושלום, מישהו מהמפלגה הטובה הזו שלי היה אומר את זה אמות הספים היו רועדות. אמות הספים היו רועדות.
וזהו, אני רוצה לעבור להצעת החוק שלי. אגב, הצעת החוק שלי לא עולה כסף. אדוני שר הרווחה הטוב, אנחנו דנים בהצעת חוק שהיא לא פחות - - -
אוקיי, לקבל את זה זו מחמאה ממך. תראו, זה לא מה שאני קורא - - -
מתוך הניסיון האמיתי שלי אני רוצה להבהיר שקצת איבדנו את הדרך בכל מה שקשור למחויבות שלנו לשוויון בסיסי. טלי, שבי נא ותקשיבי למה שאני אומר.
אתם בעניין, תודה. שוויון בחיים עצמם. בואו נגיד את האמת, ואני רוצה שתדעו כולם: במדינת ישראל של שנת 2026 תוחלת החיים נקבעת לפי המיקוד שלך והמיקום שלך. חבריא, תוחלת החיים במרכז גבוהה מאשר בדרום ובצפון, ואתם יודעים כל אחד למה. איכות הטיפול הרפואי נקבעת לפי כתובת. ילד שנולד בפריפריה לא מקבל את אותן הזדמנויות בריאותיות כמו ילד שנולד במרכז. זה לא גורל, זה לא טבע, זו תוצאה ישירה של מדיניות כושלת מתמשכת. אני אומר: מתמשכת. אני לא בא להגיד: אתם – אנחנו צריכים כולם לתקן את זה.
ובממשלה הזאת אני שומע דיבורים גבוהים על "אנחנו מצמצמים את הפערים", "אנחנו פותרים את בעיות הצדק החברתי". בפועל, לא רק שלא פותרים – מעמיקים. אני מבקש מכם, דורש מכל אחד מכם, לכו לצפון, תחת אש, ותראו מה אלה פערים. לכו. לכו לשמוע שבקריית שמונה מי שנפצע לא יכול לקבל טיפול כמו שצריך, כי כבר 30 שנה מדברים על מרכז מיון. תמריצים לרופאים שמגיעים, היו. הפסיקו. 20 מיליון שקלים אנחנו העברנו. נכנסה הממשלה – אין יותר, רופאים לא מקבלים. איזו ממשלה? שלכם. כמה תוכניות הוכנו? כמה באמת יושמו?
אני גרתי שם. יום אחד פגשתי נדיב, ייבדל לחיים ארוכים, שקוראים לו דיוויד מיראז', הייתי ראש עיריית דימונה והוא בא לבקר. ואמרתי לו: אדוני, יש לי חלום. הוא אמר לי: מה החלום? לבנות מרכז מיון קדמי בדימונה. הוא פתח זוג עיניים אחרי שהוא שמע את הנתונים ואמר לי: where is the state? מה, אתה ראש עירייה. אמרתי לו: אם אנחנו, ראשי הערים, לא נטפל בזה – חבל על הזמן. והוא תרם לי כסף והקמתי מרכז מיון קדמי. ובני, שבא אחריי, בנה את הקומה השנייה. ועד אז אנשים מתו. אתם יודעים למה הם מתו? כי אם קשיש – ואז היו הרבה מאוד עולים חדשים מאוקראינה ומרוסיה, שפרנסתם הייתה בדוחק, אתם יודעים ממה הם מתו? הם לא רצו להזמין אמבולנס כי אם הם היו מזמינים אמבולנס ומגיעים לסורוקה ואומרים להם: תחזרו הביתה, הם היו צריכים לשלם אז 320 שקלים. אנשים מתו בגלל זה. ושקט גדול. אף אחד לא ידע את זה, חוץ מאיתנו, שחיינו שם. ואתה רואה את העוול הזה ממשיך.
הצעת החוק היא פשוטה, היא לא רוצה – אופיר כץ, התנגדתם להצעה – היא לא אומרת כסף, היא אומרת דבר אחד: ששר הבריאות לא יוכל – ולא משנה איזה שר בריאות – לא יוכל יותר להתחמק מהאחריות הזאת. ומה שהוא צריך לעשות בתוך שישה חודשים – גואטה, אתה מפריע לי. גואטה, זה לא ביצים אבל אתה מפריע לי.
תקשיב, אופיר. כן, אופיר, תחמם אותו. עכשיו בשיא הרצינות: הצעת החוק מבקשת לייצר נורמה ששר הבריאות לוקח אחריות על המצב הזה. איך הוא לוקח אחריות? תוך שישה חודשים הוא צריך להגדיר – כי אין לנו דבר כזה – מהי רמת השירות הבריאותי הראויה.
אגב, לפני שכתבתי את החוק הלכתי ובדקתי אצל כל הקופות – אין. אני רוצה שתדעו שהקופות מקבלות תקציב פר-קפיטציה. טיבי, אצלכם זה הכי בולט. כולם מקבלים X, אבל אם אתה גר בבאר שבע ואני גר בדימונה, עליי מקבלים X פלוס משהו; ואם אתה גר בפזורה הבדואית אתה מקבל "איקס" פלוס משהו - -
אבל אין אף אחד שבודק שהקופות אכן מוציאות את הכסף הזה - - -
נכון. אז אתה מגיע ואומרים לך – ואני לא מאשים אותם – אומר לך מנהל קופה: אין לי כסף, אני צריך לבנות, אני צריך לבנות מחלקה - - -
כן. ואז אומר לך מנהל קופה: אני צריך לבנות מחלקה אונקולוגית, אז אני לוקח מהכסף הזה. וזה האבסורד הגדול. רק עוד משפט. אני מבקש משר הבריאות - -
- - שבצורה ברורה יכתוב מהי רמת השירות, וכל שר בריאות שנכנס יצטרך להגיש לציבור תוכנית שנתית מפורטת, מתוקצבת, שעוברת את אישור הממשלה, לצמצום הפערים. אני ציפיתי שכשאני מביא הצעה שאין בה כסף, שאתם תצביעו ותגידו: זה מה שצריך, וזה יחייב את כולם.
וחבל שהתשובה שאני מקבל היא: מתנגדים. ואל תגידו לי: תחכה עוד שבועיים נדבר; או שאתם מקבלים את זה – וזה לא עולה כסף, זה רק רצון טוב ואמיתי – או שאתם אומרים: גם את הרצון הטוב אנחנו לא רוצים לתת. תודה. סליחה שהארכתי.
אדוני, אדוני היושב-ראש, תראו, אני פונה לכולכם. אני נמצא כאן מ-2012, והיו פעמים שעם כל הלחץ הקואליציוני, היו דברים שאמרתי עליהם שאני לא מוותר ואני לא אצביע ואני אתנגד – ועשיתי את זה. מי שלא הבין את הצעת החוק הזאת, זאת הצעה שכל מה שהיא מבקשת – לייצר, לחייב שר בריאות. עכשיו, בחינוך יש את זה, יש לנו בחינות, יש לנו אמות מידה; בבריאות אין לנו שום אמת מידה. לבנות תוכנית תוך חצי שנה שבאה ואומרת שתושב שנמצא במקום הרחוק ביותר בארץ, מה צריך להיות המרחק בינו לבין טיפול אונקולוגי, מה המרחק בינו לבין MRI, מה המרחק בינו לבין מרכז אורתופדי, מה המרחק בינו לבין מרכז אלצהיימר. האם חובה לבנות מרכזי אלצהיימר בצפון ובדרום, שלא ייסעו רק למרכז אחד בשיבא? האם חובה להוציא יותר רישיונות למכשירי MRI? אני לא ביקשתי, השר אלי כהן, להגיד עכשיו שצריכים לקנות מכשירי MRI, אבל אם אתה בונה תוכנית כמתחייב, כמו שעשינו – ושוב, אני, ואתה אחריי ברווחה. אני יודע את תוכנית המדידה שאתה כתבת, היא לא עולה כסף, אבל זה ראייה של שר שבא ואומר: אני שם תוכנית. תוכנית אלאלוף, מה היא הייתה? תוכנית אלאלוף הייתה אמורה לעלות 20 מיליארד. האם אמרנו 20 מיליארד? לא. כתבנו תוכנית שכל שר רווחה גוזר ממנה.
יש לך איזה תנ"ך מול העיניים. אין לנו את זה בבריאות. זה כל מה שביקשתי, לא כסף. ששר יגיד איך פותרים את הבעיה באילת.
איך פותרים את הבעיה בקריית שמונה.
למה תוחלת החיים בפריפריה היא פחות מהמרכז? זה הכול. תודה אדוני.
1,317 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.