קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נכון, אני מאוד עקבית במה שאני עושה ובמה שאני מאמינה. היום אני רוצה להציג בפני חברי הכנסת הצעת חוק שמדברת על כך שמוצע להטיל על הממשלה חובת דיווח פעם ברבעון לוועדת המשנה למודיעין בוועדת חוץ וביטחון בדבר היקף סיוע הומניטרי מעבר לגבולות מדינת ישראל.
לא סוד שמדינת ישראל – לפי האינטרסים שלה, זה בסדר גמור – מעבירה סיוע הומניטרי או סיוע כזה או אחר למדינות אחרות מחוץ לגבולות המדינה, אבל זה לא משאב פרטי של הממשלה, זה עדיין כסף ציבורי, ואני חושבת שראוי ואפילו מתבקש שיהיה פיקוח פרלמנטרי על הדבר הזה.
תראו, דוגמה מלפני כמה זמן – גילינו שמדינת ישראל מממנת סיוע הומניטרי לעזה. הכחישו את זה, אבל עובדה, זה קרה. אנחנו כולנו פתאום ראינו שמדינת ישראל במיליארדים על מיליארדים, מהכסף שלה, מהתקציב שלה, מכספי המיסים של האזרחים מימנה סחורות לתוך עזה, הקימה שם מתחמים לחלוקה. מה היה אז? שר האוצר הכחיש. אם אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, הייתה הכחשה, עד שכבר לא הייתה ברירה.
אני גיליתי שמדינת ישראל מעבירה מוצרים לעזה עוד קודם, פתאום במקרה תפסתי – 5 מיליון שקלים, כי פה אנחנו כבר מדברים על מיליארדים – אבל בהתחלה תפסתי 5 מיליון שקלים. התברר שבתחילת המלחמה משרד הביטחון קנה פסטות, אורז, חטיפים, כל מיני דברים, כסיוע הומניטרי לעזה. הכחישו, שיקרו, בואו נקרא לילד בשמו – שיקרו. אחר כך פתאום זה נעלם מהאתר – כל המספרים, כל המכרזים, כל זה נעלם אחר כך מהאתר.
אז אני אומרת דבר כזה: בהצעת החוק מלפני חצי שנה דרשתי שיהיה אישור מראש של ועדת החוץ והביטחון לדבר כזה. באה הממשלה ואומרת בצדק – אנחנו חייבים גמישות. קורים דברים, עד שאנחנו נגיע, עד שנבקש אישור, עד שפה – אתה יודע מה, קיבלתי את זה.
אבל מה שאני מבקשת בהצעת החוק עכשיו, כדי שתהיה חובת דיווח – כשהממשלה עושה משהו, מקבלת החלטות, הם צריכים לדעת שיש על זה עין מבקרת, עין שבודקת, עין ששואלת שאלות, שזה לא יהיה, אתה יודע, מתחת לשולחן, במיוחד כשבוועדת החוץ והביטחון יש ועדת משנה לענייני מודיעין, שזו הוועדה הכי סגורה, חסויה, סודית, ברוך השם, שום דבר לא דולף משם, היא מאוד מאוד מצומצמת. מגיעים לשם כולם כולל כולם, היא מקבלת סקירות ביטחוניות, רק לפני כמה ימים ראש הממשלה היה בוועדה הזאת. זאת אומרת זה לא אישור מראש, אלא דיווח פעם ברבעון.
ואז, אתה יודע מה, זה יהיה אפקט מצנן. אם אתה יודע שאתה תצטרך פעם לתת דין וחשבון ותשובות, אולי אתה תתייחס ותתנהג בצורה אחרת, עם יותר אחריות, עם יותר מחשבה, כי לפעמים זורקים כסף ציבורי, כאילו כמו חול. נכון? מיליארד פה, מיליארד שם, זה בדיוק מה שעשה שר האוצר כשהוא הקים את המתחמים לחלוקת סיוע בעזה. עד עכשיו אף אחד לא יודע בצורה ברורה ומדויקת כמה זה עלה לאזרחי ישראל. לא מדברים על זה, לא פופולרי, מסתירים את זה, זה מתחת לשטיח – אבל זה קרה. זה כמה מיליארדים טובים. אני מאמינה שיש לנו - - -
לא, זה 700 מיליון לפני זה, אחר כך זה היה משהו אחר, כשהקימו את מתחמי הסיוע האלה. אני ראיתי מספרים אחרים, אבל אתה יודע מה, אתה כחבר ועדת חוץ וביטחון לדעתי צריך לתמוך בחוק הזה, כי אני לא מבקשת להגביל את שיקול הדעת של הממשלה, אני מבקשת שהממשלה תדווח ושהממשלה תדע שעל כל דבר שהם עושים יש פיקוח פרלמנטרי. בסוף הממשלה פועלת מכוח האמון של הכנסת. הם לא, מה שנקרא, אתה יודע, כול יכול, למרות שלצערי הרב בדיוק ככה זה מתנהל בהרבה מאוד מצבים.
בהרבה מאוד מהחקיקה שלי אני מכניסה סעיף על פיקוח פרלמנטרי, ואתם יודעים מה, זה עובד ברגע שיש דיווח לוועדות הכנסת. מה שעשינו בזמנו עם אונר"א, שכל שלושה חודשים היה איזה דיון מעקב – זה דורש מהממשלה לפעול ולא למסמס. ומי כמוך יודע, עמית, שאלופים בלמסמס דברים, עד שאין את הפטיש על הראש.
אז לכן, לאור האמור לעיל, אני לא רואה שום סיבה אמיתית שהממשלה תתנגד לחוק הזה, כי אני לא מבקשת לקבוע אישור מראש, אני לא מבקשת להגביל את הממשלה בפעולה בזמן אמת; מה שאני מבקשת זה שיהיה פיקוח פרלמנטרי על מה שכבר קרה, ודיווח על הכסף, שלא נגלה פתאום שאנחנו מממנים אולי עוד פעם איזשהו משהו בעזה, למרות שאני לא אתפלא, או שאנחנו למשל מעבירים כסף לאונר"א, שזה גם כן מה שקרה – תוך כדי התברר לנו שמדינת ישראל מימנה שם בסתר את אונר"א, כמובן, לפני אירועי 7 באוקטובר.
אז אם נסתכל עלינו ככנסת, כמחוקקים, כגוף פרלמנטרי שאמור גם לפקח, לדעתי, במיוחד בנושא כל כך רגיש ובמיוחד כשאני מציעה פתרון מאוד מאוד מידתי שלוקח בחשבון גם היבט ביטחוני וגם כמובן את הנושא של החיסיון, שהדיווח יהיה אך ורק בוועדת משנה למודיעין – אני חושבת שאין סיבה שלא נתמוך כולנו כחברי הכנסת בחוק הזה.
לגבי מה שקורה במדינה – תראו, חברים, כולנו צריכים להיות מאוד מאוד מאוד מודאגים ממה שקורה. כמובן, איראן זה אירוע גדול, ענק, שמתרחש מול עינינו, ובאמת אפשר רק להתפלל שהמשטר שם ייפול, כי אחרת שוב יספרו לנו שניצחנו – כמו שהיה לפני שמונה חודשים, תשעה חודשים – והסבב הבא זה רק עניין של זמן.
אבל מפעם לפעם הם משתדרגים, הם מאוד מאוד משתדרגים. אסור לזלזל באויב. אגב, אני גם כן שומעת כאלה נאומים מדי פעם – מהמקפצה, הייתי אומרת. אז לא – אסור לזלזל בחמאס, אסור לזלזל בחיזבאללה, וכמובן, אסור לזלזל באיראנים. הם אנשים חכמים, מתוחכמים, התכוננו לכל מה שקורה 47 שנים, וגם עכשיו – מעם כלביא עד עכשיו סיפרו לנו שניצחנו, סיפרו שהיכולות לא קיימות, ועכשיו מתברר שהם השתקמו והכול קיים, והם יודעים להסתדר מצוין. אז קצת, קצת צניעות לא תזיק גם לפוליטיקאים וגם לאנשי הצבא.
אפרופו, סיפרו לנו שניצחנו את חמאס – זהו, אין יותר חמאס. כל מי שעוקב אחרי מה שקורה בעזה – ואני מאמינה שיש פה אנשים שלא מורידים את העיניים ממה שקורה בעזה – צריכים להיות מאוד מאוד מודאגים. החמאס בשיא כוחו. הם שולטים ביד רמה בכל מה שקורה שם בעזה, כולל משטרה ברחובות, כולל חלוקת ממתקים. הסיוע זורם, החיים שלהם תותים, כי אנחנו לא מטפלים בהם. אני רואה אפילו שהם בלי בושה חמושים עם המדים, בטנדרים, נוסעים ברחבי עזה בסבבה שלהם. אז שלא יקרה לנו שוב – אופס, פספסנו. חבר'ה, זה פה, זה קיים, זה קורה.
גם חיזבאללה – היום ראיתי דיווחים שחיזבאללה מחזיק 11,000–13,000 טילים, אבל סיפרו לי שכבר אינם, סיפרו לי שחיזבאללה כבר אאוט – אז התברר שלא. הבעיה שיודעים איך להתחיל - - -
יודעים איך להתחיל – לא יודעים לסיים. ומה שקורה ביו"ש צריך להדאיג את כל יושבי האולם הזה, כי הרבה אנשים מרגישים רגש ודאגה ליו"ש. אם אתם מאוד רוצים לדעת מה קורה ביו"ש, תראו את הכתבה שפרסם ליברמן אתמול - -
- - הוא מספר שם על כל היופי שקורה ביו"ש, כולל יחידות מיוחדות שהם הקימו בעצמם. תודה רבה.
תקשיבו, תקשיבו טוב, ממשלה יקרה.
ובמיוחד אתה, השר שדיבר פה יפה מאוד, שהשקעת שעות כדי לכתוב משהו אזוטרי. אם היית קורא את הצעת החוק הקודמת ומה הייתה ההחלטה, ומתייחס למה שכתוב עכשיו, היית מבין את ההבדלים. כי לפני שנה אמרתי שהממשלה תבקש אישור מראש, אישור מראש. ועלה שר המשפטים דאז יריב לוין ואמר: יוליה, זה לא טוב, כי את מגבילה את שיקול הדעת של הממשלה. שיניתי את הצעת החוק, אמרתי: דיווח בדיעבד. הבדל משמעותי. אם הייתם עסוקים בעשיית אמת, בחקיקת אמת, בעניינים שיש על סדר-היום, בדיוק באותו שצף קצף כמו שאתה עסוק בענייני המורשת שלנו, כנראה שהיית מבין את ההבדלים.
אבל מאיפה? סתם הקראת פה, עשית פה נאום שלא קשור לשום דבר, רק לצורכי הפריימריז שלך, אבל למהות העניין לא התייחסת. אפילו לא טרחת לקרוא מה היה, מה הוצבע ומה קורה עכשיו. הכסף הציבורי הוא לא שלך, הוא לא שלך ולא שלך. הכסף הציבורי הוא של אזרחי מדינת ישראל, והגוף שאמור לפקח על זה הוא הכנסת, במקרה הזה – ועדת החוץ והביטחון, במקרה הזה – ועדת משנה למודיעין. זה הגוף. שלא יהיה מצב שפתאום נגלה שאדון סמוטריץ' מממן סיוע הומניטרי לאויבינו בעזה, בסיבוב כזה או אחר, ועוד משקר שזה לא קרה עד שלא תפסו אותו. אני מבינה את הצרכים של המדינה, אבל זה לא צריך להיות מהמקפצה.
יתרה מזאת, אדוני שר המורשת – תחשוב איזו מורשת אתה משאיר פה – חנינה, ככה לימדו אותי במשפטים, בלי שום קשר לשום קשר - - -
אני למדתי משפטים פה בארץ. מי לימד אותך? לא אבא שלך. אתה יודע, לא אבא שלך. אז לימדו אותי - - -
אז אני אסביר לכם משהו, מה שאני מבינה בהיגיון פשוט. מישהו – להפך, בן אדם צריך להיות חפץ - - -
בן אדם צריך להיות חפץ בלהוכיח את חפותו, שהוא חף מכל דבר. להסיר כל צל של ספק מעל ראשו.
להפך, כל מי שנקלע לסיטואציה כזאת – והייתה לי דוגמה מאביגדור ליברמן, שביקש שש פעמים בשבוע דיונים מ-8:00 עד 18:00, רק שיהיה משפט, כדי לצאת מזה. והוא יצא זכאי, יצא זכאי. לא מרח, לא סיפר סיפורים, לא ברח. הלך בכל יום, ביקש את זה, מול הרכב, ויצא זכאי.
להפך. אני חושבת שכל בן אדם סביר שנקלע לכזאת סיטואציה, להפך, הוא רוצה להיות זכאי – כי זה לכל החיים וזאת המורשת – ולא משהו מפוקפק. אתם חושבים אחרת, זכותכם. לתפיסתי. ויש לי גם דוגמה מול העיניים.
יש לי דוגמה מול העיניים. אז תמשיכו עם הדברים האלו. ולגבי הצעת החוק - -
אני מסיימת משפט. - - לכל חבר כנסת יש בסוף גם כן תפקיד פיקוח פרלמנטרי. החוק הזה לא מגביל את שיקול הדעת של הממשלה, הוא מסדיר פיקוח פרלמנטרי על הכסף הציבורי. תודה.
1,495 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.