פתיחת המשק לתעסוקה תוך התעלמות ממערכת החינוך: חוסר תיאום ממשלתי והיעדר הקשבה והבנה להשלכות ולצורכי משקי הבית, הילדים, ההורים ונשות ואנשי החינוך

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש החדש. אה, ינון יצא? ואללה, חבל, אבל בסדר. אני מבין את הקצף והשצף שיצא. החלק השני היה אחדות. בחלק הראשון הוא אמר משפט כאילו: אתם רוצים שאנחנו נמות, שיצאו ארונות. תגיד לי, מה, אתה לא נורמלי? באמת. חבל שהוא לא פה, היה חוזר בו.

אתה יכול לתת לי לדבר? אתה יכול לתת לי לדבר?

אני מבקש עוד זמן, 20 שניות, כי אמרת לעצמך ובטעות נפלט לך לפרוטוקול. אבל בסדר, אף אחד לא רוצה. יש הבדל בין לומר שאחד גנב והשני גנב לבין לומר שאנחנו רוצים לראות אנשים מתים, שיצאו בארונות. אבל זה מוסר הכליות שלך. לא יודע, אולי זה משהו שמאפיין אתכם. אני לא רוצה להיות בוחן כליות ולב, מה שנקרא, אבל כל אחד והזה שלו. אני לא מתערב. ינון אחלה, וכן, יש גם בעיניי קצת ביזה, מה שנקרא, אבל אנחנו עוד נגיע לזה במהלך עשר הדקות. אני מבטיח לך שאני יכול להראות לך נאומים שלך ושל אחרים, איך ידעתם לומר - - -

לא, לפני שנתיים.

אני אמצא, ואתה תאמר מחילה על זה.

אין בעיה, זה בסדר, כל אחד נפגע מהכיוון שלו.

הצעתי לסדר-היום קשורה בקריאה המדהימה לחזרה לחינוך, למשק, בזמן מלחמה. בניגוד לעם כלביא, לאחר 12 ימים שבהם המשק היה מושבת, פה אחרי ארבעה ימים החליט שר האוצר סמוטריץ' שאפשר לצאת לעבודה ואין שום בעיה והכול בסדר, ומה שנקרא, ביחד ננצח, וידה ידה ידה.

אני רוצה להראות לכם, חבריי חברי הכנסת, ולך, אדוני היושב-ראש, איך נראה לילה ממוצע של אזרח בצפון, למרות שגם הלילה היו לא מעט אזעקות גם באזורי המרכז, אבל תראו לילה באזור הצפון, בגליל העליון. החל מהשעה 23:30 – התראה במנרה; 23:31 – התראה במשגב עם; 00:00 – התראה כללית בצפון מאיראן; 00:01 – בחד-נס; 00:01 – בראש פינה; 00:02 – בקריית שמונה; 00:03 – מאיראן, שוב, כל הצפון; 00:06 – במבוא חמה; 00:58 – במלכיה; 01:00 – בחורפיש; 01:02 – בכפר ורדים; 01:03 – ביאנוח-ג'ת; 01:04 – במעלות תרשיחא; 01:05 – ביחיעם; 01:37 – באביבים; 01:45 – במנרה; 01:53 – במשגב עם; ב-02:42 – בקריית שמונה; ב-02:42 – בקיבוץ הגושרים; ב-03:49 – במטולה; ב-3:52 – ביפתח; ב-03:54 – שוב אזעקה ביפתח; 07:00 – אזעקה ביערה ובשלומי.

ואחרי כל הלילה הנהדר הזה, שר האוצר שלנו בא ואומר: בוקר טוב שיהיה לכם, ממש. ישנתם כל כך טוב בלילה – צאו לעבודה. איזה אושר זה. באמת, זה לילה כל כך נעים, שכשאומרים למישהו בוקר טוב, הוא בכלל לא יודע להבדיל אם כבר בוקר או ערב או צוהריים, אבל צא לעבודה. ובמהלך הלילה, בזמן שיש אזעקות, מצופה מתושבי ותושבות הצפון, אנא, לתרגל את הילדים לפתוח דלת של ממ"ד, לסגור דלת של ממ"ד, לרדת למקלטים. מה הבעיה? אם כבר יש אזעקה, בואו נרוויח איזה אקט לימודי מזה. לפחות נוכל לתרגל את כל ילדי וילדות ישראל בסגירה ובפתיחה של דלת ממ"ד, או לעשות פזצט"ות מהאוטובוס הצהוב – שעדיין, חבר הכנסת בליאק, עדיין לא הגיע התקציב לאוטובוסים הצהובים לגשר על 12 שנים של הפערים. אבל גם שם צריך ללמוד לעשות פזצט"ות, ואי-אפשר סתם להגיע.

ומה הבעיה לנשות ואנשי החינוך באזור הצפון? אחרי לילה ממוצע כזה, מה הבעיה לפתוח את הבוקר, להגיד לכולם בוקר טוב ופשוט ללמוד בזום? היום גם קיבלנו שיעור מעולה איך נראה שיעור בזום, כששר החינוך לא מצליח לומר ארבע מילים וחצי ברצף, וכל שנייה נתקע כאילו הוא עושה את זה מהחללית הבין-לאומית במאדים. ככה זה נשמע. אמרתם לו את זה נכון, סימון, אמרתם לו את זה בדיון: אתה נשמע כאילו אתה בסיבוב סביב כדור הארץ ומנסה להעביר לנו שיעור. וראיתי מחברת הכנסת בן ארי שיש שיעורי ספורט בזום. שמע, זה פשוט מעולה.

מה עוד גילינו? אחרי 2020 – אתם זוכרים את פרויקט מחשב לכל ילד? גילו שלילדי ישראל, הפס האינטרנטי ותשתיות האינטרנט צריכות להיות ראויות למדינה מערבית מתקדמת. ב-2020 הובטח על ידי הוד מלכותו מחשב לכל ילד, וגם גילינו בדיון בוועדת החינוך שללמעלה משליש מילדי ישראל אין באמת מחשבים. ומה עושה בית שיש בו שלושה ילדים, ארבעה ילדים בבית, וכולם צריכים לעבוד במחשב? אתה נהיה product manager, לראות איך עושים שיעור, באיזו שעה עולה כל ילד ומתי הוא צריך לעשות, נכון? אין, פשוט תענוג.

אני אומר, מילא, שר האוצר אומר: טוב, אתם יודעים מה? כולם צאו לעבודה. הרי הדיון בכלל לא מהותי, הוא דיון פיננסי, כי הוא פשוט מתקמצן. באמת. או שהוא אומר: עכשיו יש מלחמה, אי-אפשר להוציא הרבה כספים, אבל הוא כאילו לא רוצה לפצות; לא כאילו, אלא לא רוצה לפצות את התושבים, בגלל זה הוא אומר להם: צאו, צאו, תעבדו. אני אמרתי לכם לעבוד.

ואז הוא מחליט באיזו הודעה לתקשורת לפני שבוע: יש פיצוי. אתם יכולים כולם לצאת לחל"ת. ואז יש עוד הודעה שאומרת שחל"ת זה רק 14 ימים; ואז הודעה לתושבי הצפון שכולם יכולים להישאר בבית ויקבלו את הכסף; ואז הודעה על 15 יום. תגיד, יש איזו פרוצדורה – אני יודע שהיא קצת מוזרה – שנקראת ועדת כספים וחקיקה. כל מתווה שאתה רוצה לעשות – תגיש חוק. מה אתה שולח את – אני לא יודע – הדובר שלך להוציא הודעות? תגיש חוק.

מי ישמע, המבצע הזה נפל עלינו משמיים, לא ידענו שזה הולך לקרות. לא יכולתם להכין מראש מתווה? לפני שמונה חודשים אומנם הבטיחו לנו שזה יהיה לדורי-דורות של הדורי-דורות. לפני שמונה חודשים היה בדיוק אותו דבר, בדיוק אותו דבר, גם במתווים. אבל למה שמישהו יעבוד פה בצורה מסודרת? למה שסמוטריץ' יעבוד בצורה מסודרת?

אגב, מי השר המשיב? אין בכלל שר במליאה.

אורית סטרוק? איפה היא?

היי, מה שלומך? זה בסדר. ברוך השם? יופי. בקיצור, לא ציפיתי ששר האוצר יגיע, והוא שר במשרד האוצר. אני טוען שיש באמת נתק מוחלט בין מה שחווים ההורים, מה שחווים העובדים במשק, מה שחווה אותו עצמאי שצריך להחזיק משפחות, מאכיל משפחות, צריך לדאוג להם לעובדים, צריך לדאוג לזה שתהיה להם פרנסה, צריך לדאוג שתהיה לו הכנסה. אנשים כבר לא סומכים על המדינה, לא מגישים בכלל פיצויים, לא חושבים בכלל לקבל פיצויים ולא שום דבר. אבל מה שנקרא, זה עוד בקטנה.

אני רוצה להתייחס לכסף הגדול שכן קיים במדינת ישראל, ולומר – אתמול נורא התלהבתי מההודעה לתקשורת, ממסיבת העיתונאים או ההודעה המצולמת של שר האוצר וראש הממשלה. הם אמרו: אנחנו שמים עכשיו את המחלוקות בצד – והם שמים את הגיוס בצד. אני לתומי חשבתי שהגיוס זה משהו שאנחנו צריכים, לא צריכים לשים אותו בצד. זה לא הישג לומר שלמען האחדות אנחנו דוחים את הגיוס. זה צורך קיומי של מדינת ישראל. אם אנחנו מדברים על תקציבים, זה 60 מיליארד שקל שיכולים להיחסך למשק הישראלי. 60 מיליארד. עזבו את הצורך הקיומי. ועל זה אתם לא מדברים. קיצוצים מטורפים שעושים עכשיו במשרדים; מקצצים בימי עיבוד של המילואימניקים, ודיברו פה קודם על כל פגועי הנפש; מקצצים בימי התארגנות; מקצצים 257 מיליון שקלים בחינוך, 186 מיליון שקלים בבריאות, 120 מיליון שקלים ברווחה. אדוני שר הרווחה לשעבר, תגיד לי איך אתה יכול בכלל לקצץ 1.30 שקל, לא 120 מיליון שקלים. 860 מיליון שקל בתחבורה; 150 מיליון שקל למינהלת תנופה, אחרי שהייתם, כל הממשלה ירום הודה – היו בקריית שמונה ואמר נתניהו על קריית שמונה: עמוד התווך של הגליל; ניתן מענקים, עסקים, תושבים, תחבורה, אקדמיה. סמוטריץ' אמר: התחייבנו שקריית שמונה ומטולה לא יישארו מאחור. המנהיגות שלנו נבחנת ביכולת שלנו להפוך אתגר להזדמנות היסטורית. אז מה עושים בהזדמנות ההיסטורית הראשונה? מקצצים 150 מיליון שקלים – 80 מיליון שקל במל"מ, 60 מיליון שקל לחירום אזרחי ועוד 20 מיליון שקלים לרשויות מקומיות. ואני אפסיק.

אבל במה לא נוגעים? בכספים הקואליציוניים, הגביע הקדוש, כי חס וחלילה. 56 מיליון שקלים לחינוך זהות יהודית; 5 מיליון שקלים למינהלת לזהות יהודית; 24 מיליון שקלים למכרזים להעמקת החינוך היהודי; 30 מיליון שקלים לעמותות תרבות יהודית; 34 מיליון שקלים לתרבות יהודית ברשויות המקומיות; 49 מיליון שקלים למניעת נשירה מהישיבות; 4 מיליון שקלים למכוני מחקר תורניים; 17 מיליון שקלים לבית ספר של החופש הגדול, כשאין חופש גדול במוסדות הפטור, ואז עוד 17 מיליון שקלים לגרעינים תורניים; עוד 50 מיליון שקלים לסבסוד של 100% בתוכנית צהרונים במוסדות הפטור. למה אני לא זכאי לזה? למה?

עכשיו אני סכמתי קצת, באמת, כ-6 מיליארד שקלים – שני משפטים אחרונים. 6 מיליארד שקלים נשמע הרבה, ועובר הרבה פעמים מעל הראש. הסכומים שאני סכמתי פה זה בערך 400 מיליון שקלים. אני רוצה לומר לכם מה אפשר לקנות ככה סתם לצבא בחצי מיליארד שקלים: 40 טנקים מרכבה סימן 4; 90 נגמשים של אית"ן; 45 נגמ"ש של נמ"ר.

4,600 מיירטי תמיר; 55 מיירטי קלע דוד; 45,000 פגזים – שני משפטים אחרונים; וסט, קסדה, מדים, נעליים, הכול טקטי, ל-50,000 לוחמים; 200,000 כוונות טקטיות של Meprolight.

16,000 מערכות לראיית לילה. זה סדר העדיפויות.

אדוני היקר וחבריי חברי הכנסת שנמצאים פה, זה סדר העדיפויות של מדינת ישראל. שקל לא נגעתם בכספים קואליציוניים.