השלכות שחיקת קצבאות הזקנה על הביטחון הכלכלי והתזונתי של אזרחים ותיקים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כנסת נכבדה, ראשית אפתח בשאלה – שאלה פתוחה לנו כמדינה, כחברה, כאומה: מהי מדינה שמפקירה את האזרחים הוותיקים שלה? מהי חברה שמפקירה את האזרחים הוותיקים שלה? מי אנחנו כשהדור הוותיק, שבנה פה את המדינה, שהשאיר לנו מורשת, לא יכול להתקיים בקיום הכי בסיסי? לא יכול לחיות בכבוד? אלו שאלות שצריך לשאול דווקא עכשיו, כשאנחנו מדברים על שיקום ועל בנייה ועל היום שאחרי.

אני רוצה להחזיר את כולנו לשנת 2003. היה אז אחד, שר אוצר, בנימין נתניהו שמו, שהחליט להצמיד את קצבאות הביטוח הלאומי למדד המחירים לצרכן במקום לשכר הממוצע כפי שהיה לפני, כי אז הקצבאות עולות מעט מאוד. והינה, שנת 2026, פה כולנו, חברי הכנסת והשרים, קיבלנו לפתע העלאה של אלפי שקלים במשכורת. בתוך מלחמה, עם קיצוצים, עם גזרות, כשאנשים לא מסיימים את החודש ויוקר מחיה – קיבלנו אלפי שקלים העלאה. אני כחברת כנסת גם מתביישת, מתביישת, כי בעוד שהעלו לנו, העלו את קצבת הזקנה רק ב-43 שקלים.

הפער הזה בלתי נתפס. קבוצה פה מעלה לעצמה את המשכורת בצורה שרירותית באלפי שקלים באבחה, ואילו הדור הוותיק, שזקוק לנו כאן ולמדינה, נשאר עני. הם נשארים עם קצבת זקנה שעומדת היום על 1,838 שקלים בלבד, כשהוסיפו להם עוד 43 שקלים. תגידו לי, מה עושים עם זה? איזו תרופה קונים עם זה? איזה חשבון חשמל משלמים? איך ממלאים את העגלה בסופר? איך קונים מתנה קטנה לנכדים? זה מביש. וזה ניתוק שמספר הרבה.

אפשר לדבר על ניתוק והתעלמות מפגיעת הטיל בסורוקה והקמצנות כלפי חיילי מילואים והיעדר התקצוב בצפון – אפשר לדבר על ניתוק בכל מיני מובנים. אבל אין משהו שמלמד על הניתוק כמו העלאת קצבת זקנה ב-43 שקלים בלבד, ושמשאירים אזרחים ותיקים עניים, את הדור שקיווה לסיים את חייו ברווחה, לקיים את השנים האחרונות לחייו ברווחה נורמלית. הרי למה הקמנו מדינה? זה שובר את הלב.

אני רוצה לומר, זה לא צריך להיות פוזיציה של ימין ושמאל. אני באמת חושבת שכולנו רוצים שההורים שלנו יזכו להזדקן בכבוד. כולנו רוצים להיות חברה שלא פורמת - - -

סליחה, אני מסיימת. אני באמת חושבת שיש דברים שהם מעל הפוזיציה, מעל ימין ושמאל, ולא כל תוכנית גם חייבת להיות בדיוק מה שאני הייתי רוצה בצורה הכי נרחבת. אבל אנחנו חייבים לעשות יותר. הרבה אזרחים ותיקים לא מסיימים את החודש, לא יכולים לרכוש תרופות, לא יכולים לחמם את עצמם בחורף, לא יכולים להרשות לעצמם דברים בסיסיים – וזה עלינו. אני מאוד מקווה שייעשה משהו. תודה.