קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
קודם כול, ברצינות נאמר, לפני שאני אתחיל - - -
יש לי שם קהל חבל על הזמן. עכשיו, אל תיתן לי, למה אני אמשוך פה 40 דקות, ואטורי.
שנייה ברצינות. אני רוצה לשלוח את תנחומיי העמוקים, הכנים והכל-כך כואבים על סמל ראשון עפרי יפה, שהיום איבדנו בשדה הקרב. עוד נסיך של מלח הארץ שנלחם על ארץ ישראל. אני רוצה לשלוח את תנחומיי למשפחתו, שלא תדעו עוד צער. ואני תמיד אומרת שכשאני שולחת תנחומים, אני יודעת שאין באמת שום דבר שיכול לנחם משפחה שאיבדה את היקר לה מכול, את האוצר הכי גדול שיש. אבל דעו לכם, שנזכור אותו לנצח. אני קראתי עליו היום, באמת מלח הארץ, לעד הוא יהיה בליבנו, ועם ישראל יודע שגיבוריו הקדושים הם הסיבה שבזכותה אנחנו קיימים כאן בארץ ישראל.
לפני שאני אענה דברים בשם שר הביטחון, אני אגיד לשר לשעבר והשר לעתיד מלכיאלי, ולכל חבריו שיושבים פה, שבאמת ההצעה הדחופה לסדר-היום היא קודם כול מאוד חשובה. ומי כמוך יודע – אתה מקשיב לי? מלכיאלי.
מה יותר חשוב? אני רק רוצה לומר לך שמינית אותי להיות שליחה, נכון? אז קודם כול, אני מקבלת עליי את העול החשוב הזה. זאת באמת זכות וכבוד שלי להיות שליחה שלכם, ואני לא צריכה להסביר ולהגיד כמה אני מעריכה.
אתה תחזור, בעזרת השם, אתה תחזור. תכף ומייד. הכול יהיה בטל ומבוטל.
אבל אני רוצה לומר שאנחנו עברנו אלפיים שנות גלות כדי להקים את המדינה הזאת, לא כדי שתהיה אף פגיעה, לא חריגה, לא חמורה, לא קטנה ולא גדולה בזכויות היסוד של אף שומר מצוות, גם לא עצור. אני כמובן תומכת בכל מה שקשור לדבר הזה, ואני מקווה שנזכה להיות באמת –
חיים בחברה שתכבד את כל הצדדים, ולא רק צד אחד, והמבין יבין, אבל בסדר.
אני עונה בשם שר הביטחון: לפני שאתייחס ספציפית לטענות שאותן מעלים חברי הכנסת גולדקנופ, מלכיאלי וכץ בהצעתם הדחופה לסדר, אני מבקש להדגיש שני עקרונות מנחים המובילים אותנו בהקשר זה. עיקרון ראשון: המחויבות העמוקה שלנו לערך כבוד האדם, שהוא אחד מערכי צה"ל המרכזיים, והוא מחייב את צה"ל לא רק כלפי אלו המשרתים בו אלא כלפי כל אדם באשר הוא אדם. עיקרון שני שמוביל אותנו נוגע לסוגיית האמונה הדתית. בצה"ל משרתים, כידוע, זה לצד זה יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים וגם חסרי דת, וצה"ל מחויב ביחס שוויוני ובגישה מכבדת לכל בני הדתות המשרתים בו. לאור שני העקרונות הבסיסיים האלו אני מבקש להתייחס להצעה לסדר-היום של חברי הכנסת גולדקנופ, כץ ומלכיאלי, ולחדד את הנקודות הבאות.
ראשית, מתקני הכליאה בצה"ל פועלים בהתאם לעקרונות שאותם ציינתי. סגלי הכליאה המשרתים בהם פועלים, ללא הבדל דת, למתן יחס שוויוני, מכבד וענייני מול כלל הכלואות והכלואים במתקני הכליאה. שנית, בין כלל הכלואים קיימים רבים אשר מקיימים אורח חיים דתי, וגם הם זוכים כמובן ליחס מכבד, תוך הקפדה יתרה על שמירת זכויותיהם, בין שמדובר באפשרות סדורה לקיום תפילות, ובין שמדובר בשיעורי תורה ולימוד, באספקת תשמישי קדושה, בזמני ארוחות מתאימים ובארוחות בהכשר בד"ץ. גורמי הכליאה מודעים לחשיבות הרבה הטמונה בסוגיה זאת, ופועלים ברגישות הנדרשת ובכובד ראש כדי לאפשר לכל כלוא לשמור על אורח חייו הדתי ככל שירצה בכך. באשר לטענה על אירוע ספציפי שבו לא ניתנו תפילין לצורך תפילה, גורמי אגף כוח אדם שתחקרו את המקרה עדכנו שמדובר באירוע נקודתי, שאינו משקף, כאמור, בשום צורה ואופן את ההתנהלות הכוללת בתחומים אלו.
הנחיתי את צה"ל לפעול כדי לחדד נהלים ולמנוע הישנות של מקרים דומים בעתיד. לצערי, בשל נסיבות הנוגעות לצנעת הפרט וגם לנהלים מבצעיים, אין באפשרותי להרחיב מעבר לכך, מתוך מחויבות לכבודם וזכויותיהם של כלל הכלואים. אני בטוח כי גורמי הכליאה בצה"ל ימשיכו לפעול באחריות, במקצועיות ובשקיפות הנדרשות, תוך מתן מענה ראוי ומכבד לצורכי הדת של כלל הכלואים. זה עד כאן.
זו התשובה של שר הביטחון. אם אתה רוצה אותי, אני מבטיחה ללכת ולברר את כלל התשובות שלך מול שר הביטחון.
אם זה מה שאתה מרגיש, אני לא אתווכח עם הרגשתך.
לא. עשר דקות. אתם רוצים לצאת? לשמוע?
זה לא קללה. ניסים, למה אתה קורא לזה קללה? אני גאה בזה. למה אתה אומר שזה קללה? אתה חבר טוב שלי, ואני מעריכה אותך.
הם חושבים שהם מקללים. הם בזויים בעצמם.
סגן היושב-ראש חבר הכנסת מרגי, הכול טוב?
בסדר, אתם רוצים שאני אתחיל? ככל שאני אתחיל את דבריי, ככה אני אסיים יותר מוקדם. מה אתם אומרים?
זה ואטורי מדבר, לא אני. לא להאשים אותי.
אז אני אסיים את הדברים שיש לי להגיד בנושא אחר, ואז נחליט על המשך דיון בוועדה. בסדר? עשר דקות, מקובל?
עשר דקות, תעשה קפה, תחזור. חבל, אני אומרת דברי טעם וחוכמה, הרב גולדקנופ, אתה תשמח לשמוע.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הפעם אני מבקשת לדבר על המילה הכי פופולרית והכי מתוקה, למראית עין לפחות, אבל הכי ריקה בפועל בשיח הישראלי - -
"ממשלת אחדות". היית רוצה "נתניהו". "ממשלת אחדות", כן, כן, אחדות.
עכשיו תראו, אין אדם אחד בעם ישראל שלא מייחל לאחדות אמת. אבל בואו נשים רגע את הדברים על השולחן. מה שראינו כאן בעשרות השנים האחרונות זה לא אחדות, זה עבדות. עבדות מרצון של הדרג הפוליטי לדרג הפקידותי; מהצבא, דרך השב"כ, הפרקליטות ומשרד האוצר, כולם. ראינו את ניסנקורן, שהיה חותמת בפועל של כחול לבן, את אהוד ברק, את ציפי לבני. ראינו איזה שינויים גדולים במערכת המשפט עשו הממשלות הקודמות. כולם מדברים גבוהה-גבוהה על רפורמות, אבל בפועל הם היו ונשארו שפוטים של המערכת, עבדים של הסטייט בתוך המדינה.
אז למה אני נגד האחדות שלכם? אני נגד האחדות המזויפת הזו, קודם כול כי אני בעד דמוקרטיה. איך אמרה פרופ' גביזון, זיכרונה לברכה? אני בעד העם על ידי העם. העם הוא זה שיבחר איזה מחנה מייצג את השקפתו ודרכו. למשל, מי שרוצה ממשלת אחדות וסיסמאות כמו "שישב רק עם מלאכים", אז שיצביע ליועז הנדל. מי שרוצה לרדוף אחרי יהודים בכיכר דיזנגוף ביום כיפור, לשרוף כבישים באיילון, ומי שבאמת מאמין שהלוחמים הגיבורים והקדושים שלנו הורגים תינוקות כתחביב, מוזמן להצביע לאנרכיסטים של יאיר גולן. מי שחושב שבזמן מלחמה קיומית נכון להסית נגד הממשלה, ובמקום ניצחון ואחדות חשוב לו יותר לחזק את מועצת הלול, שיצביע ליש עתיד.
מי שמאמין – מועצת הלול, שיצביע ליש עתיד. קרקרנים במקצוע.
הינה, בבקשה, אתם מצדיקים את מה שאני אומרת. מועצת הלול, ישר התחילו לקרקר.
אני אחזור. מי שחשוב לו יותר לחזק את מועצת הלול, ראיתם כאן דוגמה, שיצביע ליש עתיד.
מי שמאמין לדיווחים ולתחקירים של ערוצי אל-ג'זירה 12 ואל-מנאר 13, שיבושם לו. הציבור הערבי חושב שחברי הכנסת שלו צריכים להרביץ לשוטרים ולהילחם למען עזה, במקום להילחם בארגוני הפשיעה בהכנסת שב"כ וחקיקות ברזל, שימשיך להצביע להם.
המחנות ברורים, חברים, ימין לאומי מול שמאל בתחפושת, כי מולנו ניצב מחנה של תחפושות. יש את אייזנקוט שנדבק בביביפוביה הפוביומטית, ומצא את התרופה ברשימה המשותפת, כי בל"ד היא פתאום חלק מברית המשרתים. יש את חברנו בנט, כמובן, המתווך הבין-לאומי, שטס בשבת לפוטין רק בשביל סלפי; האיש של "איך לנצח את הקורונה" ותוכנית סינגפור המוצלחת, שפתאום, פתאום, נזכר ב"העם שלי", "העם שלי". העם שלי אריות, נמרים, דובים, "העם שלי".
בנט. כל זה רגע אחרי שחזר מגאולה ציפורניים בקריות וניסים פלאפל בדימונה. שם, הוא מספר שכולם מחכים לו, ועל הדרך הם גם הזכירו לו איך הוא הציל תוכי. אתה זוכר איך הוא הציל תוכי, אדוני? לא, אתה לא זוכר. אז אני אזכיר לך. הוא הציל תוכי בזמן שעצר את שיירת ראש הממשלה. ממש וינסטון צ'רצ'יל של דורנו, נכון? נכון.
ומה עם ליברמן? אוה, ליברמן. כל החיים הבטיח להפציץ את סכר אסואן, כל החיים, ולחסל את הנייה, ותמיד התשובה שלו הייתה – מה? בגלל נתניהו זה לא אפשרי. אני לא יודעת אם אתם יודעים, בגלל נתניהו נדרס כלב, בגלל נתניהו נפל אגרטל, בגלל נתניהו לא שתו כוס מים. הכול בגלל נתניהו.
והינה, הקמתם ממשלה, אדון ליברמן, בלי נתניהו, והפלא ופלא, לא הגשמת אפילו 1% מהסיסמאות שלך. במקום ביטחון הלכת להיות שר האוצר, כי ממשלת השינוי חיה בהולנד, להילחם בקוקה קולה. היה לכם הרי הרבה יותר חשוב להילחם בקוקה קולה ממדיניות ימין וביטחון, שכל כך התפארת ברצונות שלך להשיג.
ומה עם הכלכלה מול הנדסת התודעה? כי הרי מדברים על כלכלה מתרסקת, כל הזמן אומרים: הכלכלה מתרסקת. אז שוב, הכול שקרים, שקרים, שקרים, שקרים, שקרים.
אז שוב, מכתב 1,500 הכלכלנים – שקר מוחלט. מדינת ישראל נמצאת בעשירון העליון בעולם, בעולם.
כל מה שאתם יודעים זה לשקר. אני הולכת לסופר כל שבוע.
מתי אתה הלכת לסופר? כל שבוע אני בסופר.
כל שבוע אני בסופר, אני עושה קניות.
שקר מוחלט. רק יודעים לשקר - - -
אני אמשיך: תראו את הנזק שניסו לעשות כאן. הגב' פפאיה ושות' רצו להקריס לנו את הבנקים. מה עשו? הם איימו להוציא את הכסף, והיו בטוחים שנחזור למכור תפוזים ברחובות. אממה, הינה הלכה לה גברת פפאיה – וקיבלנו את אנבידיה. השווקים בפועל מאמינים בנו יותר משהם מאמינים לתחזיות הפתוס של הכלכלנית הדגולה מירב – מנסור עבאס ציוני – כהן. עכשיו שיהיה ברור – אנחנו לא ממלכתיים, לא מנסים אפילו. לא ממלכתיים במובן של כניעה.
אני אחזור, כי זה משפט חשוב: אנחנו לא ממלכתיים במובן של כניעה. אנחנו נלחמים. אנחנו נלחמים מול אהוד ברק, האיש שחולם על גופות בירקון, זה שרוצה לייבא לכאן מיליוני גויים, האיש שאשתו שולחת לפטרון שלו, הפדופיל אפשטיין, מספרי חשבון, והוא כותב לו להציל את ישראל. נוזלים לו מיליוני דולרים מהאוזניים והוא משנורר כסף מפדופילים, תרתי משמע. זה הפרצוף, וזה מנהיג המחאה של קפלן. זה האיש שהביא לעולם את שקמה באוקטובר, אחותו הפשיסטית הקטנה.
הממשלה הזו הוציאה את המוגלה שאיש לא העז לגעת בה. מי שמאמין שלא היה צריך להיכנע לבג"ץ, לפרעות קפלן, ו"כולם עכשיו", "שלום עכשיו", "בחירות עכשיו" – שיצביע לנו; מי שרוצה לראות מינויים כמו זיני וקובי יעקובי ורומן גופמן – שיצביע לנו, כי כשאתם מצביעים לנו, אתם יודעים בדיוק – אבל בדיוק מה אתם מקבלים.
לא הכול מושלם, אבל זו ממשלה יציבה, שבכל הנוגע ליחסי חוץ וביטחון מיישרת קו עם הקו הלאומי והניצי. השופט יצחק עמית הזהיר שדמוקרטיות נופלות במכות קטנות – הוא צודק, אבל הוא קצת מפספס את הכיוון. גם דיקטטורות לא צריכות מכת פטיש כדי לקרוס, הן פשוט נמקות מתוך הריקבון של עצמן. כשהמערכת הופכת למנגנון משומן של שלטון יחיד, היא לא נשברת – היא מתפרקת לרסיסים תחת כובד העיוות.
אז השופט עמית, להלן כמה דוגמאות: הנדסת הרכבים ופסקי דין ידועים מראש כשהתוצאה מסומנת עוד לפני שהדיון התחיל; אכיפה בררנית פושעת – חוק אחד למקורבים וחוק אחד למתנגדים; פרשת הפצ"רית וזכויות למחבלים, כשהמערכת מפנה עורף ללוחמים ומחבקת את אויביה במקום; מינוי עצמי בניגוד לחוק; ניתוק מוחלט שרומס את ריבונות העם בשם השררה. אז אדוני השופט עמית, הכתובת על הקיר. אלו לא מכות קטנות מבחוץ, זו התאבדות מוחלטת של מערכת שאיבדה לחלוטין את המצפן, בדיוק כמו באיראן, כשהצדק הופך לכלי דיכוי – הקריסה היא רק עניין של זמן.
הבוחרים שלנו חייבים להבין: המערכת שלנו קשה, קשה מאוד. אנחנו לא מדינה שמתמודדת רק עם אויב מבחוץ. אנשים תוהים למה לא מפציצים כאן ולמה לא כובשים שם, אבל תראו עם מה אנחנו מתמודדים, עם מה אנחנו צריכים להתמודד מבית – סיכולים משפטיים, פקידות מסכלת ו-30 שנות קרן וקסנר ודינה זילבר, ששם, אל תתבלבלו, הפקיד הוא המנהיג. אבל אנחנו לא נישבר עד שהאליטה האמיתית, הבוחרים שלנו – שהם האליטה האמיתית – יכהנו בבית המשפט, בפרקליטות, בתקשורת ובאקדמיה. הציבור שלנו הוא שווה בין שווים.
אני רוצה לסיים במילותיו של עוזי חיטמן, זיכרונו לברכה, מילים שייכנסו לכם טוב טוב לאוזניים, אבל טוב, כי השיר הזה נכתב על מצביעי המחנה הלאומי, על המתיישבים, על אריות יהודה, הפריפריה ולוחמי השדה, בדיוק באלו המילים: "גם אני נולדתי בארץ הזאת / והלכתי לאורכה ולרוחבה. / גם אבי חלם על הארץ הזאת / הרבה שנים לפני שהוא בא. / גם אני ניגנתי בארץ הזאת / שירים שנבטו מאדמתה. / גם אני הגנתי על הארץ הזאת / אם הסכמתי או לא, הלכתי איתה. // אך יש כאלה שלוקחים / מונופול על החוכמה. / הם יודעים יותר טוב ממני / הם יודעים יותר טוב ממך / מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך".
אז זהו, שלא. עלינו אתם לא תחליטו יותר לעולם. לא אנחנו ולא המצביעים שלנו נוריד את הראש בפני אף אחד. עם - - -
על הפקידות המושחתת שאתם חושבים שאתם תנהלו ותסמיכו אותה עלינו.
אבל בשבילך אני אגיד את הפסקה האחרונה שוב.
אז זהו, שלא. עלינו אתם לא תחליטו יותר. שמעת, דוידסון? לא תחליטו יותר לעולם.
לא אנחנו ולא המצביעים שלנו נוריד את הראש בפני אף אחד, בטח לא בפניכם. עם ישראל חי. תודה רבה.
1,982 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.