קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, יש סיפור שאני עוקב אחריו כבר הרבה מאוד זמן. והסיפור הזה, לצערי, זאת לא הפעם הראשונה. באותו זמן המעצר פנתה אליי אותה משפחה בבקשה מאוד פשוטה: לא רוצים לשחרר את הבחור הזה, תדאג לבן שלנו לתפילין. ואני אומר לעצמי, ריבונו של עולם, הבחור מבקש. אז אני אומר: שהילד יבקש, שהבחור יבקש. הוא ביקש, וזאת לא פעם ראשונה.
לפני כשלושה שבועות עוד סיפור, בחור שמתוך בית המשפט העורך דין כותב לי: השופט הורה לתת לו את התפילין. האם אותה משטרה צבאית נתנה לו תפילין כהוראת השופט? אני לא צריך את ההוראה של השופט. אנחנו אומרים: "וקשרתם לאות על ידֶך והיו לטֹטפֹת בין עיניך", הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו. ואני כותב לעורך דין תוך כדי דיון: וכי המשטרה הצבאית לא מקבלת, לא עושה את מה שהשופט אומר? והוא כותב לי: לא, ואני לא מאמין. וקורה בפעם הנוספת הזאת, שאותו בחור, אותו חייל לא נותן לו תפילין, והוא זועק: אני רוצה תפילין.
רבותיי, כשהצבא, כשהמשטרה הצבאית, כשהמשטרה, אומרים: אנחנו יודעים לקלוט כל ציבור, לתת לו את בעיית הכשרות שלו, את הנושא של התפילה – ייזכר לטוב, חבר הכנסת מישרקי, שהלך ודאג לאותו בחור שיוכל לקבל אוכל בד"ץ. וכל פעם: אז קרתה לנו טעות, ושוב פעם טעות. יש כאן רצף של טעויות, שאין את המבוגר האחראי שדופק על השולחן ואומר: צריך לעשות פה סדר.
אני לא יודע מי עונה, מי אמור לענות מטעם הממשלה.
השרה מאי גולן. השרה גולן, השרה מאי גולן, אני, מפשוטי חברי הכנסת, פונה אלייך כחברת הממשלה, כנציגת מפלגת השלטון. בממשלה הבאה תדפקו על השולחן – כי אני כבר לא נכנס לשם, אנחנו יצאנו – לדפוק על השולחן ולומר למשטרה ולמשטרה הצבאית: לא יכול להיות שבחור במדינת ישראל לא יניח תפילין. ואני יודע כמה הערכים חשובים לך, ואת תהיי הדוברת שלנו בממשלה, להעלות את הנושא הזה.
ואם כבר אני נמצא כאן, אני רוצה לדבר בשניות האחרונות, אדוני היושב-ראש, בעוד נושא. בשבוע שעבר היה מקרה חמור מאוד בבני ברק, חמור מאוד. באה המשטרה הצבאית, חיילות, והתנהגו אליהן בצורה לא מכבדת, אלימה. ראוי לכל גינוי, ראוי לכל גינוי.
מורות, לא משנה, התנהגו אליהן בצורה לא מכובדת, אלימה, ואני מגנה את זה. איך יכול להיות שעוד לפני שהשוטר הראשון הגיע לבני ברק, אומרים לי אנשים מתוך בני ברק: אתה תראה שהמשטרה תבוא באיזו הופעה של ראווה, יכו וילקו באנשים סתם. ואני אומר: מה פתאום, משטרת ישראל תכה אנשים סתם? לא, לא מתאים. וזה מה שקרה. למה תושבי בני ברק צריכים להיות בידיים של שוטרים שמכים בהם סתם? למה אישה לא בריאה מקבלת מכות משוטר סתם כי הוא היה עצבני? אני מקווה, גברתי השרה, שתשמיעי את הזעקה שלנו מסביב שולחן הממשלה ותהיי שליחה שלנו לעניין הזה, כי תושבי בני ברק והתושבים החרדים הם לא הסוג ב' של אף אחד. תודה רבה.
447 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.