קביעת דרגת נכות לנכה צה"ל בידי רופא אשר לא שירת בצה"ל בשירות סדיר או במילואים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת פוגל, אני קודם כול בשורה התחתונה אתן לך כמה ציטטות מתשובת שר הביטחון, ואחרי זה אגיד לך מה עמדתי בעניין.

שר הביטחון, בגדול, מתאר כאן במסמך שאני אתן לך שבסך הכול, גם בעקבות המלחמה ובוודאי לאורך התמשכותה, כמות פצועי צה"ל היא עצומה וגדולה, והם משתדלים לטפל בהם במסירות הגדולה ביותר. אבל לעצם השאלה הוא אומר – וזה המשפט שלהערכתי אתה חולק עליו – שבוועדות הרפואיות פועלים רופאים מסורים, והסיפור של השירות הצבאי אינו רלוונטי לעניין. זו התשובה. כמובן הוא אומר שאם תהיה פסילה גורפת וכו', שגם לא תאפשר לרופאים חרדים, וכנראה, הוא לא ציין, אבל הוא מדבר גם על רופאים ערבים – זו התשובה שלו.

עכשיו אני אגיד לך משהו, חבר הכנסת פוגל. אני מסכים עם כל מילה שאמרת פה ויותר מכך. אני לא מדבר רק על פצועי צה"ל. נער הייתי וגם זקנתי. כשאני הייתי בצה"ל, בגדוד שלי היה רופא גדודי, קצין. דרך אגב, זה לא שינה, הוא יכול להיות קצין ערבי, קצין יהודי, קצין דרוזי, קצין חרדי, לא עניין אותנו המוצא. אבל הוא היה קצין במדים. בקצין העיר, כשהיינו באים לקבל גימ"לים, היה רופא עם מדים. היינו מדינה קטנה אבל עַם הרבה יותר מבין, עם נשמה יותר גדולה. לא היו לנו אמצעים, אבל הייתה נשמה. היום במסגרת כל ההפרטות בכל המגזרים, צה"ל גם הפריט את הסיפור של מה שנקרא קצין העיר. היום אין קצין העיר. הבן שלי יום אחד אמר לי: שמע, אבא, אני לא מרגיש טוב, קח אותי לביקורופא. לא הבנתי מה זה. אמרתי לו: מה זה ביקורופא? אתה מתכוון קצין העיר. הוא אמר לי: לא, מה זה קצין העיר? הוא שואל אותי. אמרתי לו: לאן הולכים? אמר לי: קח אותי לגבעת שאול. טוב. נוסעים לגבעת שאול, אני נכנס לאיזה מתחם, ואללה, אני רואה איזה 500 חיילים יושבים שם מסביב. אני נכנס איתו לרופא, כי הוא באמת הרגיש מאוד לא טוב. הרופא לא חייל. תחשוב גם, כמו שאמרנו פה, הרי אם הוא לא חייל, הוא גם לא יהודי. לא שזה חשוב, אבל בעניין הזה זה חשוב. אם אתה חייל, אז לא חשוב; אם אתה לא חייל, זה מתחיל להיות קצת חשוב. ואני הייתי בשוק. גם את זה הפרטתם?

כמו שאתה אומר, קצין עם מדים יודע מה זה צה"ל. הוא לא רק יודע, הוא חש, הוא היה שם. הוא היה בשוחות, הוא מבין את ההרגשה. לא צריך להסביר לו, לפעמים הוא מסתכל לך בעיניים, אתם מדברים, והוא מבין מה עובר עליך. למה – גם חברים שלו עברו, כשהוא היה צעיר, עוד לפני שהוא היה רופא. לכן אני באמת מתחבר לכל מילה שלך, ואני קורא מכאן לשר הביטחון. דרך אגב, זה הדבר הכי אבסורד שקרה בצבא – עזוב אוכל, זה לא שהפרטתם את המזון. היום חייל שרוצה לקבל – אני אומר לך, פעם היינו הולכים לבית חולים, ובכל בית חולים היה ר"מ 2 והיינו נכנסים. חייל היום רוצה לקבל CT, ירושלמי – שולחים אותו לצפת. אחרי איזה שלושה, ארבעה, חמישה חודשים, אם בכלל יש שם תור. הכול מעוות.

לכן אני מציע להחזיר את המסורת של צה"ל. כמו כל צבא, דרך אגב. אני לא מכיר – בצבא האמריקאי בוודאי לא מביאים לך איזה אזרחים שיתנו גימ"לים. יש שם קצינים ורופאים בצבא, לא משנה מאיפה הם באו. ולכן אני אומר, גם ב"ביקור רופא" צריכים להיות קצינים צבאיים. ודרך אגב, יש לזה ערך בפני עצמו, ובוודאי ובוודאי חייל שזקוק לטיפול רפואי בבית חולים, הוא צריך ללכת לבית החולים הקרוב לביתו, כמו כל אזרח, וצריך להיות שם ר"מ 2 למטה, שמקבל אותו ומפנה אותו במהירות לאן שצריך.

לצערי הרב, זה המצב. אני קורא לשר הביטחון באמת לעשות מעשה כי זה דבר שאני יודע שיושב על הרבה הורים. המון הורים לחיילים – דרך אגב, לא פצועים; חיילים שנלחמים, בעיקר בסדיר – שהם רואים את זה, והרבה פנו אליי. באמת, זה ציער אותי מאוד שזה המצב. אז אני מקווה שהוא שומע אותנו, אני מציע לך גם לשוחח איתו. זו החלטה אדמיניסטרטיבית, זה לא שאלה של כסף בכלל. זו שאלה יסודית, עקרונית, ואני רואה אותה גם כמוסרית. תודה.