קביעת דרגת נכות לנכה צה"ל בידי רופא אשר לא שירת בצה"ל בשירות סדיר או במילואים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו מדברים רבות כאן על חוב המדינה לחייליה, אנחנו מדברים על תקציבים, אנחנו מדברים על אחוזי נכות, אנחנו מדברים על סעיפים ותקנות. אבל היום, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לדבר על מה שקורה ברגע האינטימי ביותר, הרגיש ביותר והקריטי ביותר בחייו של פצוע צה"ל – הרגע שבו הוא נכנס לחדר הוועדה הרפואית, ואני אומר את זה גם מתוך ניסיון. דמיינו את הלוחם הזה. הוא עבר את התופת, הוא נושא איתו צלקות, חלקן נראות לעין, חלקן חרוטות בנפש. הוא מתיישב מול הרופא שאמור לקבוע את עתידו, את דרגת הנכות שלו. הרופא מביט במסמכים, בודק את טווח התנועה, בוחן צילומים. מבחינה רפואית הבדיקה אולי תקינה, אבל מבחינת הלוחם, אדוני היושב-ראש, חסר שם משהו קריטי: חסרה שם השפה המשותפת.

חבריי חברי הכנסת, קביעת דרגות נכות לחייל שנמצא בקרב אינה דומה לקביעת נכות מתאונת עבודה במפעל. הפציעה הצבאית עטופה בנסיבות שרק מי שלבש מדים, מי שחווה את המתח המבצעי, את האחריות, את הפחד ואת הרעות, יכול להבין באמת. אני טוען היום דבר מאוד פשוט: קביעת דרגת נכות לחיילי צה"ל חייבת להתבצע על ידי רופא ששירת בצה"ל. לא מדובר כאן רק על ידע רפואי, מדובר כאן על ביטחון. כאשר חייל יודע שהרופא מולו מבין מה זה קו מגע, מבין מה המשמעות של פציעה תחת אש, מבין את העומס הפיזי והמנטלי של לוחם – נוצר האמון שבין החולה לרופא. האמון הזה, אדוני היושב-ראש, הוא התרופה הראשונה בתהליך השיקום. המצב הנוכחי, שבו החלטות הרות גורל מתקבלות לעיתים מתוך הבנה רפואית יבשה בלבד, יוצר תחושת ניכור. החייל מרגיש שהוא צריך להוכיח את הכאב שלו למישהו שמעולם לא היה בנעליו. זהו עוול שניתן לתקן. רופא ששירת בצה"ל מביא איתו לשולחן הוועדה לא רק את הסטטוסקופ אלא גם את הלב המבין, את ההקשר הצבאי, את היכולת לראות את האדם שמאחורי התיק הרפואי כלוחם.

לב-ליבו של תהליך השיקום הוא האמון. הספרות הרפואית והפסיכולוגית, חבריי חברי הכנסת, מלמדת אותנו שאם המטופל לא מאמין שרואים אותו ומבינים אותו, הגוף מגיב פחות טוב לטיפול, והנפש נשארת דרוכה ומגוננת. אצל חייל פצוע חוסר האמון בוועדה רפואית יכול להרגיש כמו קרב שני, רק הפעם נגד המערכת. לכן יש לדעתי היגיון רב בדרישה שלי שמי שמעריך את הנזק יבין את המנגנון שגרם לו, לא רק בהיבט הפיזיולוגי אלא בהיבט של שדה הקרב.

מילות סיכום, אדוני. לוחם שנפצע ומגיע לוועדה הרפואית נמצא לעיתים במצב פגיע. והידיעה שמולו יושב בן אדם שהיה שם יכולה להסיר הרבה מגננות וחשדות, ולייצר שיח מקצועי שהוא גם אמפתי ומבין הקשר. חבריי חברי הכנסת, זו אולי הנקודה הקריטית ביותר ברפואה המודרנית בכלל ובשיקום בפרט, מה שנקרא הברית הטיפולית. אני קורא לכולנו לאמץ את הגישה הזו כסטנדרט. זה שינוי קטן בנהלים, אדוני היושב-ראש, אבל שינוי ענק בתחושת הביטחון שאנחנו מעניקים למי שנתנו את גופם ונפשם למען ביטחוננו. תודה.