הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – תקופה מרבית לכהונה בתפקיד כראש הממשלה)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, הרעיון של הגבלת כהונה הוא רעיון חשוב כשלעצמו. יחד עם זאת, בשונה ממשטרים נשיאותיים כמו בארצות הברית ובצרפת, ששם אכן נהוגה מגבלה על כהונה, והכהונה על פי רוב אינה נפסקת אלא יש כהונות רציפות בבלוקים של ארבע שנים, במשטר פרלמנטרי חקיקה מהסוג שמוצע כאן היא, קודם כול, לא מקובלת – א. כי ראש ממשלה לא נבחר באופן ישיר; ב. כי הוא תלוי בכל רגע נתון באמון הפרלמנט, ואפשר להפיל אותו גם באמצעות הצבעות אי-אמון. לכן אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב, אבל כדי לקדם חקיקה כזאת צריך לבחון גם את ההתאמה למשטר הנוכחי של מדינת ישראל. לא בטוח שזה נכון, ואני אומר את זה בשיא הרצינות. אני חושב שהרעיון הוא רעיון חשוב מאוד, יש לו לוגיקה פנימית שהיא לוגיקה פנימית בריאה, אבל כשאתה מסתכל בעולם במבט השוואתי, זה מקובל במשטרים נשיאותיים ואנחנו לא במשטר נשיאותי אלא במשטר פרלמנטרי. ולכן עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק הספציפית הזאת. אבל אני אומר, וזאת עמדתי כשר, שעצם הרעיון הזה הוא כן רעיון שצריך ללבן אותו וללטש אותו - - -

פה, פה. זה רעיון שהוא רעיון חשוב - - -

תסתכל איפה אתה, איתן, אתה צועק שם מהיציע.

זה לא מקובל במשטרים פרלמנטריים, ויש לזה סיבות שהן סיבות חשובות. יש לזה סיבות חשובות.

עכשיו אני רוצה במעבר חד לעבור לנושא שמדובר רבות, הנושא של הפשיעה במגזר הערבי. ביום שישי האחרון הגעתי לסואעד, בין שפרעם ליישובים הרדוף ועדי, למשפחה שבה אב ובנו נרצחו, ועוד חבר נוסף. היינו בניחום אבלים. הם נרצחו על רקע סכסוך חמולות ח'וואלד וסואעד, כאשר הקורבנות נרצחו באקראי, רק בגלל שהם שייכים למשפחת סואעד. הסיטואציה הזאת היא בלתי אפשרית. אני חושב שזו סוגיה מאוד מאוד חשובה, שאנחנו חייבים להידרש אליה.

וצריך גם לומר שיש לנו קושי משמעותי בכמה רמות: אחת, ברמת הכלים. כל אימת שהמשטרה לא יכולה להפעיל את אותם אמצעים טכנולוגיים – כיוון שוועדת הרוגלות, לא זו בלבד שהמתינה 20 ולא יודע כמה פעמים כדי לקבל את תגובת הייעוץ המשפטי, בסופו של דבר לא קיבלה והתפזרה. ואני חושב שהאירוע הזה, שהוועדה הזו התפזרה, כי אין ביכולתה לומר לציבור מה האמת. על כמה אנשים הופעל הכלי הזה, כלי אימתני, כלי נשק? על כמה אנשים הופעל האמצעי הזה ללא שהיה לזה בסיס חוקי מספק? קיבלנו למשרדים שלנו דוח עב כרס של מבקר המדינה, שומר הסף האחרון במדינת ישראל, דוח חמור מאין כמותו, שמעיד על כ-13,000 מקרים של שימוש בכלי הטכנולוגי הדרקוני הזה, כשבחלק מסיבי מהמקרים אין תשתית חוקית מספקת, השופטים לא מבינים על איזה אמצעי בדיוק מדובר. חירויות הפרט וזכויות הפרט של אזרחי ישראל נרמסו ברגל גסה, וכלים ואמצעים שנועדו למאבק בטרור, למאבק בפשיעה חמורה, נעשה בהם שימוש סיטונאי, השתוללות, התפרעות.

האירוע זה של הרוגלות הוא מהחמורים שידענו, והוא עומד בקשר ישיר גם לשיתוק – כן, שיתוק – שיש היום ביכולות של משטרת ישראל להיאבק בפשיעה, כיוון שהייעוץ המשפטי לממשלה פשוט סירב לחשוף את האמת בפני הציבור ולתת דין וחשבון על דוחות מפוברקים ושקרים שנאמרו לנו בוועדות הכנסת. אגב, זה היה בממשלה הקודמת, ישבנו ודרשנו מגב' מררי ומתלם ושאלנו אותם שאלות: מה אלה האמצעים האלה? כמה שימוש נעשה בזה? הם אמרו: לא, היה מקרה אחד, או מקרה שני. ומגיע דוח מבקר המדינה, ואנחנו למדים על משהו אחר לגמרי, על שימוש סיטונאי, על שימוש סיטונאי. הדבר הזה משתק את היכולת שלנו להילחם בפשיעה בחברה הערבית.

הדבר השני זו גם ההנהגה של החברה הערבית. אני שואל שאלה לוגית פשוטה: כאשר מנהיגי החברה הערבית, שנבחרו, יושבים פה, ובתוכם אחמד טיבי, איימן עודה – האנשים האלה, שמהללים את השאהידים ואת החמאס ואת חיזבאללה וארגוני טרור אלימים – איך חברה, איך חברה - - -

והכסיפים למיניהם - - -

בעצם, סליחה, אתה לא מהחברה הערבית, למיטב ידיעתי, הגם שההזדהות שלך עם העם היהודי אבדה לחלוטין. אתה בהחלט מקרה ייחודי, מר כסיף, כי זה תמיד מבלבל להבין לאיזה עם אתה שייך – האם אתה שייך לעם ישראל, שמציין היום את ראש חודש אדר, או שמא - - -

אתה יצור כלל-אוניברסלי. כלל-אוניברסלי. יצור כלל-אוניברסלי.

נולד על דף 4A. איש כלל-עולמי שמזדהה עם אויביו. שמע, חבל להשחית מילים על ליצן שכמותך. אבל אני חוזר למנהיגי החברה הערבית. כאשר מנהיגי החברה הערבית תומכים בטרור, תומכים באלימות, מעמידים לראש ועדת המעקב אולי את האדם הכי קיצוני, את האדם הכי קיצוני שאפשר להעלות על הדעת, את ג'מאל זחאלקה – לאומן, לאומן, איש רדיקלי – איך, כאשר מעמידים אנשים כל כך אלימים לעמוד בראש, איך אפשר לצפות לתוצאות אחרות? אני מייחל להיום שבו נראה מתוך החברה הערבית בישראל הנהגה מתונה, הנהגה שמתנגדת לטרור, שיכולה לומר: אנחנו מתעבים את האלימות של חמאס, אנחנו מתעבים את האלימות של חיזבאללה.

אתם יודעים מה? אפילו לא שמעתי גינוי – בואו נצא רגע מהסכסוך שלנו פה. איימן עודה, אני שואל אותך: אתה גינית את הטבח בעלאווים, בכורדים, בדרוזים? צרצרים. אחמד טיבי גינה את הטבח בעלאווים, בכורדים, בדרוזים בסוריה? צרצרים. אלה האנשים שבסופו של דבר תומכים בכוחות הכי חשוכים, הכי אלימים שיש, והדבר הזה מקרין למטה. הוא מקרין למטה, והוא מקשה עלינו, הוא מקשה עלינו להיאבק באלימות.

ואני בא ואומר, האחריות היא בסופו של דבר אחריות שלנו, ומה שקורה בחברה הערבית – ולא סתם הלכתי לניחום הזה, הדבר הזה חשוב. אנחנו חייבים להילחם בזה, אבל אי-אפשר להילחם, אי-אפשר להילחם באלימות עם מי שתומכים בארגונים הכי אלימים שיש. ואני זוכר את איימן עודה יוצא עם ח'אלדה ג'ראר מהחזית העממית ומניף איתה את היד – מי שאחראית על הארגון שרצח את רנה שנרב, שיצאה למעיין עם חבריה, השם ייקום דמה – ומהלל ומשבח את חסן נסראללה, ומהלל ומשבח את אימם של מייסדי גדודי חיילי אל-אקצא, "אם הגיבורים", הוא קרא לה. איך ניאבק באלימות עם מי שעומד - - -

מאה אחוז.