קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני ראש הממשלה, מה סטטוס היערכות העורף בישראל למבצע עם כלביא 2? אדוני ראש הממשלה, מה עמדתך ביחס לכניסת טורקיה וקטר בדלת הקדמית לרצועת עזה, ומה אמרת לנשיא טראמפ בעניין?
אלה שתי דוגמאות אפשריות לשאלות היפותטיות שעיתונאים היו יכולים להפנות לראש הממשלה. הן לא הופנו לראש הממשלה, כי אין במדינת ישראל מסיבות עיתונאים קבועות לראש הממשלה. למה? אולי כי זה מטריד, אולי כי זה קשה, אולי כי זה מאתגר. אבל חבריי היקרים, זה הכרחי. מתחילת המלחמה וגם לפניה היו לראש הממשלה מעט מאוד ישיבות פומביות, פתוחות, עם עיתונאים. ראש הממשלה, בוא תסתכל למשל על חברנו נשיא ארצות הברית טראמפ. הוא כנראה לא יותר סבלני ממך לשאלות קשות, ועדיין הוא עונה כל הזמן לשאלות עיתונאים.
אז אני מציע, בנימין נתניהו - - -
- - - עושה לי רעש. תודה על השאלה.
אז עכשיו אני רוצה לדבר רגע - - -
אז אני רוצה להציע לראש הממשלה משהו לאור מסיבות העיתונאים שכן התקיימו: אני מציע לראש הממשלה ללכת למלא לוטו או לחלופין להמר בקזינו. למה? כי ללשכת ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, הולך מעולה בקוביות. איכשהו בכל מסיבות העיתונאים, כשמגרילים בין ערוצי הטלוויזיה מי יהיה ראשון – נחש, אדוני היושב-ראש, מי יוצא.
כן, אבל הם אומרים שהם מגרילים. איכשהו תמיד בהגרלה יוצא ערוץ 14. מוטי קסטל תמיד שואל שאלה ראשון. ואללה, יש 11, יש 12, יש 13, יש 14, יש i24 – איכשהו תמיד ההגרלה שעושה לשכת ראש הממשלה יוצאת 14.
אתה יודע מה זה מזכיר לי, קלנר? יש מערכון - - -
איכשהו קלנר, זה מזכיר לי מערכון של הפרלמנט. ראש הממשלה מזכיר לי את הווטרינר ג'ורג', שיש לו מטבע שתמיד יוצא פלי. הוא רוצה להגריל את החמוס – תמיד יוצא פאלי.
אבל למה לשקר? תגיד: אני רוצה רק ערוץ 14, ואני לא רוצה לשמוע אף אחד אחר. אז תגיד, שנדע.
קטי, תקשיבי רגע. אומרת לשכת ראש הממשלה: אני מגרילה בין הערוצים. איכשהו, כמו ג'ורג', תמיד יוצא לו פלי, תמיד יוצא ערוץ 14, תמיד מוטי קסטל שואל את השאלה מטעם.
- - גם ללשכתו, להמר בלוטו. איכשהו תמיד בקזינו יוצא ללשכת ראש הממשלה ערוץ 14, איכשהו המטבע תמיד נופל למוטי קסטל. בהצלחה רבה.
עכשיו תראו, בוא נציע איך זה אמור להיראות, אדוני היושב-ראש. ככה זה אמור להישמע: צוהריים טובים לכולם, תודה שהגעתם. נתחיל בהצהרה קצרה של ראש הממשלה ולאחר מכן נעבור לשאלות. ככה אמורה להישמע מסיבת עיתונאים. איכשהו אצל ביבי, הוא בוחר תמיד בזכות הציבור לא לדעת. הציבור לא רוצה לדעת כי ביבי לא רוצה לספר לו. אחר כך באים ואומרים, בואו נספר חצאי עובדות, נשמיט פרטים, נספר – שלא נדע – מה אמת, מה שקר, מה נכון, מה שגוי, מה ספין, זה משרת כנראה מישהו.
כנראה ששאלות קשות הן מטרד, כנראה שהקהל משעמם את ראש הממשלה – לא צריך להסביר לו, צריך לנהל אותו. אבל, לברוח משאלות זה לא ניהול, זו לא מנהיגות, זו הסתרה וזה טיוח. הרי כמה פחדן אתה צריך להיות כדי לא להתייצב מול הציבור, זה שבחר בך וגם זה שלא בחר בך, ולבוא ולומר: תקשיבו, זה המצב, זה מה שקורה תחת ניהולי, זו האחריות שלי, ועכשיו שאלות. כמה מתבקש.
אבל ראש הממשלה נתניהו רוצה להיות ראש ממשלה רק של הצלחות, כי הכישלונות, נחשו מי זה? היועמ"שית או זה שהיה לפני 25 שנה ראש ממשלה והעליתם אותו מהאוב, מהמתים, אחד ברק, אבל יש שמאל ויש פקידים, כי אותי, אומר נתניהו, לא העירו בבוקר. כולם אשמים חוץ מהמנהל, חוץ מזה שמקבל את ההחלטות.
אז חברים יקרים, מנהיגות אמיתית לא מוקלטת מראש בנאום, מנהיגות אמיתית זה לא להזמין את עצמך רק לאולפן שאוהב אותך. מנהיגות אמיתית זה החלטות קשות וזה שאלות קשות, וזה להישאר בחדר ולענות גם לשאלות שהן לא נוחות לך. לברוח מאחריות זו לא אסטרטגיה, זו חולשה, זה ניהול גרוע וזה גם מוליד כשלים נוספים.
ולכן הצעת החוק שלי מציעה מסיבת עיתונאים חובה. את יודעת מה, קטי שטרית – אני רואה שהיא לא פה, היא מדברת – תבואי פעם לערב שעושה לפיד פעם בשבוע, לפעמים פעמיים בשבוע, עם קהל ברחבי הארץ, כל רחבי הארץ: כרמיאל, יהוד, אשקלון, כל מקום שהוא, 20% מהזמן הוא מדבר, 80% שאלות מהקהל. אין שאלות מוזמנות. גם ראשי הממשלה הקודמים שהיו כאן – גם בנט, גם לפיד – עשו מסיבות עיתונאים, פתוחות, לא אירוע מתוזמן, לא שאלות מסוננות מערוץ 14, לא סרטון מוקלט כמו בצפון קוריאה ולא הצהרה חד-משמעית שמגלגלת אחריות. מסיבת עיתונאים אמיתית, כל 45 יום, עם עיתונאים אמיתיים, גם מערוץ 12, גם מהארץ, גם מהתאגיד, אפילו שמאלנים. כן, אפילו כאלה שלא אוהבים אותך, וגם ערוץ 14. הם יוכלו לשאול שאלות ולקבל תשובות.
זו לא פריבילגיה, אלה לא מותרות, זו גם לא מחווה דמוקרטית, זו מהות הדמוקרטיה. תקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. מה שאתם עושים זה מנסים להפוך אותה לפודל. אתם רוצים אותה פאפי, כלב ליטוף – לא נושכת, לא מבקרת. ראש הממשלה צריך לענות, להתמודד, לא לברוח מאחריות.
וקצת נתונים, אדוני היושב-ראש. לפי נתוני העין השביעית, ותודה על הנתונים האלה, בשנת 2025 מקיים נתניהו, שנה שלמה, רק ארבע מסיבות עיתונאים כל השנה. אחר כך הוא חזר לפורמט ההצהרות, היו לו שש הצהרות סגורות לתקשורת – רק הוא מדבר, איזה כיף. בזמן הזה הוא גם מגדף את ערוצי התקשורת, מקבל שידור בפריים טיים בלייב, עם הצהרות שאפשר להעביר בקלטת. אה, הוא כן נותן ראיונות לחו"ל, הוא מתראיין לפודקאסטים, בדרך כלל באנגלית. יש לו חרם ראיונות על ערוצים ש-80% מצופי החדשות בישראל צופים בהם.
באסה, לא כולם ערוץ 14 אבל העיקר נגיד: ביחד ננצח. ביחד ננצח – אם אתם מצביעים לי, אם אתם שואלים אותי שאלות קלות. כל השאר – רק בערוץ הבית.
אז חברים יקרים, אלה נורמות של שלטון החוק. באמת לא היה צריך חוק בשביל הדבר הזה, אבל כשמחריבים את הדמוקרטיה, כשלא נותנים אפילו אפשרות לשאול שאלות, אז אין ברירה – מסיבת עיתונאים קבועה כל 45 יום, 60 דקות שאלות ותשובות פתוחות. אה, ועוד דבר אחד, ארץ הקודש, דבר בעברית. תודה רבה.
955 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.