תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, בוקר טוב.
תודה רבה, גברתי.
תודה רבה, גברתי. תעניין יותר התשובה, אדוני. גברתי השרה, בקילומטר ה-26 בכביש 1 המהירות מוגבלת ל-90 קמ"ש, בעוד שבשאר הכביש היא עד 110 קמ"ש. השינוי יוצר בלבול בקרב הנהגים, שכן מבנה הכביש נותר זהה, ואין שום הצדקה הנראית לעין להגבלה.
על כן, רצוני לשאול:
1. מדוע קיים שוני במהירות הנסיעה באמצע הכביש בהיעדר שוני בתשתיות?
2. האם בכוונת השרה לפעול לשינוי המצב ולהעלות את המהירות המותרת?
אני רוצה לשתף אתכם, מכיוון שציפיתי לתשובה הזאת, גברתי, היא לא הפתיעה אותי. היא לא הפתיעה אותי מהטעם שגם שרת התחבורה הקודמת ענתה לי אותה תשובה.
לא, לא. אני אתן לך מכיוון אחר משהו אחר. 97% מדוחות משטרת ישראל על כביש 1 הם במקטע הזה. מי שמסרב לדבר הזה הוא משטרת ישראל. דווקא משרד התחבורה העבירה הודעה לעיתון בעבר שהם בעד להעלות את המהירות בנושא הזה במקטע הזה, אבל בגלל משטרת ישראל הם לא מעלים את זה.
גם שמו עכשיו מצלמות. מאז השתנה תוואי הדרך, יש כבר שלושה נתיבים. אין שם אחד שנוסע שם על 90, אל חשש בנושא הזה. גברתי, אני ראיתי בדיוק אותו תוואי - - -
בדיוק אותו תוואי דרך. הייתי בכביש 70 בצפון, שם מותר לנסוע על 110. אותו תוואי דרך, עם אותו שול, אותו תכן. האמיני לי, אני מכיר את התחום הזה היטב. אני אומר לך, גברתי – ואני מכיר אותך – אם את לא תדפקי על השולחן ותורי להם לעשות את הדבר הזה, זה פשוט לא יקרה. הם יערבבו אותך, ויאכילו אותך בדוחות אין-סופיים. אין שום הצדקה לכך שבמקטע הזה יורידו מהירות עד 90 קמ"ש ואז יעלו אותה ל-110 קמ"ש. אין שום הצדקה, גברתי. זה ממש תלוי בך. זו החלטה שלך.
זה ממש להכשיל. 97% מדוחות הנהיגה בכביש 1 במקטע הזה.
אני לא הייתי מחכה בכלל לרלב"ד. הרלב"ד עושה עכשיו את כל הארץ, אני מדבר איתך על כביש 1.
היא לא תביא, גברתי. אין שם אחד שנוסע פחות מזה. תבדקו את כמות ההרוגים שם.
שאלת המשך. אני רציתי לדבר על אובר. אני לא יודע אם את רוצה לדבר פה על אובר. אבל יש לי עוד נושא אחד שגם חשוב לי, ואני חושב שגם ליושב-ראש, למרות שגם - - -
כן, כן. אבל רציתי, דבר ראשון, לברך, כי אנחנו באמת מתקדמים בנושא אובר ומקיימים דיונים. אני מקווה שבשבוע הבא נצביע על זה.
נצביע על זה בוועדה לקראת קריאה ראשונה, ואני מקווה שנבוא למליאה, אדוני היושב-ראש, היוזם המקורי של החוק, אם אני לא טועה, בכנסת העשרים.
אה, טופורובסקי – נכון, נכון, נכון.
בשבוע הבא נצביע על זה בקריאה הראשונה.
וחשוב הסיפור של פיצול המוניות. גבירתי, בלי זה, זה לא יכול להתקדם.
בטקס רב-רושם, שאת נכחת בו, יחד עם ראש הממשלה ונשיא ארגנטינה ושר האוצר, הכרזתם על טיסות ישירות מישראל לבואנוס איירס. הנושא הזה נגרר יותר מדי חודשים מאז שהיה פה הנשיא מיליי. יותר מדי חודשים. כל פעם הבטחות. זה לא אצלך, זה במשרד האוצר.
מכיוון שאת אחראית על שדה התעופה בישראל, ויש לך אינטרס שהדבר הזה יקודם. יש לך - - -
לא. יש, יש. גבירתי, למרות שיש מאמצים ורצון טוב של כולם, כשכולם בעד, אני מוטרד. וכולם בעד, אז אני מוטרד. עד היום הנושא הזה מתקדם בעצלתיים, או כמעט לא התקדם. כל פעם עוד דרישות של הייעוץ המשפטי. הנושא הזה נתקל בביורוקרטיה בלתי נסבלת, ואני מבקש מגבירתי להתערב, לחלץ את הנושא הזה, לאפשר טיסות. אני חושב שארגנטינה הוכיחה למדינת ישראל כמה היא ידידה טובה, איך היא מצביעה איתנו בהצבעות באו"ם, איך היא מעבירה את השגרירות לירושלים הבירה. ומה ישראל עשתה עבור ארגנטינה? צרצרים. גברתי, זה המעט שאפשר לעשות, את זה. עכשיו אני שומע את סודאן, ועכשיו אני שומע שרוצים עוד קול קורא, אחרי שעשו כבר שני קולות קוראים. אי-אפשר ככה, גבירתי.
תביאו החלטת ממשלה. גברתי, באמת, זה בלתי נסבל. תעשו ישיבות שבועיות. אי-אפשר ככה. אנחנו בסוף פוגעים גם ביחסים בילטרליים וגם באזרחים שרוצים לנסוע לדרום אמריקה באופן ישיר, וגם באחת מגדולת הידידות שלנו. סוף כל סוף יש ידידות. צריך לקדם את זה.
634 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.