קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת טור פז, אני רוצה לומר לך שאני אפילו לא מתחיל להבין את הניסיון לפגוע בהתפתחות המבורכת שיש היום בחברה החרדית, במערכת החינוך שיש שם. אני מזכיר שהיום, ברוך השם, אחרי תהליך שהובילו ממשלות קודמות, אחוז הנשים שעובדות בחברה החרדית זהה כמעט לגמרי לאחוז הנשים שעובדות בחברה הכללית. אגב, הן עובדות גם במקצועות הייטק, גם במקצועות של חשבונאות וכו', בהרבה מאוד דברים אחרים, וברוך השם, בשנים האחרונות אנחנו רואים את שינוי המגמה הזו. שינוי המגמה הזו מתאפשר לא בגלל שפגעו בציבור החרדי, לא בגלל שהלכו לו על הראש, לא בגלל שהענישו אותו, אלא מכיוון שיצרו תהליכים בוני אמון, עזרו לנשים לצאת לשוק העבודה, עזרו להן לצאת מהמעונות, עזרו להן לשמור על הילדים, קידמו ופיתחו. אגב, מי שעשה את זה – אני חושב שזה היה תחת ממשלת הימין; נתניהו הוביל את המהלך הזה.
וברוך השם, מה שאנחנו רואים היום מבחינה סוציולוגית בציבור החרדי זה מהפכה, מהפכה יהודית שנעשתה בצורה נכונה; לא בענישה, לא ברדיפה, לא בקנטור והחלשה של הציבור החרדי, אלא להפך, כמו שעם ישראל נוהג לעשות במשך השנים.
לכן אני מתפלא. אתם רוצים לגייס אנשים. זה נכון, הצבא צריך, הצבא צריך בהחלט לוחמים. הצבא צריך חיילים קרביים, לא אנשים ששירתו בעיתון במחנה ועוד אחרי זה הם מספרים שהם היו לוחמים קרביים; לא אנשים ששירתו בגלי צה"ל ומדברים על "שוויון" בשירות הקרבי. אני אומר לכם, חברים, זו סוגיה אמיתית. צריך לגשת אליה בלי ציניות, בלי לעשות קמפיין, בלי לדרוס את הציבור החרדי, אלא להוביל אותו אל תוך שורות הצבא, כשהצבא עושה התאמות ומכין את עצמו למהלך הזה. לא בסיסמאות ריקות מתוכן, או סיסמאות, כמו שהיה – הליצן הזה, יאיר גולן, אומר: "אנחנו נשנה ונחנך את החרדים". מי ביקש ממך לחנך את החרדים? מי ביקש ממך לשמוע מהם הערכים שלך? אתה צריך חיילים, אתה לא צריך לחנך. אנחנו לא רוצים לא את החינוך שלך ולא של בית המדרש שלך. לא מבקשים ממך להתערב בערכים שאנחנו לוקחים איתנו 3,700 שנה. אנשים כמו יאיר גולן, שבאים לחנך את הציבור החרדי, שבאים להטיף לציבור החרדי איך צריכים לחיות פה, הם רק מרחיקים את השילוב הראוי. הם רק מרחיקים את היכולת לייצר פה חיבורים נכונים במדינת ישראל.
ולכן, כשאתם באים עם סיסמאות ריקות מתוכן, אנחנו כבר רגילים לזה, 30 שנה. יונה עם עלה של זית, שרתם שירים, חיברתם חיבורים, סיפרתם לכולם שאו-טו-טו היונה מגיעה, או-טו-טו אפשר לאכול חומוס בדמשק. אתם נתפסים באופן מערכתי תמיד רק בכותרת, תמיד אתם נתפסים במעטפת החיצונית, בתדמית. ואנחנו בעם היהודי לאורך השנים עסוקים באמת, עסוקים במהות, לא בכותרות ריקות מתוכן.
משה טור פז, אני מציע לך, מציע לך לעזוב את הסיסמאות הנבובות ולעסוק במהות, כי אנחנו באמת רוצים עוד חיילים, באמת צריכים עוד חיילים – אגב, מכל המגזרים, לא רק מהציבור החרדי. אנחנו צריכים גם מהציבור בצפון תל אביב ובהרצליה ובמקומות נוספים, גם משם אנחנו צריכים חיילים קרביים. נכון, יש כותרות על זה שאחוזי הגיוס בתל אביב הם גבוהים; אני מדבר על קרבי, אני מדבר על אחוזי הגיוס ליחידות לוחמות, שאגב, אני מבין היום שבשנתיים האחרונות יש תופעה של שיפור, שיפור טוב ומגמה של חזרה לערכי הציונות גם במקומות האלה של צפון תל אביב, הרצליה מרכז הארץ. אבל משה טור פז, כשאתה רוצה להביא אדם להילחם – ואתה יודע, אתה מכיר את הצבא – אתה לא עושה את זה בכותרות פופוליסטיות, אתה עושה את זה מתוך כבוד, מתוך הערכה, מתוך חינוך, חינוך לערכיות.
אני אומר לך, דבי, יצא לי, יצא לי במלחמת לבנון השנייה - - -
יצא לי במלחמת לבנון השנייה, בניגוד להרבה מאוד סיסמאות, יצא לי לעמוד תחת אש. יצא לי ברב א-ת'לאת'ין, יחד עם מפקדי הדגול ארז אשל, לעמוד תחת אש. אני יודע מה זה לקום ולהסתער אל מול מחבלים שעומדים על הגגות, האמיני לי.
זה לא בגלל גלי בהרב מיארה ולא בגלל חקיקה, זה רק בגלל ערכים שספגתי בבית, זה רק בגלל ערכים שספגתי מהוריי, שבאמת לימדו אותי להקריב בשביל המדינה הזו ולתת, ואפילו לעמוד במצב של סכנת חיים. וזה לא פשוט, זה לא פשוט לעמוד – ואני אגיד לך יותר מזה, דבי.
אני גם אגיד לך יותר מזה, דבי. אני לא יודע מה יהיה בפעם הבאה שאני איאלץ לעמוד תחת אש. אני לא יודע. זה דבר שאתה סופג אותו בבית המדרש, בחינוך, במורים, מהאחים, מהסבים והסבתות. ולכן, כשאת רוצה להביא חיילים לוחמים – ואנחנו צריכים בעיקר לוחמים – אנחנו חייבים, אבל חייבים, להבין שההשקעה המרכזית היא במערכת החינוך; ולא רק במערכת החינוך – בערכים שאנחנו יונקים מהבית, מההורים; בדברים שהיו פשוטים לחנה סנש, בדברים שהיו פשוטים לשרה אהרונסון, בדברים שהיו פשוטים לרועי קליין. אבל זה ערכים – זה לא מגיע מענישה, זה לא מגיע מזה שאתה לוקח תקציבים מהציבור החרדי.
מי באמת מספיק בור ועם הארץ לחשוב שאם אנחנו נפגע בציבור החרדי, אנחנו נביא עוד חיילים לוחמים שמוכנים לסכן את עצמם אחד בשביל השני? הרי זה לא ייתכן, זה לא נתפס, אין בזה שום היגיון ושום לוגיקה. אין בזה שום רציפות מחשבתית. בשביל לעמוד בקרב צריך לחזק את המורשת, צריך לחזק את הביחד, צריך לחזק את האחריות המשותפת שלנו אחד כלפי השני, את הערבות ואת האהבה שלנו.
כשאני יוצא להילחם, אני נלחם בשביל אחי החרדי, ואני נלחם גם בשביל אחי שמצביע מרצ ומפגין נגדי בקפלן, ואני מסכן את חיי, ולא רק את חיי – את חיי משפחתי. ואני אומר לכם, כשעמדתי שם ברב א-ת'לאת'ין, הדמות של הבן ושל הבת שלי ושל אשתי עמדו מול עיניי, והמחשבה שאולי הם יצטרכו להישאר בלי אבא, זה עמד מול עיניי.
ומאיפה יונקים את הערכים האלה? לא מזה שאתה מצמצם להם תקציבים, ולא מזה שאתה מונע מהם להגיע למעונות, ולא מזה שאתה דורך להם על הראש ומשפיל ומעליב. הגיע הזמן שתשנו גישה; במקום השיטה הפופוליסטית הזולה הזו, תעשו מהלך בונה אמון, מהלך שמרים את הרוח, שיוצר חזון. לא כל היום – לא "ביבי" ולא "הממשלה", ולא "החרדים" ולא "המתנחלים", ולא "אלה עם הפאות", ולא "אלה עם הכובע הזה והשטריימל". אנחנו עם אחד, שרדנו בזכות זה שהייתה לנו אחריות אחד על השני, שדאגנו אחד לשני, שידענו לתקשר אחד עם השני, שידענו לעמוד אחד לצד השני בעת צרה. ואת הדברים האלה, לאחרונה, אני רואה בקצה השמאלי של מדינת ישראל, והדברים האלה הולכים ונעלמים. אני שומע מפגינים אנרכיסטים מהקצה השמאלי שצועקים: אנחנו לא אחים; שרואים כשותפים הטבעיים שלהם את המחבלים מתוניס ולא את אחיהם, לא החרדים ולא המסורתיים; אנשים שפשוט מתעבים – כמו העלוב הזה, אהוד ברק, שאני לא יודע מה קרה לו, זה שניסה לעשות פה סינון, שרוצה לעשות פה שינוי דמוגרפי שבוש ומתבייש בהורים שלנו שעלו לפה מעיראק או ממרוקו, מתוניס או מכל מקום אחר. לא מתאים לו הדנ"א של העם היהודי, לא מתאים לו הבבא סאלי, לא מתאים לאהוד ברק סבא שלי שעלה מעיראק או סבתא שלי שעלתה ממרוקו.
אחיי ורעיי, אתם מבולבלים, תחזרו לכיוון הנכון. אנחנו נהיה שם לקבל אתכם בידיים פתוחות. תודה רבה.
1,081 מילים של עמיחי אליהו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.