קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
להפך. אני לא מתעייף, אבל הקול שלי כן.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, יש לי תחושה שגם אם לא תסכים עם הצעת החוק הזאת, היא מאוד תעניין אותך, גם בשפתה וגם במהותה.
אמרו רבותינו: "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות", חז"ל במסכת פסחים. החוק שאני מציג כאן היום גורס שכולם שווים בפני החוק. זה אמור להיות מובן מאליו. לכולם מגיעה הזדמנות להיות עצמאים ולא להזדקק לבריות. בדיוק את זה כבר 44 שנים אתם עוקפים. כל כך התרגלנו לאיוולת, שכבר אף אחד לא מתרגש.
בוועדה לביקורת המדינה בראשות חברי מיקי לוי, קיימנו 13 דיונים ועוד 14 עכשיו אצל שוסטר, וחשפנו את כל הטריקים, את כל השטיקים, את כל עקיפות החוק, את כל הקומבינות, ובעיקר את העובדה העצובה שמאות אלפי ילדים בישראל לא מקבלים את החינוך הטוב שמגיע להם. חינוך שמסליל אותך להסתמך על חסדי הבריות הוא חינוך לוקה בחסר. הוא נוגד את האמירה שפתחתי איתה: "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות". כשילד לא לומד אנגלית מילדות, הוא מנציח תלות נצחית; כשילד לא לומד מתמטיקה ומדעים והוא יודע שזה לא נבלה וזה לא טרפה, הוא מאבד כישור חיוני לשוק העבודה שנחסם ממנו מילדות.
עכשיו, אני אגיד עוד משהו עצוב בשם חז"ל, אדוני היושב-ראש. חז"ל אמרו – הפעם זה במסכת ברכות: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". אז הינה נתון מעניין וגם עצוב. שים לב, סקירה היסטורית: כל ההתקדמויות המשמעותיות בהתקדמות החברה החרדית בישראל התרחשו עם עזרה חיצונית מסיבית, ולא בהובלה פוליטית של אלה שקמו להחזיר עטרה ליושנה. הנה כמה דוגמאות: יציאת נשים חרדיות לתעסוקה הכפילה את עצמה בשנות האלפיים על ידי הורדת הקצבאות. האם הוביל את זה שר חרדי? לא. הוביל את זה שר האוצר דאז בנימין נתניהו. הקמת מרכזי תעסוקה, תוכניות כמו קמ"ח, קמטק, התחילו כיוזמות שטח בתמיכה ממשלתית, כשהיו פוליטיקאים חרדים שהפריעו להם; הקמת מרכזים אקדמיים חרדים; הקמת זרם החינוך הממלכתי-חרדי, שאתם ממשיכים להפריע לו במרץ גם היום; כמובן, גיוס ושירות משמעותי. אם אנשים היו יודעים כמה שירות בצה"ל מקדם את המשרת לא פחות ממה שהוא נותן, אני בטוח שהייתם נלחמים לשרת, ולא מנסים לקדם השתמטות.
אז לכל אלה אנחנו מושיטים יד, אבל לפעמים היד המושטת מקבלת כאפה במקום לפגוש יד אחות. זו מהות הצעת החוק הזו: שוויון בחינוך הציבורי. כל ילד וילדה בישראל יקבלו נקודת פתיחה הגונה, לנקודה שתאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם, את הגישה להזדמנויות. כי הרי "הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נְיָר חדש; והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נְיָר מחוק" – כך נאמר באבות.
אז אנחנו רוצים שלכל ילד, ללא קשר להשכלת הוריו, ללא קשר למקום מגוריו, לאורח חייו, תהיה האפשרות העתידית. אנחנו רוצים שילד מבני ברק יהיה האסטרונאוט הבא; שהילדה מבית שמש תהיה מהנדסת כיפת ברזל. עדיין יש מערכת חינוך בישראל שהיא חצי-חצי, שהיא איפה ואיפה. זה הפירוש הקלאסי – אנחנו כבר לא רחוקים מפסח – ל"עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", כלומר מצד אחד מימון של 100%, מצד שני פגמים מהותיים. אילו פגמים? למי שלא עקב אחרי הוועדה לביקורת המדינה של מיקי לוי, אז ככה: פגמים קשים בתשלום פנסיות; פגמים קשים מאוד בזכויות עובדים, כולל אדוני יושב-הראש מורות, שמחכות לקביעות חמש שנים, ועד אז הן מוגדרות כממלאות מקום; כולל לקיחת מס פוליטי של 2% לעיתון מפלגתי; כולל אי-הכשרת מורים ללמד ליבה, עד כדי הצגת מצג שווא על ידי שר החצי-חינוך קיש, כאילו בבתי הספר החרדים יש מורים מוכשרים. הוא רק לא אמר שיש אחד. יכולים להיות 200 מורים ויש מורה אחד מוכשר, ומורה בלי תואר, מה לעשות, לא ילמד אנגלית ולא ילמד מתמטיקה, בטח לא ברמה. וכמובן, אי-עידוד ואפילו הכשלה של שירות משמעותי במדינה. כל זה סותר את השילוב של תורה עם דרך ארץ.
לכן החוק שאני מעלה כאן עכשיו קובע ככה: אם מונעים מילד את מה שהמדינה קבעה בליבה, משלמים על זה לבד. רשתות החינוך הפוליטיות, החינוך העצמאי ורשת בני יוסף הוחרגו ממעמד מוכר שאינו רשמי, והן מקבלות כבר עשרות שנים 100% תקצוב. למה? פרוטקציה פוליטית. החוק הזה אומר שמעמדם ישווה – לא יופחת – יושווה לזה של שאר רשתות החינוך בישראל, 75%, כמו כולם. חרדים, חילונים, דתיים, ערבים – לכולם דין אחד. קומבינות הרשתות הפוליטיות חייבות להיפסק, כי מי שלא לומד ליבה היום יקבל קצבאות מחר. זו המשוואה, אין גם וגם. אי-אפשר הכול. מדינה לא יכולה להמשיך למממן באופן מלא מערכת שמחליטה להתנתק מהכללים שהמדינה עצמה קבעה. זה שמאל דוחה וימין מקרבת; זה הטובל ושרץ בידו. אי-אפשר לדבר על אחריות לאומית, על כלכלה חזקה, על ביטחון, ובאותה נשימה למנוע מילדים את הכלים שיגרמו להם להיות חלק ממנה.
אז מה אומרת הצעת החוק? מימון ציבורי עומד בכללים ציבוריים. רוצים לבחור אחרת? מותר, אבל לא במימון ציבורי. ואני אומר כאן עוד דבר אחד בבירור: זהו רק הצעד הראשון. מי שלא עומד בכללים ציבוריים, גם 75% הם יותר מדי בשבילו. אני לא חושב שנכון למי שלא מלמד אנגלית, מתמטיקה, מדעים, את כל הליבה באופן מלא, לקבל גם 75%; אולי 55%, אולי 25%, יש מי שיגיד: בכלל לא מימון ציבורי. אבל ברור, ברור שהקומבינה של 100% חייבת להיפסק. ולכן אני קורא לכל מי שישראל יקרה לליבו לתמוך בהצעת החוק הזו.
אני רוצה לומר עוד דבר אחד – אדוני היושב-ראש, אתה לא חייב להסכים איתי, אבל אני חושב שאתה יודע שזו האמת. רשתות החינוך הפוליטיות משמשות היום ככלי פוליטי לשלטון פחד פנימי: אתה רוצה ללכת איתנו? אתה רוצה להתקבל לרשת שלנו? אתה רוצה לקבל 100%? אל תהיה עצמאי מדי. אבל אם תיכנס, תקבל 100% – ברית פוליטית. נגיד, אתה מדגל או מגור – אתה בתוך הרשת, אבל נגיד שאתה מבעלז – אתה בחוץ. הרי ביבי הבטיח לפני שלוש וחצי שנים לבעלז, כדי לעצור את מתווה בעלז שאני העברתי, לתת להם כסף. קיים? לא קיים. מה עשו בעלז? הלכו לחינוך הממלכתי-חרדי. אותו דבר צאנז, אותו דבר חסידויות רבות, כל אלו שהצטרפו לממלכתי כי פשוט לא הכניסו אותן למועדון הפריבילגים של רשתות ה-100%. ולכן הגיע הזמן להסדר פשוט: כגודל הליבה כך גודל התקצוב, לא יותר ולא פחות. תודה.
939 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.