קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת. קודם כול, אני חושב שהעובדה, חבר הכנסת ליברמן, שדווקא שני אנשים שלא באים מתוך הציבור הדתי, הנושא הזה חשוב להם ועוסקים בו, זה, קודם כול מעיד על הצורך והחשיבות של מוסד הרבנות הראשית. יש הרבה – לפעמים אני שומע כל מיני אמירות: לא צריך את זה, זה מיותר - - -
אתה יודע, היושב-ראש, יש כאלה שאומרים לפעמים: זה לא חשוב ומי צריך את זה בכלל. אני חושב שזה מעיד בעיקר על בורות, כי אני חושב שהרוב המוחלט של הציבור רוצה ברבנות ראשית חזקה. אגב, לרבנות הראשית יש הרבה מאוד תפקידים, לא רק בעולמות שאנחנו בוודאי מכירים אותם, נישואין, גירושין; הרבה מאוד עיסוק בהרבה מאוד נושאים חשובים מאוד: התרת עגונות, כמובן, עולם הכשרות והרשימה היא ארוכה מאוד.
אני חושב שהמוסד הזה הוא גם מוסד – צריך לומר, חבר הכנסת ליברמן – מאותגר. מאותגר על ידי קבוצות שונות בציבור, שכל אחת מסיבותיה לא תמיד רואה בו את הסמכות. אני חושב שיש חשיבות גדולה מאוד בזה שתהיה רבנות ראשית חזקה, שיש סביבה קונצנזוס רחב כמה שיותר, שיכולה לתת פתרונות לכלל הציבור באופן ממלכתי ומסודר.
לכן אני חושב שכל שינוי כזה שרוצים לדון בו, צריך לעשות אותו בזהירות רבה מאוד ובהסכמות רחבות מאוד, כדי שלא נמצא את עצמנו במצב שאנחנו במו ידינו פוגעים במעמד של הרבנות, בלגיטימציה שלה, בהכרה הציבורית בה וכו'.
אני חושב שבראשית ימי המדינה נקבעו כל מיני הסדרים והם לא היו מקריים. זה נכון שלאורך עשרות השנים שחלפו מאז, חלו שינויים ותמורות לא מעטות בחברה הישראלית, ודאי בחברה היהודית, ועדיין. צריך לומר שאנחנו נמצאים בתהליך של כור היתוך, אבל התהליך הזה הוא תהליך מתמשך, הוא לא תהליך שנשלם, שאפשר להכריז עליו ככזה שהסתיים. לא במקרה, על מנת לתת ביטוי ולמצוא את הדרך לעבוד ביחד, נבנתה הרבנות כפי שנבנתה, ונקבע הסדר על מינויים של שני רבנים ראשיים, שכל אחד מהם ייצג את מה שהיה אז באופן מובהק, ציבור נפרד.
לאורך השנים אני חושב שבאמת – ועל כך אני בוודאי מברך – אנחנו באמת בתהליך של מיזוג גלויות במלוא מובן המילה, על כל היבטיו. אני, אגב, באמת מאמין שיבוא יום - -
- - ויכול להיות שבאמת תהיה הסכמה כללית - - -
כן. נכון. ואני גם, אגב, חושב שאנחנו בהחלט צועדים בנתיב. אני מאמין גדול מאוד במפעל הציוני ובקליטת העלייה ואחר כך במיזוג הגלויות כאן, בתוכנו. אני חושב שאנחנו מתקדמים לשם. בציבורים מסוימים, אנחנו כבר במקום שבאמת קשה למצוא אפילו הבחנה בין יוצאי – מי שהם תחת הראשון לציון, לבין אלה שהם לכאורה – שהסמכות הרבנית שלהם היא הרב הראשי האשכנזי.
הדבר הזה הולך ומשתנה בציבורים עצומים, כתוצאה כמובן, מהנישואים המשותפים. יש עדיין ציבורים שאליהם זה פחות חדר. גם שם אני משוכנע שהתהליך הזה, בסופו של עניין, יגיע ויבוא. ואני מציע לנו לתת לתהליכים הרגישים כל כך וחשובים האלה להתנהל בסבלנות, לא לנסות לדחוק את הדברים, לא לנסות לייצר מחלוקות במקום, שבסך הכול, הדברים מתנהלים בצורה טובה ומוסכמת.
אני יכול לומר, חבר הכנסת ליברמן, שאני מצוי בקשר שוטף עם שני הרבנים הראשיים, כמובן מתוקף התפקיד הנוכחי שלי כשר לשירותי דת. זה טבעי, לפעמים יש מחלוקות, כך גם אמור להיות; אני חושב שזה קורה כך בכל מקום – אולי פרט לסיעת ישראל ביתנו – אבל בשאר המקומות שאני מכיר, יש מחלוקות, גם בכנסת, גם בתוך הממשלה.
אני יכול לומר לך שאני מוצא את שני הרבנים הראשיים עובדים, בסך הכול, בשיתוף פעולה, מלבנים את הסוגיות במשותף, מגיעים להבנות, מצליחים לפעול בצורה שמרימה את קרנה של הרבנות. כל אחד גם עושה לקהל ולציבור שמרגיש אליו יותר קרוב. אני לא חושב שבשלה העת לעשות את השינוי הזה.
אני אגיד גם עוד דבר, התהליך הזה כן קורה בחלק מהערים והרשויות בארץ. יש מקומות שבחרו לעבור לשיטה של רב אחד. אגב, אני יכול להגיד לכם שאצלי בעיר, במודיעין-מכבים רעות, יש בכלל שני רבנים ספרדים. זה המצב שקיים אצלנו, שגם הוא מצב ייחודי כתוצאה מאיזשהו תהליך היסטורי.
נכון, ויש קייסים וכו'. יש עדיין. יש תהליך כזה שקורה בשורה ארוכה מאוד של יישובים, שבאמת מתכנסים סביב דמות רבנית אחת שמובילה את העניין. אני חושב שהתהליך הזה נעשה, שוב, לא בכפייה. הוא נעשה על דעת ראשי הרשויות, באופן טבעי, על דעת רוב הציבור באותן מקומות, בדרך שהיא מוסכמת ומשותפת, מתוך בחירת דמות שמקובלת על כולם. אני חושב שאנחנו צריכים לתת לתהליך הזה לקרות באופן טבעי ועצמאי ולהתקדם. אולי נגיע יום אחד לזה שבאמת תהיה הבנה והסכמה כללית להגיע גם לרב ראשי אחד לכלל ישראל. אני לא חושב שזה נכון לקפוץ קפיצה נחשונית כזאת במכה אחת לכיוון הזה.
הזכירה כאן קודם חברת הכנסת מלקו את העובדה שיש גם ציבורים שבאמת עדיין זקוקים להנהגה הרוחנית המיוחדת שלהם. זה נכון, למשל, לציבור עולי אתיופיה, שם הדבר הזה קיים. אני מניח שגם אתה לא מציע שאנחנו נבטל את המינויים האלה. אני אגיד גם יותר מזה, אנחנו אפילו שוקדים, בעקבות בקשה שקיבלנו, ואני מקווה שהדבר הזה יקרה, אפילו למנות רב שבא מתוך קהילת בני המנשה; שיהיה מישהו שבא מתוך הציבור הזה, וגם יוכל לתת מענה לצרכים הייחודיים שלו. אני חושב שכך נכון לעשות. לא צריך ככה באבחת חרב לכפות מין תהליך מן הסוג הזה.
אגב, אני אגיד עוד דבר שהוא חשוב בעיניי: אני רואה גם חשיבות גדולה מאוד בשימור המסורות. מצד אחד אנחנו מתמזגים, ומצד אחד נהנים מהמסורות של כולם; אבל באותה נשימה – ואת זה צריך לומר – אני חושב שיש חשיבות אדירה – ונמצא פה שר המורשת, הוא ודאי עוסק בזה רבות – לשמר את הייחודיות, לשמר את המסורות המיוחדות. גם לדבר הזה יש ערך, לא הכול זה רק חיסכון בתקנים ובתקציב לשכה או בדברים מהסוג הזה.
לכן, אם אני סוכם ביחד את כל הדברים האלה, אני מציע שלא נמהר לשנות בעניין הזה סדרי עולם. יש לנו מספיק מחלוקות גם ככה. בוא ניתן לתהליכים טבעיים, אם יקרו, להתרחש. לפחות לעת הזו נשמר את המנגנון הקיים. לכן, אני חושב שבצדק עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק הזו – אני אומר שוב, בעת הזו.
יכול להיות שיבואו, אמרתי, ימים, שכלל הציבור יהיה במקום אחר וירצה בדבר הזה, כפי שזה קורה ברשויות מקומיות לא מעטות. שם, מי שרוצה ללכת בדרך הזאת, הדבר מתאפשר לו והוא באמת קורה. בסוף גם צריך לומר, יש לנו רבנות ראשית אחת, יש לנו מערך בתי דין רבניים אחד, ואגב, בין שני הרבנים גם יש חלוקה, כשאחד עומד בראש הרבנות והשני עומד בראש מערך בתי הדין, ואחר כך הם מתחלפים ביניהם – כך שבאופן אמיתי, חבר הכנסת ליברמן, אפילו חיסכון אני לא בטוח שיצא מזה. גם אם יהיה רב אחד, צריך יהיה מישהו שיעמוד בראש בתי הדין, שהרי זה לא מצב נכון שמי שיעמוד בראש הרבנות יעמוד במקביל גם בראש בתי הדין הדתיים. אז התוצאה תהיה שממילא נידרש לשני אנשים ולשני בעלי תפקידים, כך שאפילו הטענה לאיזה חיסכון לא באמת מתקיימת כאן.
מכל הסיבות הטובות האלה, אני מציע שהכנסת תסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה.
1,080 מילים של יריב לוין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.