קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. מכובדי יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, חברות הכנסת, מכובדיי כולם, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. אגף התקציבים במשרד האוצר מתנגד להצעת החוק מהטעמים המפורטים להלן: 1. הצעת החוק יוצרת בפועל מנגנון פתוח להרחבה מתמדת של הוצאות המדינה ללא קביעת מסגרת תקציבית. קביעת "מדד לקיום אנושי בכבוד" והחובה לשקול אותו בכל תהליך חקיקה תביא ללחץ מובנה לביצוע צעדים שלהם עלות תקציבית מצטברת בהיקפים משמעותיים ותמריצים בעייתיים להשתלבות בשוק העבודה. מדובר בהתחייבות רוחבית שעלולה לפגוע ביכולת הממשלה לעמוד בחוק יסודות התקציב. 2. הצעת החוק כובלת את שיקול הדעת של הממשלה והכנסת בקביעת מדיניות מקרו כלכלית תוך העדפת אמת מידה אחת על פני שיקולים כלכליים רחבים כגון שיקולי תעסוקה ופריון וסדרי עדיפויות תקציביים. הכפפת החלטות כלכליות מורכבות למדד חשבונאי קשיח פוגעת ביכולת לנהל מדיניות כלכלית מאוזנת ואחראית. ולכן מבקש השר – ואני בשמו – מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום.
אני חייב לומר – זה פשוט מזכיר לי, כל הסיפור הזה – אני התעסקתי איתו לא מעט כשהייתי ראש העיר בירושלים, איך אנחנו מתמודדים עם כל הנושא של חיים בכבוד. ובעצם תקפנו את זה מכיוון אחר לגמרי: פילחנו את כל המשפחות בירושלים למשפחות שעומדות על הרגליים – כי עוני הוא משפחתי, לרוב אתה מגלה שזה לא בן אדם עני בתוך משפחה עשירה, אלא משפחה שנמצאת מתחת לקו העוני. אחרי זה הסתכלנו על משפחות אחרות שהן עמוק בתוך העוני עם קשיים – כנראה בלתי אפשרי לצאת ממנו. אבל הכי מעניין היה להסתכל על משפחות שנמצאות על גבול קו העוני ברמה כזו או אחרת, שאפשר אולי לעזור להוציא אותן מתלות לכיוון עצמאות. ידענו לאפיין את המשפחות האלה כשלב ראשון במהלך.
לאחר מכן מה שעשינו – הסתכלנו על מנעד של פתרונות לסוגי בעיות שונות שמהן אפשר להוציא את המשפחות מקו העוני, למשל גילינו שלא מעט משפחות נכנסו לקו העוני בגלל שלמשפחה הייתה תאונת דרכים או פיטורים ברמה כזו או אחרת, ולמשפחה נוצר בור גדול שהיא לא יודעת לצאת ממנו; לחלופין, אימהות חד-הוריות שלא ידעו גם לצאת לעבודה וגם לשמור על הילדים. יצרנו – לכל סוג של בעיה נתנו פתרון כזה או אחר, חלקו אגב בכסף ממשלתי, חלקו בפילנתרופיה באמצעות עמותות.
בעצם גילינו שעניינית, במקום סתם לייצר מדד שאין לו שום משמעות, הלכנו לשיטה פרקטית, שמפלחת איפה יש משפחות שאנחנו יכולים להוציא אותן ממעגל העוני – מה הסיבה שהן בעוני, ואיך אנחנו יכולים להוציא אותן. והינה יצרנו מדדים שנגזרים מפונקציית המטרה של להוציא משפחות מקו העוני. וראה זה פלא, לדבר הזה פתאום יש משאבים, יש תקציבים, אנחנו יודעים לבחון מתי זה מצליח, מתי זה לא מצליח. הסיבה שאני מרחיב על זה מניסיוני האישי – כי לעיתים אנחנו מייצרים מדדים שאין להם שום תכלית. אני מאמין שצריך לייצר מדדים שבאמצעותם נוכל לייצר פונקציית הצלחה, ולבחון אם אנחנו מצליחים או לא מצליחים במשימתנו.
לכן, אדוני היושב-ראש, מבחינתי אני יכול להשלים ולהסביר את הסיבה השלישית למה אני חושב שמדד כזה לא מביא אותנו לשום מקום, כי הוא לא עוזר לאף אחד להגיע לפונקציית מטרה, לא נגזר מזה תהליך ניהולי עם מטרה ויעד. אגיד לכולם תודה רבה.
481 מילים של ניר ברקת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.