קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, חברות וחברי כנסת, כפי שאתם רואים, אני מגישה הצעת חוק ליצירת מדד לזכות לקיום אנושי מכובד לכלל אזרחי המדינה. הצעת החוק שאני מניחה היום על שולחן הכנסת נולדה מכישלון מתמשך של המדינה כלפי אזרחיה; לא כישלון נקודתי, אלא כישלון שיטתי, מערכתי. במדינת ישראל בשנת 2026 אין למדינה תשובה רשמית לשאלה הבסיסית ביותר: מהו המינימום הנדרש כדי לחיות בכבוד? הממשלה קובעת קצבאות, שכר מינימום, סלי שירותים ותקציבי רווחה – אבל עושה זאת בלי מדד מחייב, בלי קו תחתון ובלי אחריות כוללת. אף פעם אי-אפשר להבין למה הקצבאות הן בסכומים כאלה. לפי מה החליטו על סכומים כאלה? זו לא טעות טכנית, זו מדיניות של עמימות שמאפשרת להמשיך להפקיר ולהתנער מהאחריות הבסיסית של מדינה כלפי אזרחיה.
המשפט הישראלי כבר הכיר בזכות לקיום בכבוד כחלק בלתי נפרד ונגזר מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל הממשלה לדורותיה וביתר שאת הממשלה הנוכחית בחרה לא לתרגם את הזכות הזו לכלי מדיד ומחייב. וכשזכות אינה מדידה, היא ניתנת להפרה. התוצאה מונחת לפנינו – עוני רחב היקף; ישראל מקום שני בתחולת העוני ב-OECD אחרי ארצות הברית; עובדים עניים, יותר ויותר זוגות שיש להם שתי הכנסות – המשפחה חיה מתחת לקו העוני; אי-ביטחון תזונתי – מעל מיליון ילדים במדינת ישראל חיים באי-ביטחון תזונתי, 28% מהנפשות במדינה חיו באי-ביטחון תזונתי ב-2024. כל זה פוגע גם בילדים, גם בקשישים וגם במשפחות חד-הוריות.
צריך לומר את האמת מעל הדוכן הזה: אי-ביטחון תזונתי איננו גזרת גורל – הוא תוצאה של בחירה פוליטית, בחירה לא למדוד רעב, לא למדוד עוני, בחירה לא לקבוע קו מינימום מחייב, ובחירה לגלגל את האחריות מהמדינה לעמותות ולתרומות.
מדינה שמותירה אזרחים רעבים ובו בזמן מסרבת להגדיר מהו קיום בכבוד, אינה מדינה נכשלת – היא מדינה שמתחמקת מאחריות, היא מדינה המתנערת מאחריות. ולכן, הצעת החוק הזו ברורה ופשוטה: היא מחייבת את המדינה לבנות מדד מקצועי לקיום אנושי בכבוד – המדד יהיה מקצועי, שקוף, מתעדכן, שישקף את עלות החיים האמיתית ואת הצרכים האנושיים הבסיסיים; לא מדד של הישרדות, אלא של חיים. המדד יכלול בין היתר דיור, עלויות דיור, מזון, בריאות, חינוך, תחבורה, תרופות, אנרגיה, תקשורת והשתתפות חברתית, ועל בסיסו תחויב הממשלה לבחון את קצבאות הביטוח הלאומי, שכר המינימום וסלי השירותים החברתיים.
זו לא הצעת חוק תקציבית במסווה – זו הצעת חוק של גבולות, גבולות לאחריות המדינה, קו אדום שמתחתיו הכנסת קובעת – אזרחים לא נופלים. מי שמתנגד להצעת החוק הזו, צריך לומר ביושר שהוא מתנגד לכך שלמדינה תהיה מחויבות מוגדרת לקיום בכבוד. זה מה שהחליטה ועדת השרים לחקיקה כאשר החליטה להתנגד להצעת החוק הזו, להתנגד בלי אפילו לתת הסברים ברורים למה מתנגדים לחקיקה כזו. אז תגידו, אתם לא רוצים מחויבות כלפי אזרחים להגדרת הקיום בכבוד. מי שמתנגד יגיד שהוא מעדיף עמימות על פני אחריות, שהוא מוכן להשלים עם מציאות של עוני ורעב כחלק מההסדר הקיים. לעומת זאת, אופוזיציה אמיתית נמדדת ביכולת להציג אלטרנטיבה, והאלטרנטיבה כאן ברורה: מדינה שמודדת את עצמה לפי חיי אזרחיה, לא רק לפי גירעון ויעדי תקציב.
הצעת החוק הזו היא מבחן מוסרי, חברתי ודמוקרטי לכנסת הזו. מי שמאמין בכבוד האדם, לא יכול להתנגד לה. ברצוני להודות לאגודה לזכויות האזרח שניסחה ועזרה לי לקדם את החוק הזה. לצערי הרב, ועדת השרים החליטה להתנגד. אני רק רוצה להזכיר לכולם שלפני שלוש שנים התקיים בכנסת הזו יום מיוחד לקיום בכבוד. השתתפו וארגנו אותו – כולל אותי, הייתי חלק מהארגון – חברי הכנסת שנמנים גם עם האופוזיציה היום וגם עם הקואליציה. כלומר פעם כאות הצהרה להתקיים בכבוד היה מטרה של כולם – היום אנחנו נמדוד את זה בהצבעה על החוק הזה. ומאחר שכולם כבר יודעים שיש התנגדות של הממשלה, של ועדת השרים, להצעת החוק הזו, כולם יצאו מהמליאה חוץ מחלק מחברי הכנסת, שאני מכבדת את זה שהם יושבים ושומעים.
אני רוצה לנצל את הזמן שנשאר לי כדי להתרעם ולהודיע על מעשה נבזה ופושע שקרה היום בבוקר: קבוצה של תלמידים מהעיר סח'נין מבית הספר העל-יסודי אבן ח'לדון היו בטיול או בביקור מאושר על ידי משרד החינוך בעין שוקק ליד בית שאן, והותקפו על ידי קבוצה של גזענים, שתקפו את הילדים ואת המורים – הרביצו, התעמרו, השתמשו בגז פלפל וגם בגז מדמיע. לחלק מהתלמידים לא רק היו צריכים לתת טיפול במקום, אלא היו צריכים לקחת אותם עם המורים לבית חולים לטיפול. הגזענות וההשתלחות שקורות פה במליאה מחלחלות למטה ונותנות אור ירוק לפשיסטים שמהלכים בתוך הציבור, להשתולל. ילדי סח'נין, שיצאו לפני שבועיים בהפגנה גדולה המתנערת מהאלימות והפשיעה, ורצו לצעוק שמטרתם לחיות בשקט – נפגשו עם אלימות מסוג אחר ועל רקע אחר מקבוצת גזענים.
כנראה מה שקרה לפני שבוע, כאשר ישבו מתנחלים בכנסת הזו, התפארו במעשי הפשעים שהם מחוללים בגדה ואמרו שהם יעברו לגליל – הם כבר עברו, הם כבר נמצאים שם. ואם לא יתעשתו כולם, לצערנו הרב עוד נראה יותר ויותר מקרים של השתוללות גזענית פשיסטית.
כבוד השר, אני יודעת שהקראת מתוך התשובה של ועדת השרים. אני הקשבתי טוב מאוד לתשובה שלך, ואני חושבת שהתשובה של ועדת השרים היא הרבה יותר קולעת לעניין למה הם חשבו לנכון להתנגד, מאשר מה שהסברת לי על קו העוני. אני יודעת טוב מאוד, אני יזמתי וחוקקתי את החוק ביחד עם עוד ח"כים לרשות למאבק בעוני, שהיא בתהליך של הקמה.
מה שאני מציעה בחוק הזה זה לא לנסות לעשות עבודת פילנתרופיה של המדינה כלפי העניים – אני מציעה לשנות את השיטה. מי קבע שזה קו העוני? איך נקבע קו העוני? לפי איזה מדדים זה נקבע? אף אחד לא יודע להסביר. אבל מה שאני מבקשת פה זה קודם כול לקבוע – קודם כול לקבוע - - -
זה בדיוק מה שקורה כשאנשים נדחפים על ידי רגשי שנאה יותר מאשר לפי המוח.
אני אתעלם מזה. אני רוצה להגיד שכן, אני מציעה הצעה של קביעת מדד שיבדוק מה חייב, מה עולה - - -
השר כבר הגיב ואמר שעמדת הממשלה היא להתנגד. אין צורך בעוד דברים.
לפחות ועדת השרים נתנה תשובה מנומקת, ולא תשובה גזענית שההצבעה מתקיימת בה לפי גוף ושם המציע, כמו שקורה עכשיו. ועל אפך ועל חמתך כבר חוקקתי בקדנציה הזאת – כשאת יושבת פה מאיימת, משתוללת – חמישה חוקים. תראי לי מה עשית עם כל האיומים שלך, תראי לי מה עשית בכנסת הזאת חוץ מאשר להשתולל, לאיים, לעשות - - -
954 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.