קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בראשית דבריי אני רוצה להודות לעובדים המסורים שעורכים ורושמים את הפרוטוקול. הם ראו אותי בדרכי המהירה במליאה, בגלל שהתבטלה ההצבעה על הסעיף הקודם, וככה נתנו לי לעקוף באלגנטיות. הם ידעו כבר שאני רצה לכאן. אז תודה רבה על כל העבודה הטובה, וגם על הרגישות ברגע הזה שבו אני רצתי.
בראשית הדברים, אני רוצה להסב את תשומת הלב של מי שלא היה פה בלילה או לא שמע חדשות היום. אתמול בוועדת הכנסת, במסגרת הדיונים על חוק ההסדרים, התקבלה החלטה להמשיך בהרס הרפתות בישראל – הרס משק החלב. אני יודעת שעוטפים את זה בסיסמה של מלחמה ביוקר המחיה, אבל כולנו יודעים שמדובר פה באיזה קרב פוליטי לא ברור, של איזו הישרדות פוליטית של מי ששלוש שנים וחצי לא עשה דבר כדי להילחם ביוקר המחיה, ועכשיו רוצה לגזול 0.30 אגורות מהרפתן, שגר במושב פטיש או במושב בית הלל, מתוך 2.5 השקלים שהוא מקבל עבור הסחורה שהוא מוכר. במקום ללכת לשסטוביץ או לתנובה – שהם בכלל מנוהלים על ידי סין – למי הולכים? לאותו רפתן בקצה. עוד קצת נוריד לו את שולי הרווח הצרים מאוד, וברור לנו שרפתן הוא לא יהיה. מי ירוויח מזה? הרפתות הגדולות, אולי טורקיה, אולי סין. מהן אנחנו נקנה את החלב הטרי שצריך להגיע הנה יום-יום. גם בשעות האלו, גם בזמן הזה, הרפתנים זועקים מדם ליבם פה, בכיכר שלמטה, כדי להסב את תשומת לב האוצר לעוול שנעשה להם.
עכשיו, תראו, או שינויים, או בחינה של הכנסת תחרותיות למשק, אבל אנחנו כל פעם נופלים בסיפור הזה של איך עושים את הדברים. האם לא היה ראוי כבר לפני חצי שנה לשבת איתם, לשמוע מהם? לבדוק אם יש אולי מספר מסוים של רפתנים שיצטרכו סיוע נוסף כדי לצלוח את התקופה הזו. ככה אנחנו באישון לילה מעבירים כזו החלטה, זה הפרצוף של הכנסת? על הממשלה אני לא רוצה לדבר, אנחנו אחראים על מה קורה פה בכנסת, כך ראוי לנהוג באזרחים שומרי חוק, מיישבי הגבולות, דואגים למזון לכל אזרחי ישראל גם בעיתות חירום. אני חושבת שזו בושה וחרפה, ואני מקווה שנתקן את זה בימים הקרובים.
הצעת החוק שמייד אני אציג עוסקת בכביש 6, אבל רגע לפני שנדבר על כביש 6, אני רוצה שדקה נדבר גם על קריית שמונה, או אולי שתי דקות. כידוע אני תושבת קו העימות בצפון, ביישוב שלא פונה, וההבדל בין יישוב שפונה ליישוב שלא פונה הוא כנראה שמיים וארץ, ממש כך, זה הפער. קריית שמונה, עיר המחוז של הגליל העליון, העיר שבה נמצאים הרופאים, הבנקים, העסקים שמהם אנחנו צורכים שירותים – אסור לנו לתת לה לקרוס, וחובה עלינו להחזיר אותה להיות עיר מחוז משמעותית.
לא יהיה ניצחון על חיזבאללה אם קריית שמונה לא תפרח ותשגשג. כמובן שחובה עלינו לדאוג שלא יהיה חיזבאללה ושהוא לא יהיה, לא מצפון לליטני ובוודאי לא מדרום לליטני. אבל גם אם לא יהיה אף איש חיזבאללה בקצה, בכל המזרח התיכון – אם קריית שמונה לא תעמוד, לא נוכל להגיד שניצחנו את המלחמה הזו. ואנחנו פה בבית הזה לא עושים מספיק בשביל קריית שמונה.
כל מי שהיה בשבועות או בחודשים האחרונים בעיר, רואה את המצב. בשעות אחר הצוהריים העסקים סגורים, 20% מכוח הקנייה האורגני של העיר לא נמצא במקום, וזה משפיע כמובן גם על כל שאר המעגלים של יכולת הקנייה של האזרחים שגרים באזור, העוברים, חולפים ושבים, התיירים. חלק גדול מאוד מהעסקים סגורים אחרי השעה 17:00. כך נראה מרכזה של עיר מחוז בישראל. אנחנו חייבים לראות איך אנחנו מתקנים את הדבר הזה.
אדוני השר, אני יודעת שאתה קשוב ורגיש גם לצורכי העיר קריית שמונה. אני מציעה – אולי כבר עשית את זה – לבחון אם ניתן להעתיק את חוק שדרות גם לקריית שמונה. חוק שדרות עוסק בשלוש אבנים מרכזיות: אחת, מעונות היום; שתיים, הטבות המס; ושלוש, הנחות בארנונה או תשלום מופחת בארנונה. לקריית שמונה יש כבר את הנושא של מעונות היום, יש כבר הטבות מס. מה שנשאר לנו לעשות כדי להשוות את המצב הזה, הספציפי, החוקי-כלכלי הזה, לשדרות, זה הנושא של הארנונה. אני חושבת שזה יכול להיות א. מעשה כלכלי לא גדול מאוד למדינה אבל מאוד משמעותי לתושבים ולעסקים, ופעם שנייה זה יראה על תשומת לב שהעיר הזו זקוקה לה. נכון – הייתה ישיבת ממשלה, נכון – הייתה כוונה לדבר על הארנונה, אבל ברגע האחרון זה יצא. ואני - - -
הארנונה יצאה, הארנונה לא נכללת בהחלטת הממשלה. יש התנגדויות בעיקר של האוצר. האוצר עוד חושב – אני לא רוצה לדבר פה, ככה – אבל בגדול אומרים שחוק שדרות הוא טעות. אתה מכיר את זה שאומרים, לא רוצים שיהיה תקדים? אז בשדרות כבר יש תקדים בערך משנת 2003, והם לא היו רוצים לחדש את התקדים הזה. אני חושבת שזה בסדר גמור שזו עמדת האוצר, אבל אנחנו פה באירוע קיצון, אירוע חירום, קריית שמונה היא איננה שום דוגמה אחרת שאני יכולה לתת, ואני חושבת שלמרות שזה יצא מהחלטת הממשלה, צריך לחשוב איך עושים בכיוון.
אני לוקחת על עצמי לדבר עם כל מי שאפשר, ואני אשמח שתסייעו לי גם בדבר הזה, בטח במסגרת דיוני התקציב שקורים פה עכשיו. אני חושבת שסיוע נוסף לקריית שמונה – אני לא מדברת על מנועי צמיחה עתידיים של אוניברסיטה שתהיה ומרכז המיון הקדמי שהוחלט עליו, אני מדברת על עזרה עכשיו לעסקים ולאזרחים שחיים בעיר, ואולי חלקם מתלבטים אם להמשיך ולהישאר לגור בעיר, אם היינו משאירים את ילדינו בכיתת לימוד ששליש מילדיה לא חזרו, או שהיינו מתחילים לחשוב, אולי בקיץ גם נכון שנעבור. צריך לעצור את כדור השלג הזה עכשיו.
אז תודה רבה על ההקשבה. מפה אני עוברת להציג את הצעת החוק בזמן שנותר לי. הצעת חוק תיקון לחוק כביש אגרה – תשלום מופחת לתושבי אזור עדיפות לאומית. אז כל כמה שבועות אני עולה כאן ומזכירה שכביש אגרה, כביש 6 בדרום, הוא חינמי, וטוב שכך. החלטה טובה של ממשלת ישראל מלפני 20 או 30 או 40 שנה, תסלחו לי שאני לא שולטת כרגע בנתון הזה. כשנסלל הכביש צפונה, הוחלט מסיבות תקציביות שהכביש יבוצע בצורה - - -
נכון. יבוצע ב-BOT – כל מקטע בנפרד, לכל מקטע יש חברה זכיינית שזוכה ל-25 שנים, מפעילה אותו ומתחזקת אותו. אומנם החלטה תקציבית, אבל זו גם החלטה שמראה על איזושהי תפיסת עולם – מה שבדרום הוא בחינם, בצפון כנראה חושבים שזה בסדר, הצפון אינו זקוק לתמיכה נוספת. ואני כל פעם אתן את הדוגמה הזאת, שמחר אנחנו עלולים לקום בבוקר ולגלות שמישהו יגיד, אוקיי, אז אנחנו כרגע במשבר אנרגיה חמור, אז בדרום החשמל יהיה בתעריף מסוים לתושבים, ובקריית שמונה או במטולה או בשלומי, מכיוון שהבאת החשמל לשם, האנרגיה היא יותר יקרה – אז שם התעריף יהיה יותר יקר; או מכיוון שחסרים כוח אדם וצוותים רפואיים, אז אולי במרכז ובדרום הארץ יהיו תעריפים מסוימים בביטוח הבריאות, אבל בקריית שמונה או בצפת או בכרמיאל התעריפים יהיו יותר יקרים. הרי אנחנו לא נסכים לדבר הזה.
אני לא יודעת למה על כביש 6 אנחנו מסכימים, כאילו זה איזה שירות פריבילגי שתושבי הצפון צריכים לשלם ואחרים לא, והצעת החוק הנוספת שאני מגישה בנושא – כי הקודמות נפלו – אומרת שתושבי אזור עדיפות לאומית ייהנו מהנחה של 50% או תשלום מופחת של 50% בנסיעה בכבישי אגרה. נכון, תושבי אזור עדיפות לאומית בדרום הארץ, גם ככה אין פה עניין תקציבי, כי הם בדרך כלל נוסעים בכביש שהוא חינמי, ואכן ההטבה הזו מיועדת בעיקר לתושבי הצפון, שהם תושבי אזור עדיפות לאומית, שיוכלו ליהנות מנסיעה בכבישי אגרה, עד שתהיה לנו תחבורה ציבורית מפותחת מספיק, כדי שנוכל לספר אחד לשני שאנחנו לא משתמשים בכבישים בתשלום מופחת. אני רוצה לציין שאת הצעת החוק הטובה הזו, הצודקת הזו, הגישה חברת הכנסת דאז מירי רגב – היום השרה – ואני מקווה לקבל את תמיכת הממשלה. תודה רבה.
תודה רבה. לכל מי שנכנס בדקות האחרונות אני רק אגיד שהצעת החוק שלי עוסקת פעם נוספת בכביש אגרה, כביש 6. לאחר שההצעות הקודמות שלי לא התקדמו ואין שום שיח, הפעם ההצעה מציעה להחיל תשלום מופחת בגובה של 50% על תושבי אזור עדיפות לאומית א'. אפשר לגלגל את העיניים ולהגיד: שוב זאת עם כביש 6, אבל בכנות, אם אני אשאל פה את חברי הכנסת אחד-אחד אם זה הוגן וראוי שתושבי קריית שמונה או טבריה ישלמו על נסיעה בכביש 6 – אני חושבת שהתשובה תהיה לא.
ואנחנו כבר שנים – בקדנציה הקודמת, כשהייתי חברת כנסת, וקדנציה לפני אני מעלה את הנושא הזה. וכן, ההשוואה היא לכביש 6 בדרום. לא כי לדרום זה לא מגיע – מאוד מגיע לתושבי הדרום. כך ראוי שיהיה. אין סיבה שהם ישלמו על כבישי אגרה. אבל מישהו יכול להסביר למה בדרום לא משלמים ובצפון כן משלמים? מה זה האפליה הזו כלפי תושבי הצפון?
ואני לא מדברת על הממשלה, ואני לא מדברת על אגף תקציבים, ואני לא מדברת על עוד שורה באקסל. מה התפקיד של הבית הזה? אם יש פה 120 חברי כנסת שחושבים שראוי שתושבי קריית שמונה יזכו לאותם שירותים באותם תנאים, באותו מחיר, כמו תושבי באר שבע או שדרות, למה אנחנו לא עושים את זה? למה אנחנו לא עושים את זה? עוד דיבורים על פיתוח הצפון, עוד דיבורים על כמה זה נכון – ובסוף מצביעים נגד. אני חושבת שזו בושה וחרפה לבית הזה. הבית הזה יכול לחזור לגדלותו ולפעול באופן עצמאי מהממשלה, ולהגיד לממשלה: לא, את תתקני את העוול הזה. מספיק ודי שתושבי טבריה וצפת משלמים על נסיעה בכביש 6. עכשיו מתקנים את זה.
גם יושבים פה עשר דקות ולא מקשיבים. כאילו, באמת, זה הפרצוף שלנו מול תושבי הצפון?
יכול להיות שהיו עוולות. אז מה? אז אני אומרת: בוא נתקן. לא, אז עכשיו תגיד לי, ואני אגיד לך – אני לא מעוניינת, כבוד השר. אני אשמח לשוחח אחר כך עם כבוד השר וסרלאוף, שעושה רבות למען הצפון. אנחנו צריכים למצוא פתרון לדבר הזה. זה נושא שאיננו במחלוקת. לתושבי קריית שמונה ונהריה מגיע לנסוע בכביש 6 ללא תשלום בדיוק כמו לתושבי הדרום, ולא BOT ולא PPP ולא כל מיני מודלים כלכליים אחרים. וגם אתה לא תסכים שמחר בבוקר החשמל בקריית שמונה יהיה יקר יותר כי זה עולה יותר כסף, או מים לשתייה יהיו שם יקרים יותר. זה התפקיד שלנו פה בבית הזה, לאזן בין הצרכים ולאפשר לאזרחי מדינת ישראל לקבל שירותים זהים, איכותיים, במחיר זהה בכל הארץ. בושה וחרפה.
1,578 מילים של יעל רון בן משה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.